נסו לכתוב על השמש-

כדור אש.. שורף

ומצד שני חם ומלטף..

קחו אותה כדימוי למשהו

או תארו איך היא משפיעה בעולם.

(אני גם ינסה לכתוב בהמשך)

   אני אוהב אתגרים...!!
לא יכולתי לסרב לאתגר, כזה אני...
יאללה, בוא ננסה..
אבל קצר, מפאת הזמן...

שמש
מילה שורפת
הכל היא מכלה
אך את כולם בחום עוטפת
הכל שווים אצלה
שולחת קרני אור
מחממת את העולם
מסלקת את הקור
הכפור נעלם
אך את אותו חום
אם לא אותו נסנן
אם לא נגדיר מקום
על אותה שמש נקונן
כי כשלא שמים מקדם
אנו מאורהּ נשרפים
נכווים מאחור ומקדם
ואחרי כן בצל אנו מצטנפים
כי השמש לא מתחשבת
לא מבחינה או מבקרת
וגם אם באת רק לשבת
אותך בסימנים מעטרת
כי השמש היא שליחה של ה'
קבועה בשמיים, תרתי משמע
ולכן אתה היחיד האשם
כי לה אין אף מגמה
ומכאן יש מסר לחיים
באופן כללי, בכל דבר
ואפילו משהו שלנו טעים
יכול להיות שהתאריך עבר
ואנו צריכים לבחון
לדעת מה טוב ומה רע

מה נוח לשבטך, למכון

ומה יפלג ויצור שיסוע וקרע

ואם יהיו לך את הקולטנים המתאימים

תוכל לשאוב מזה כוחות ואנרגיה

אך אם לא, זה יכול לעלות בדמים

ויביא ח"ו לידי אסון וטרגדיה

אך יש משהו אחד בעולם

שלא צריך בקרה וחסימה

למרות שממנו זה נעלם

זה יכול לבנות לנו עוד קומה

הקב"ה הוא אינסופי

אין גבול למידותיו ולרחמיו העצומים

ולא משנה מה הסגנון שלך או האופי

כולם מן באר החסד באים וגומעים

ולהידבק בו יתברך באמת

לא צריך אף סינון או מניעה

פשוט ללמוד עד שתהיה כמת

להמית עצמך בעמל ויגיעה

אך בלתי נמנע מלומר

שאנו כלים מוגבלים

ביד היוצר, כמו חימר

עשויים מעפר, חוליים

ולכן אין אנו מלאכים

ואין אנו בדרגה נעלית

אנו בארץ נמוכים

כל אחד כמה א-לוקות שהוא קולט

ושנדע להיות מאוזנים

ניקח כמה שאפשר לקלוט

בלי צער או חוסר אונים

וכך אפשר את פני ה' לחלות

אך לפעמים צריך להתרומם

ולהגדיל את גודל הכלי

ולמרות שזה יהיה מקומם

צריך להיות לפעמים שכלי

וגם להיות מאוזן בדרכי שלום

להיות נוח לבריות ולסביבה

וכך להגשים את הנבואה והחלום

ולגרום לאהבת התורה ללא איבה

ומי שמצליח לתפוס בשני החוטים

מי שמצליח להלך בדרך הזהב

בלב העולם מעשיו חורטים

אש יוקדת ומחממת ולב נרחב

ותמיד יעמוד לנגד עינינו

מה הרצון של ה' א-לוקינו

חוננו, ה', חוננו

בדעת מה אתה חפץ ממנו

תודה רבה על התגובות המעודדות, באמת שזה עושה חשק להמשיך ולכתוב...

שֶׁמֶשׁ

מַשְׁקִיפָה עָלֵינוּ מִמָּרוֹם,

מְאִירָה מַחֲשָׁבוֹת,

מְעִירָה רְגָשׁוֹת

דּוֹאֶגֶת לְלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.

מַשְׁגִּיחָה הִיא מִלְּמַעְלָה

בַּל נִטְעֶה

בַּל נַחֲשִׁיךְ עוֹלָמֵנוּ

בְּיָדֵנוּ.

ויישר כוח על האתגר, בזכותך יצא עוד שיר לאוויר העולם...

מי שינצח נעביר לו טופי בפייבוקס...

לו רק יכולתי להיות מצלמה
שמצלמת את השמש כל היום
הייתי מצלמת אותה זורחת לאט בוקר
בתחילה כמה קרניים בודדות
אך אט אט מאירה את כל העולם
אור חמים
אור של בוקר

בהמשך היום
היא נמצאת במרכז השמיים
מחממת בחוזקה את הארץ
את מי שעליה
אי אפשר שלא לחוש בה

אחר-הצהריים היא מתקדמת לכיוון הים
מעידה שהיום מתקרב לסיום
שהגיע הזמן להתקדם

בערב היא שוקעת
לאט לאט נעלמת
עד שלא רואים אותה
משאירה אחריה חשיכה
אבל גם ידיעה ברורה
שמחר היא תזרח
מחר

היא תקום מחדש

רק כדאי לעשות שיר יותר בחריזה, זה לפי דעתי הרבה יותר יפה ונותן יופי לשיר, וגם יותר חשק לקרוא אותו מאשר שיר ללא חריזה...

או לפחות לעשות משקל של צלילים דומה...

אבל בכל מקרה, עדיין יפה...!

לא תמיד שיר חייב להיות עם חריזה, הכל בסדר...

(רק מוסיף קטע קצרצר שאינו קשור:

אין כמו הזמן של הלילה הטהור

כשאוויר צח ממלא ריאות צמאות

ולב טהור מתחיל לשוח יגונו

אין כמו שיחת הלב

של עת הלילה..)

ולאתגר..

קַרְנֶיהָ חָדְרוּ לְחַדְרִי
מְעִירִים אוֹתִי מֵעֶלְפוֹנִי
חֹם פָּשַׁט בְּגוּפִי
כַּמָּה טוֹב שְׂאֵת אִתִּי
כְּשֶׁאֶת מַגִּיעָה
שִׂמְחָה פּוֹשֶׁטֶת בְּפָנִים
הַדְּרָכִים מוּאָרִים

בְּאוֹר בְּלִי-סוֹף טְהוֹרָה
כְּגַלְגַּל בּוֹעֵר מַבְהִיקָה
נַחַת וְשַׁלְוָה שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת
רְוָחָה מֵהָרוּחַ שֶׁמִּמְּךָ נוֹשֶׁבֶת
אַתְּ בָּאָה!
אֵיזֶה רֹגַע מִפָּנֶיךָ הַחֲמִימוֹת
כְּלַהֶבֶת אֵשׁ בֵּין מְאוֹרוֹת

מְסֻנְוָר מִדְּמוּתֵךְ הַגְּבוֹהָה
שֶׁבִּשְׁמֵי רוֹם נִצָּבָהּ
אֵיךְ אֶשְׁכָּחֵךְ וְאֶת חַיַּי אַתְּ מלווה
אֵיךְ אֶעֶזְבֵךְ וְאַתְּ בְּכָל עֵת מִזְּרִיחָה
הִנֵּה אַתְּ!
עוֹקֶבֶת בְּמַבָּטֵךְ הַחַד וְהַצּוֹרֵב
כְּאִמָּא מַשְׁגִּיחָה עַל בָּנֶיהָ בִּכְאֵב

אוֹר הַחַמָּה
כְּאוֹר הַנְּשָׁמָה
וְאוֹר הַנְּשָׁמָה 
כְּאוֹרָה הַחַמָּה

שימו לב למבנה שחוזר

שימו לב לדימוי הדו משמעי

ושימו לב לגאוותי המרקיעה שחקים לריק...

זה מרטיט כזה

נוגע בלב

ומסתורי מסקרן כזה

וממלא את הלב ב... .  כזו הרגשה גבוהה שקשה להסביר

 ממש כתיבה (ואני לא מהאלה שיודעים להגיד משהו)...... חוץ מוואו ו'מרגש' לכאלה שאפילו לא עיינתי בהם

שֶׁמֶשׁ 

יָפָה אַת

כַּלְבָנָה 
וּמַמְתִּין בִּשְׁקִיעָתִי 
לִזְרִיחָתֵךְ 

וְאֵיךְ אַתָּה 
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ 
כְּשֶׁאַתָּה מֵאִיר 
הַכֹּל מוּאָר 

וְאֵיךְ אַת 
מְשַׁקֶפֶת 
אֶת הָאוֹר שֶׁבִּי 
כְּמוֹ אַלְפֵי מַרְאוֹת 

וְאֵיךְ אַתָּה 
עוֹטֵף אוֹתִי 
בְּחוֹם אֵינְסוֹף 
אַהַבָה אֶלוֹהִית 

וְאֵיךְ יֵשׁ לָךְ 
אֶת הַצָבָא שֶׁלָךְ 
אַלְפֵי כּוֹכָבִים 
נוֹצְצִים 

וְאֵיךְ הַכֹּל 
מִכּוֹחַךָ 
מֵאוֹרְךָ הַקָסוּם 
הַנָעִים 

לְעוֹלָם נִהְיֶה 
זוֹ מוּל זֶה 
כְּמוֹ שִׂמְחַת 
רֵעִים אַהוּבִים 

וּבְּלִיקוּי 
הַמְאוֹרוֹת 
נַמְתִּין בְּשֶׁקֶט 
וְנַחֲזוֹר שׁוּב 
כְּמִבְּרֵאשִׁית

מעורר תקווה

(כן, זה המוטו שלנו)

(מה זה מוטו?)

לא כלום, שלא ימות מהמוטור.

באור השמש אוכל שוב לנשום
לחיות מחדש את מי שאני.
תחת אורך החושף, מקלף
מאיר את פגמי לעיני כל

אך אני בחדר חשוך רוצה אלייך.
מתחנן, בוכה, זועק,
לצלול לאורך המתוק,
שנותן לי עוד סיבה לחיות.

לא רק אוכל לפרוץ
לשבור את הפחד
לחוש את חמימות האמת
את האור המלטף שבך

נכון את שורפת
אבל גם מחממת ואוהבת.
רוצה להיות לידך, תחתייך
להיות שם, כשמש

במיוחד את הירידת שורות והמשקלים, רואים שזה ברמה ואני פשוט לא טוב בדברים האלה...

זה כ"כ הופך את השיר ליפה ועדין כזה...

ומילים יפות ונוגעות...

תודה על זה...

*@תות"ח!, ברכותיי, עלית לשלב 2....✨🎆🎈🎉🎊🎇🧨*

סתם, סתם...

שמש העמים

כך כינה עצמו

ידיו מלאו דמים

לא חס אף על עמו

בראש הפירמידה

בארץ חמה ושמשית

כולם משתחווים בקידה

לזה שציווה כל תינוק להמית

הם מונים לשמש

תרבות עשיו, המערב

שלוש שש חמש

יש לי רב

ובא השמש וטהר

מדובר על השקיעה

כאשר שמשם תהיה לבער

תבוא הטהרה והכמיהה

השמש היא שלטת

קרניה בכל שלוחות

את הכל היא קולטת

מסוגלת לייצר כוחות

וכאשר אין הקול קול יעקב

ממילא הידיים ידי עשיו שולטות

וגורמות לעולם צער ומכאוב

ידיהם לזהב ולכסף מוּטות

אך כשעובד עשיו את אחיו

ורב יעבוד צעיר מתקיים

אז הלב של עשיו מתרחב

והוא מפסיק לרצוח ולאיים

יש לי כל

או יש לי קול

כך מתעלה

הקודש מהחול

וכשעלות השחר יגיע

כשהמלאך יודה ליעקב

איילת השחר תפציע

ותברך ולא תִקוב

שמשם של ישראל תזרח

וזרחה לו השמש

לקדש שם כבודו יתברך

בלי כוויה או נמש

ואנו נוביל את העולם

נהיה האחראים והמנהיגים

אך לא נכביד את עוּלם

כי בתורה אנו הוגים

מוסר ויושר ומידות

הכל מתוכה יוצא

וח"ו לשעבד או לרדות

גם אם משהו גבול חוצה

וכך השמש תזרח

תפציע ותחמם הכל

צפון, מערב, מזרח

בכל מכל כל

ונוביל את העולם

למקום טוב ושליו

נקדש עפרם וחולם

נבחר להיות הלב...!

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

וזה בסדר גם לצעוק שאת לא יודעת מה להגיד או לא מצליחה להתפלל.

זה חלק מהמשחק.

לוואי ואדעך - לקראת נישואין וזוגיות

ומהיכן הוא יודע זאת בכזאת פסקנות.

אתמהה.

סוקרטס אומר ב'פיידון' של אפלטון שאנחנו למדים כל דבר מההפך שלו.

בגלל שיש עצב יש גם אושר, בלי עצב האושר היה מצב סטטי שלא היה מופרד מהשכבה הבסיסית ביותר של הקיום שלנו. הוא גם לא היה מקבל שם או כינוי.

הוא היה פשוט חלק בלתי נפרד מהטבע.

שאלתי את עצמי, מה עם נצח? הרי הוא ההפך של זמני. אבל אנחנו חיים בעולם שכולו זמני. מתי בכלל זכינו להכיר נצח?

הבנתי שלא חשבתי על זה נכון, כל בן אדם רואה בגבולות הדמיון שלו את גבולות העולם.

הדבר היחיד שנצחי בשבילנו הוא ה'אני', הוא הדבר היחיד שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הוא מעין 'נצח' פרטי שיש לכל אחד מאיתנו.

בשבילי, אני קיים לנצח במובן המסוים הזה. ואתה קיים לנצח במובן דומה, אבל אחר, אחד שאיש מלבדך לא יכיר.

הרי כולנו חיים באותו עולם, אבל כל אחד מקבל חתיכה אחרת ממנו, והיא 'נצחית' בשבילו.

מי שרוצה מוזמן לנסות להרחיב את הרעיונות האלו, השיר פשוט מבטא אותם בתמציתיות.

לגבי החלק הראשון אינני מקבל את הנחת היסוד. ברור אמנם שהעולם כפי שאנינו מכירים אותו בנוי באופן של יחסות אבל לוּ הייתה מציאות של אור, זה לא שלא היה אור. אולי לא היה מושג של בוקר (לבקר ולהפריד) ביחס ללילה.

גם הקיום שלנו, יש מושג ברור של קיום ואי־קיום. ואפשר באופן מוחשי מאוד להרגיש את הקיום שלנו, למרות שאין לנו מושג מהו היעדר תודעה. הניגוד בין ה"אני" לאחר מבליט את הפלא אבל זה הכיוון שאני נוטה לקבל.

נצח הוא מושג מופשט, כמו האינסוף. אולי אין שום נצח כלל והכל יתקפל בעוד מיליארדי שנה. או לא יתקפל. או גם יתקםל וגם לא יתקפל.

למרות האפיל הפילוסופי קשה לי לתפוש את האני כיחידה של נצח.

אבל אני מקבל את מה שאתה אומר, בהחלט עניינה אותי החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו, שבה הדבר היחיד שתמיד קיים הוא האני שלנו.

משהו מעין אני חושב משמע אני קיים - משהו שמעמיד את הקיום על בסיס האני, עוד לפני הפילוסופיה והשירה.