אחרי התלבטויות החלטתי לשים את זה גם פהפרח-אש

אז ככה תקשיבו כתבתי ושיתפתי בפלטפורמה אחרת שבה אני לא אנונימית בכלל אם מישהו מכם נתקל בזה או זיהה אותי בעיקבות זה אשמח להודעה שזיהו אותי, אני לא אשאל מי אתם אם לא תספרו לי לבד .תודה .

 

 

 

כמה עוצמה יש בלקיחת אחריות על החוויות שלי!

 

במהלך הלימודים בעוצמת הרכות אני עובדת הרבה על המקום והתהליך שלי, הלימודים לא נשארים באיך אוכל לעזור למטופל, אלה מתחילים קודם כל באיך אני מתקדמת בעצמי ואיך מיישמת את הכלים הנפלאים של עוצמת הרכות בחיים שלי.

אחד משלושת העיקרים של עוצמת הרכות זו העצמה - לקיחת אחריות על עצמי וחיי, בניגוד לאחריות עודפת על אחרים ובניגוד לקורבניות / האשמה. 

 

 אני מעולם לא ראיתי את עצמי בתור בנאדם מאשים, בתור אחת שדואגת מדי ולוקחת אחריות לא מדויקת- מאוד, אבל לא בתור מישהי שמאשימה את הסביבה יותר מדי.

עבדתי הרבה  בשנים האלה על לקחת אחריות מדויקת עלי ולא על הסביבה וחברות וכן גם הפוך להבין שאני באחריות שלי בלבד ואם אני רוצה מאחרים משהו אני צריכה לבקש, לבקש שלא ולהסביר אותי .

להבין שהעולם הוא לא כמוני ורובו לא מבין את הרגישות שלי וגם מי שכן הוא לא אני. אז אם לא אומר איך יוכלו לדעת?

באמת יש שינוי שהרגשתי, מאוד, אבל עד עכשיו לא תמיד יכולתי להצביע עליו. בשבוע שעבר הייתה לי התכתבות עם חברה, שבפשטות העלתה לי את זה לעיניים. היא שיתפה במשהו שלא התאים לי ואמרתי לה שזה לא מתאים לי ואיך כן מתאים... והיא ישר התנצלה והרגישה אשמה שהיא פוגעת בי, כשחשבתי על זה עלה שבאמת פעם הייתי נפגעת וחושבת ''מה היא לא רואה שלא מתאים לי? היא לא שמה לב אלי? אני מאוד נזהרת שהיא לא תיפגע… למה היא לא הזהירה…'' או אפילו בלי מילים, זה היה מכווץ ופוגע כי באמת לא התאים לי לשמוע וזה מעייף סוחט כח ומציף.

אבל בפעם הזו (ובעוד פעמים שפתאום שמתי לב מאז) זה לא היה. כן היה טיפה מעייף, אבל בכלל לא באותה רמה. כל מה שהרגשתי אז זה צורך לדייק מול עצמי ומולה מה נכון לי ומה לא.

והמקום הזה שלא נפגע🙂, שמדיקת לי בו את עצמי. 

שלוקחת אחריות עלי .

הוא כל כך עוצמתי- נותן חוויה של עוצמה פנימית שלא הבנתי והכרתי בעבר, נותן מרחב נשימה ויציבות.

משחרר את הפחד להיפגע וכך אני יכולה לצאת לחופש ולהנות מהעולם ומכל מה שסביבי !🤗


ותודה ל @הרמוניה שעזרה לי להחליט

וואו יכולה לומר שזה אחד הדבריםהרמוניה
שיכלו לגרום לי אישית להתרחק מקרבה אמיתית עם אנשים כדי שלא אצטרך להיפגע (כשתכלס יש צורה לעשות את זה נעים)
לקחת אחריות על עצמי זה באמת האיזון של לא לדחוק את עצמי לפינה, לדעת מה מתאים לי, ומצד שני לתת באותה מידה מקום לאחרים....
הישג מאוד מעודד @פרח-אש
כשאת מתרחקת מקרבה אמיתית אל אנשים זה באמת לדאוג לך?פרח-אש

לבד זה באמת מה שאת צריכה?

 

שפחד בדרכ מביא אותנו למה שאנחנו הכי מפחדים ממנו אבל בשליטתו 

 

מציעה לך לשאול את עצמך מה יקרה אם תפגעי מאנשים? 

ומה יקרה אז ?...

 

הדרך לחיות עם הכל ולדאוג לעצמנו דורשת אומץ, היא לא נגמרת (כי תמיד יש עוד שכבה) ולא תמיד קלה אבל באמת שהיא שווה את זה 

(כותבת לך קצת יותר ישיר ממה שהייתי לאנשים אחרים כאן, דווקא כי מכירות קצת. ואם לא מתאים לך סומכת עלייך שתגידי לי וכמובן את יכולה לא לענות פשוט בשבילך )

לא זה לא לדאוג לעצמי זה סתם פחד...הרמוניה
ובהחלט עברתי דרך, החיים הכריחו אותי להתמודד עם זה (מאת ה') ואני בטוחה שאני עוד אשתנה מלא, ומקווה שלטובה
פשוט בדרך קצת איבדתי את עצמי אבל זה שלב הכרחי... אני עוד אחזור
סומכת עלייךפרח-אש


אני חושב שזה נכון, ויותר מזהמשה

הרבה מהבעיות התת מודעות שלנו צפות בסיטואציות האלה. אם מצליחים להקשיב לבעיה עצמה הרבה פעמים החומרה שלה נהיית פחותה.

 

אנחנו יכולים לדעת מראש שאנחנו מטורגטים בסיטואציות מסויימות. זה מעצבן, אבל אפשר פשוט להקשיב לזה. גם בלי לטפל בזה אוטומטית זה נהיה גרוע פחות כשאנחנו יודעים מראש שיהיה קשה בנקודה מסויימת ואפשר להתכונן אליה.

נכון עצם ההקשבה וצומאת הלב זה כבר חצי פיתרוןפרח-אש

וזה נכון שזה עוזר לנו לדעת מה יעשה לנו רע ולהתכונן לזה ולהעזר בדברים. אבל צריך להיזהר גם נראלי מזה שלא להחליט שמשהו עושה לי רע. כי אז הוא באמת יעשה לי רע לא משנה מה כמעט .. לעומת זאת אם אני מאפשרת לי לנסות לראות איך עכשיו (כשיש לי איתי תיק כלים מוחשיים ונפשיים וכדו ויכולה להעזר בהם אם צריכה) אני מאפשרת לי לחוות את הסיטואציה אחרת ...

מסכים.משהאחרונה


אם הייתם יכוליםציפורמדבר

להעלים את הרגישות הגבוהה שלכם, הייתם עושים את זה?

זה נשמע מאדציפורמדבר
חד משמעי אצלך וזה נראה לי די נפלא
היום לאמשה

לפני 10 שנים, ברור שכן

למה אז כןציפורמדבר
ולמה היום לא?
השאלה היא איך מגדירים את הרגישות הזואנונימי (2)
בגלל שנראה שמדובר בעיקר בהצפה, קרי קושי בוויסות רגשי, כלומר יכולת נמוכה להתמודד בזמן אמת עם מצוקות שונות (ולחילופין או במקביל, נשיאת משא האירוע גם אחרי שהוא כבר נגמר) אז התשובה היא כן.

ברגע שזה מקשה על התיפקוד אז זה בלם חזק ובעייתי, כמו כל בלם חזק ובעייתי.

ההסבר פה פתאום האיר לי אור חדשמשה

בעולם המקצועי שבו אני עובד (ובניהול תורים בכלל) בשביל שמערכת תעבוד תקין צריך שהיא תהיה מסוגלת לעבד בזמן אמת את כל הפניות שהיא מקבלת.

דמיינו פקיד בדואר שמצליח לטפל בכל הלקוחות בקצב שהם נכנסים. ואז כשיש יותר לקוחות מציבים עוד פקיד והכל בסדר.

 

אם משא הארוע כבד מדי, אי אפשר לעבד אותו בזמן אמת. ובתכל'ס אי אפשר לעבד אותו בכלל. כי לא יעזור (חלקית לפחות) לעבד  ארוע שכבר נגמר.

ההרחבה הזאתציפורמדבר

עזרה לי להבין טוב יותר את עצמי.

את אומרת שלא תרצי לוותר על הרגישות אבל כן תרצי לוותר על תופעת הלוואי שלה-ההצפה הרגשית

אבל מהי הרגישות הזואנונימי (2)
זה מה שעדיין מסתובבים סביבה אבל לא מגדירים... פעם ניסו לפתוח על זה שירשור אבל זה לא הצליח.
לדעתיציפורמדבר

הרגישות הזאת נובעת משני דברים עיקריים (לפחות אצלי)

שימת לב לפרטים וניואנסים דקים

אמפתיה ואכפתיות גבוהה

השילוב בין הדברים יכול לגרום להצפה.


כי אני שמה לב להרבה מאד דברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם וזה משפיע עלי וכשזה יותר מידי זה גם מציף אותי.

הרגישות יכולה להתבטא גם בדברים פיזייםמתואמת
רגישות למרקמים מסוימים ולצלילים מסוימים (כלומר - שהם מציקים מדי). גם לטעמים ולריחות יכולה להיות רגישות מוגברת.
נכוןציפורמדבר
במקרה שלי המוח שלי נוהג בשיטה של מזה ומזה אל תנח ידך
זה נשמע כמו חוסר יכולת לסנןאנונימי (2)
אולי קצת כמו הפרעת קשב וריכוז קצת...

הכל נכנס והמערכת לא מצליחה לעבד הכל בצורה נכונה.

הייתי רוצה למנן אותה...מתואמת
להיות רגישה לסביבה, אבל לא להיות מוצפת בקלות מכל דבר יחסית קטן...
ואם היתה אפשרותציפורמדבר
לבחור לכבות אותה לגמרי או להמשיך איתה בלי יכולת למנן. מה היית בוחרת?
כרגע כנראה הייתי בוחרת לכבות אותה לגמרי...מתואמת
הלוואי שיבוא יום ואענה אחרת. (זה יהיה ביום שבו אצליח למנן אותה בעצמי...)
להעלים לגמרי בטח שלאנהג ותיק

אני מעדיף להיות בעל רגישות גבוהה

עם זה, אם יכולתי להפחית את מה שבא בעקבות זה, הייתי שמח.

פחות לתת לזה להשפיע 

וואלה כןאנונימי (3)

כרגע זה יותר עול.

מרגישה שדברים פשוטים שאנשים עושים בשגרה בשבילי הם הר, כל מפגש חברתי, כל הודעה שנכנסת שלא לדבר על הודעה קולית, כל רעש שהוא קצת מוגזם.


יכול להיות שאצליח למנף את הדברים הטובים שיש בזה, כרגע עוד לא שם.

לאאנונימי (4)
יש לזה גם יתרונות לא קטנים בכלל במיוחד אחרי הקבלה וההבנה
בעבר בהחלט הייתי שמחה מאד להפטר מהרגישות הזאתציפורמדבראחרונה

בשנים האחרונות כבר לא.

ועדיין, יש זמנים או מקרים מסויימים, שאני כל כך מוצפת שבא לי שוב להעלים את הרגישות הזאת. ובמקרים האלה אני משתדלת להזכיר לעצמי את כל היתרונות של הרגישות הזאת.

רגישים שהתמודדו עם אובדן של אדם קרוברוכב שמים

איך הרגישות באה לידי ביטוי?

בעיניכם ההתמודדות הייתה קשה יותר מאשר לאחרים או שהיו יותר יתרונות לרגישות? 

שאלה לפני הרחבותאנונימי (2)
אתה שואל מסקרנות גרידא, או כדי לקבל כלים איך להתמודד עם מצב זהה?

בכללי חושבת שזה אישי מאוד ומשתנה מאדם לאדם, אפילו בין אנשים רגישים מאוד. 

אני אחרי תהליך כזה, כבר לא כל כך טרירוכב שמים
אני רוצה לנתח לאחור את מה שחוויתי 
קודם כל,אנונימי (2)אחרונה

מצטערת לשמוע, זה ניסיון וכאב שתמיד שם, גם אם הזמן ממשיך קדימה. וסליחה אם ניסוח השאלה היה אולי קצת חסר רגישות כלפיך.


אני חושבת שמעטים מאוד, אם בכלל קיימים, הדברים שאפשר להשוות בהם בין אדם אחד לשני, ואפילו אצל אותו אדם עצמו בהתמודדויות זהות בתקופות שונות.  התמודדות עם אובדן היא אחד מהדברים שאי אפשר להשוות לכלום.

כל אחד חווה אחרת, מתמודד אחרת, מתנהל אחרת,

לפי הכלים שלו, לפי המקום והשלב לפי כל מיני דברים שקיימים או שלא.


לשאלה שלך, אם היה יותר קשה מאחרים ואם היו יתרונות לרגישות, רק אתה יכול לענות ורק ביחס לעצמך.

אין סקלת קושי אובייקטיבית באמת, כי כל אחד חווה רגשות בעוצמה הפנימית ובמדד האישי שלו.

ויש דברים שבעקבות הרגישות והכלים שמפתחים בדרך, תהיה יכולת עיבוד עמוקה ופנימית יותר, ויש שדווקא הרגישות תוביל להצפות רגשיות וחושיות אינטנסיביות יותר. ויכול להיות שהמנגנון שיעבוד דווקא יחסום גישה לרגש כי ההצפה תהיה מדי קשה לנפש, עד שהאדם יפגוש באדם מתאים שיעזור לו שם, או במרחב תומך שיעזור לפרוק מתח וצער וכאב ויכולים להיות עוד דברים.


מה נחשב לקושי ומה ליתרון?

זה בעיניי המתבונן בעצמו ובנפשו.

יכול להיות גם שמה שאחד יראה כהתמודדות הכי קשה שלו, מישהו רגיש אחר יראה כעוצמה הכי גדולה שלו והמתנה הכי גדולה שקיבל לפגוש את עצמו בעומק הכאב בלי לברוח ולהתכחש. מה שיוצר עומסים שמצטברים שנים ומעכבים תנועת חיים בריאה.


זה בינתיים.


מוצפותמשה
תלוי אם הרגישות מנהלת אותך או אתה אותההמקורית
תכלסאנונימי (פותח)

אני כבר בכלל לא מנסה להתמודד בסיטואציות של אירועים חברתיים.

היה בסדר, והייתי נחמדה לאנשים וזה, עד הרגע שראיתי את כולם יושבים מסביב לשולחן ואמרו לי לשבת... וזה אפילו לא שהוצפתי עדיין, פשוט לא רוצה להיות שם. הלכתי.


מצד אחד זה טוב שיצאתי לפני שהתפחלצתי. מצד שני, בוגר זה לא.

טוב שדאגת לעצמךרק כיף

קודם כל

אף אחד לא יודע עם מה את מתמודדת לשפוט אותך יהיה לא בוגר

בדיוקזיויק
אז זהו שזה לא לדאוג לעצמיאנונימי (פותח)

כלומר, יש גבול דק משהו בין לדאוג לעצמי לבין לברוח מלהתמודד.. ואני ממש בבריחה 🫢

להיות כל הזמן בוגרתציפורמדבר
זה די מעייף 
מה הכוונה?זיויק
את לא שואפת להיות בוגרת?
אני בוגרת, לא בגלל שאני שואפתציפורמדבר
אלא בגלל שאני כזאת, הגעתי לזה בלי ממש לתכנן. אבל החיים הבוגרים מלאים באחריות ולפעמים יש צורך ורצון לשחרר קצת.
יפהזיויק

ומה הבעיה לשחרר אבל בצורה חכמה?

לא לדכא את הילדה שבך?

אין בעיהציפורמדבר
הפוך, אני חושבת ששה אפילו חיובי כשמתאפשר
לגמרי ככהנהג ותיק

אפשר עם הבעל

בטח אפשר עם הילדים

כמובן שגם חברה טובה יכולה להיות שותפה לרגעים כאלה 

מסכימהרק כיף
אין בזה בחירה אנחנו פשוט מתבגרים ויש צורך לשחרר מדי פעם כמה שאפשר אחרת זה מתיש
זה נכון אבל מותר לאזןזיויק
להיות קשובה לילדה שבך
חובה להיות קשובהרק כיף
השיפוטיות שלך כלפי עצמךהמקורית

מזינה את החוויה

בוגר/ לא בוגר - למי אכפת?

קודם כל תעשי לך טוב


מעבר לזה כדאי לדעת שהימנעות מגבירה חרדה. וגם אני סבלתי אחרי אירוע טראומתי מחרדה חברתית. לקח לי המון זמן להרגיש בטוחה במרחב הכללי, ואני עדיין לא מאה, אבל אם הייתי ממשיכה להימנע זה בטוח לא היה מקדם אותי

אם את רוצה לנסות להתגבר על זה כדאי לפנות לטיפול. זו לא גזירת גורל.

יש הבדל בין הימנעות מתוך מקום של חרדה לבין מקום של - אני פחות מרגישה שייכת/ יש לי דברים יותר חשובים לעשות/ זה פחות הקאפ אוף טי שלי.

משהאחרונה
החשש מכל מפגש חברתי שמתקרבאנונימי (פותח)

והרצון לבטל ולהישאר בבית כל פעם מחדש.

זה לא משתפר עם השנים אולי להפך.

אוף

פשוט לא נהנת כמעט עם אף אחד

הגיוני?

מעדיפה את הלבד שלי תמיד

שכל העולם פשוט יעזוב אותי בשקט

מה נדפק

התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

 

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

רגעים של מבוכהאנונימי (פותח)

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

הגוף שלך מספר לך משהומשה

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

בטחאריק מהדרום

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

מוכר מדיאנונימי (3)
אני בגדול ככל שהזמן חולף מדירה רגלי יותר ויותר🫢 אז אין מה ללמוד ממני... אבל את לא לבד...
את צריכה לחפשאנונימי (4)
אסף פדרמן - מיינדפולנס - שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי. 
מה שעזר לי עם זהציפורמדבר

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

אולי עוזר לחשוב שכל אחדנחלת

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

מבין אותך מאודרוכב שמיםאחרונה

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.


וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

מי פה רגיש ללקטוז?סופר צעיר
גרוע מכך, יש אנשים הרגישים לחתולים.חתול זמני
אני בחלק מהחיים שלימשה
עוד לא ברור איזה כי אני מתרחק מחלב בכללי.
אני.Shandy
למה?
סתם, פורום לאנשים רגישים, חשבתי לשאולסופר צעיר
לא מדובר פה על רגישויות מהסוג הזה...מתואמת
סוף סוף מישהי שמבינהסופר צעיר
חבל שסתם הספמת את הפורום...מתואמת
עד שחשבתי שאת מבינהסופר צעיר
הבנתי, ואני לא חושבת שנכון לומר בפורום הזה בדיחות.מתואמת
אם לא נצחק מה נעשה?סופר צעיראחרונה

בברכת ימים טובים, עידו בובליל

באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה

מה עושים לכם מעברים באופן כללי?

 

עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.

 

זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.

ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
גם מעברים של מצב פיזיאנונימי (2)

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו


נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה


אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה

טוב, תלוי מה בעבודה.

בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית

למה זה כזה כבד??


עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי.  אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה


כתבו לי קצת

נכון ! משה

אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.

מי עוד רגיש לריח של נאדים של עצמו?סופר צעיר

והאם ישנו טיפול מומלץ?

הטיפול הוא שינוי הרגלי המזון שלך - זה בוודאי ישפיעפ.א.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

תודה רבהסופר צעיראחרונה

אולי יעניין אותך