הפרק הקודם בתולדות חייו: 
הפינה הדו יומית מתולדות חייו של מרן הרב זצ"ל #2 - נוער וגיל ההתבגרות
כמנהגנו אצל ר' אברום, אני מצרף קישורים לערכים בויקיפדיה על אישים ומושגים חשובים, מומלץ מאוד למי שרוצה להעשיר את האינטלגנציה התורנית שלו לרפרף על הערכים המקושרים.
היום יש קצת הרבה, אבל תאמינו לי שהם שווים...
פרק שלישי:
בעת לימודו של הרב זצ"ל בסמרגון, הכירוהו תלמידי חכמים שונים והתפעלו ממנו ומגדלותו. אחד מהם אף סיפר עליו לרבה של פוניבז' - הגאון האדר"ת (אליהו דוד רבינוביץ' תאומים – ויקיפדיה), מצדיקי הדור וגאוניו. האדר"ת, שהתפעל מהדברים ששמע וביקש לפגוש בבחור המדובר, לצורך שידוך לבתו אלטע בת שבע. ואכן, הפגישה ביניהם התרחשה לאחר קבלת רשותם של הורי הרב זצ"ל, ובה הופעם האדר"ת מהרב, עד שכתב ביומנו "דבקה נפשי אחריו, אהבת איתן אהבתיהו".
בסימן טוב ובמזל טוב הוחלט על קבלת השידוך. בעוד האדר"ת מציע לחתנו הטרי - שיילך ללמוד שנה בישיבת וולוז'ין המעטירה והמפורסמת, "אם הישיבות" (ישיבת וולוז'ין – ויקיפדיה). הרב אכן נסע לוולוזי'ן, שם פגש את מי שנעשה לרבו המרכזי ביותר: הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין – ויקיפדיה), הרבה מרוחו וסגנונו של הרב זצ"ל, מתפיסתו הגאולית ואהבתו לאומה וארצה, ואף מדרכו הלימודית והעיונית ודברים רבים ונוספים אחרים - היו קשורים לסגנונו של הנצי"ב בנושאים אלו. אם כי כמובן הרב זצ"ל באופיו וסגולתו המיוחדת התייחד והתעלה ופילס לו דרך שלמה.
בין הנצי"ב לבין תלמידו הצעיר נוצר קשר הדוק, חם ואוהב. של הערכה וחיבה הדדית. הם שוחחו יחדיו שעות רבות, כשהרב יונק וסופג מהנצי"ב, שאהבו אהבת נפש, עוד ועוד תורה ודעת, מתוך הערצה וכבוד עצום. לימים תיאר בזכרונותיו בנו הצעיר של הנצי"ב - הרב מאיר בר אילן, את מראהו של הרב זצ"ל עומד בהכנעה לפני רבו, הנצי"ב, באימה ויראה. (לצערי אין לפניי את הלשון המדוייקת והיפה, אז לא אוכל להביאה) בין ההתבטאויות שהתבטא הנצי"ב על תלמידו האהוב ניתן למצוא: הוא שקול כנגד כולם", "תלמיד כזה עוד לא היה בוולוז'ין", "זה רבות בשנים שלא היה בישיבה בחור מצויין בחריפות ובקיאות כמו העילוי הדווינסקאי", "בשבילו כדאי היה שתִווסד הישיבה בוולוז'ין", "החשוב שבישיבה", ועוד.
בוולוז'ין בלט הרב כעילוי מובהק והיה מבחירי התלמידים, שקדנותו, גאונותו, ויראת השמים שלו - היו לשם דבר. בהתחשב בהיותה של ישיבת וולוז'ין מקום שגם-ככה היה מלא בכל עילויי הזמן ובחיריו, משמעות הדבר היא כפולה. אחד מבני הישיבה - הלא הוא הגאון ר' איסר זלמן מלצד, כתב לימים: "היו בישיבה עילויים מופלגים, אולם הוא היה משכמו ומעלה. הוא היה משהו מיוחד. ההערכה עליו היתה שונה לגמרי, והמבט עליו היה אחר לגמרי". הרב הקדיש 18 שעות ביממה ללימוד תורה מלא. ועל מנורת הנפט שלו הציב קלף קטן ובו נכתב "שיותי ה' לנגדי תמיד". לחבר את התמדת התורה עם קדושת וטהרת היראה.
בתקופת לימודו בה הכיר גם את הגאון המופלג ר' יחיאל מיכל אפשטיין (יחיאל מיכל הלוי אפשטיין – ויקיפדיה), בעל "ערוך השולחן" (ערוך השולחן – ויקיפדיה). מגאוני הדור והפוסק הבולט בו. ככל קודמיו התפעם אף הוא מהבחור המופלג שהתגלה בפניו, ובפורים הוא שלח לרב זצ"ל משלוח מנות ייחודי ביותר: כתב סמיכה לרבנות, מלא שירות ותשבחות. זאת, בטרם מלאו לרב עשרים שנה... מלבדו סמך את הרב גם רבו המובהק - הנצי"ב.
תיוגין קדישין:
לכל הפרקים: מקבץ - כל הפינות על תולדות חייו של מרן הרב זצ"ל. - נוער וגיל ההתבגרות
