נסו לכתוב על השמש-

כדור אש.. שורף

ומצד שני חם ומלטף..

קחו אותה כדימוי למשהו

או תארו איך היא משפיעה בעולם.

(אני גם ינסה לכתוב בהמשך)

   אני אוהב אתגרים...!!
לא יכולתי לסרב לאתגר, כזה אני...
יאללה, בוא ננסה..
אבל קצר, מפאת הזמן...

שמש
מילה שורפת
הכל היא מכלה
אך את כולם בחום עוטפת
הכל שווים אצלה
שולחת קרני אור
מחממת את העולם
מסלקת את הקור
הכפור נעלם
אך את אותו חום
אם לא אותו נסנן
אם לא נגדיר מקום
על אותה שמש נקונן
כי כשלא שמים מקדם
אנו מאורהּ נשרפים
נכווים מאחור ומקדם
ואחרי כן בצל אנו מצטנפים
כי השמש לא מתחשבת
לא מבחינה או מבקרת
וגם אם באת רק לשבת
אותך בסימנים מעטרת
כי השמש היא שליחה של ה'
קבועה בשמיים, תרתי משמע
ולכן אתה היחיד האשם
כי לה אין אף מגמה
ומכאן יש מסר לחיים
באופן כללי, בכל דבר
ואפילו משהו שלנו טעים
יכול להיות שהתאריך עבר
ואנו צריכים לבחון
לדעת מה טוב ומה רע

מה נוח לשבטך, למכון

ומה יפלג ויצור שיסוע וקרע

ואם יהיו לך את הקולטנים המתאימים

תוכל לשאוב מזה כוחות ואנרגיה

אך אם לא, זה יכול לעלות בדמים

ויביא ח"ו לידי אסון וטרגדיה

אך יש משהו אחד בעולם

שלא צריך בקרה וחסימה

למרות שממנו זה נעלם

זה יכול לבנות לנו עוד קומה

הקב"ה הוא אינסופי

אין גבול למידותיו ולרחמיו העצומים

ולא משנה מה הסגנון שלך או האופי

כולם מן באר החסד באים וגומעים

ולהידבק בו יתברך באמת

לא צריך אף סינון או מניעה

פשוט ללמוד עד שתהיה כמת

להמית עצמך בעמל ויגיעה

אך בלתי נמנע מלומר

שאנו כלים מוגבלים

ביד היוצר, כמו חימר

עשויים מעפר, חוליים

ולכן אין אנו מלאכים

ואין אנו בדרגה נעלית

אנו בארץ נמוכים

כל אחד כמה א-לוקות שהוא קולט

ושנדע להיות מאוזנים

ניקח כמה שאפשר לקלוט

בלי צער או חוסר אונים

וכך אפשר את פני ה' לחלות

אך לפעמים צריך להתרומם

ולהגדיל את גודל הכלי

ולמרות שזה יהיה מקומם

צריך להיות לפעמים שכלי

וגם להיות מאוזן בדרכי שלום

להיות נוח לבריות ולסביבה

וכך להגשים את הנבואה והחלום

ולגרום לאהבת התורה ללא איבה

ומי שמצליח לתפוס בשני החוטים

מי שמצליח להלך בדרך הזהב

בלב העולם מעשיו חורטים

אש יוקדת ומחממת ולב נרחב

ותמיד יעמוד לנגד עינינו

מה הרצון של ה' א-לוקינו

חוננו, ה', חוננו

בדעת מה אתה חפץ ממנו

תודה רבה על התגובות המעודדות, באמת שזה עושה חשק להמשיך ולכתוב...

שֶׁמֶשׁ

מַשְׁקִיפָה עָלֵינוּ מִמָּרוֹם,

מְאִירָה מַחֲשָׁבוֹת,

מְעִירָה רְגָשׁוֹת

דּוֹאֶגֶת לְלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.

מַשְׁגִּיחָה הִיא מִלְּמַעְלָה

בַּל נִטְעֶה

בַּל נַחֲשִׁיךְ עוֹלָמֵנוּ

בְּיָדֵנוּ.

ויישר כוח על האתגר, בזכותך יצא עוד שיר לאוויר העולם...

מי שינצח נעביר לו טופי בפייבוקס...

לו רק יכולתי להיות מצלמה
שמצלמת את השמש כל היום
הייתי מצלמת אותה זורחת לאט בוקר
בתחילה כמה קרניים בודדות
אך אט אט מאירה את כל העולם
אור חמים
אור של בוקר

בהמשך היום
היא נמצאת במרכז השמיים
מחממת בחוזקה את הארץ
את מי שעליה
אי אפשר שלא לחוש בה

אחר-הצהריים היא מתקדמת לכיוון הים
מעידה שהיום מתקרב לסיום
שהגיע הזמן להתקדם

בערב היא שוקעת
לאט לאט נעלמת
עד שלא רואים אותה
משאירה אחריה חשיכה
אבל גם ידיעה ברורה
שמחר היא תזרח
מחר

היא תקום מחדש

רק כדאי לעשות שיר יותר בחריזה, זה לפי דעתי הרבה יותר יפה ונותן יופי לשיר, וגם יותר חשק לקרוא אותו מאשר שיר ללא חריזה...

או לפחות לעשות משקל של צלילים דומה...

אבל בכל מקרה, עדיין יפה...!

לא תמיד שיר חייב להיות עם חריזה, הכל בסדר...

(רק מוסיף קטע קצרצר שאינו קשור:

אין כמו הזמן של הלילה הטהור

כשאוויר צח ממלא ריאות צמאות

ולב טהור מתחיל לשוח יגונו

אין כמו שיחת הלב

של עת הלילה..)

ולאתגר..

קַרְנֶיהָ חָדְרוּ לְחַדְרִי
מְעִירִים אוֹתִי מֵעֶלְפוֹנִי
חֹם פָּשַׁט בְּגוּפִי
כַּמָּה טוֹב שְׂאֵת אִתִּי
כְּשֶׁאֶת מַגִּיעָה
שִׂמְחָה פּוֹשֶׁטֶת בְּפָנִים
הַדְּרָכִים מוּאָרִים

בְּאוֹר בְּלִי-סוֹף טְהוֹרָה
כְּגַלְגַּל בּוֹעֵר מַבְהִיקָה
נַחַת וְשַׁלְוָה שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת
רְוָחָה מֵהָרוּחַ שֶׁמִּמְּךָ נוֹשֶׁבֶת
אַתְּ בָּאָה!
אֵיזֶה רֹגַע מִפָּנֶיךָ הַחֲמִימוֹת
כְּלַהֶבֶת אֵשׁ בֵּין מְאוֹרוֹת

מְסֻנְוָר מִדְּמוּתֵךְ הַגְּבוֹהָה
שֶׁבִּשְׁמֵי רוֹם נִצָּבָהּ
אֵיךְ אֶשְׁכָּחֵךְ וְאֶת חַיַּי אַתְּ מלווה
אֵיךְ אֶעֶזְבֵךְ וְאַתְּ בְּכָל עֵת מִזְּרִיחָה
הִנֵּה אַתְּ!
עוֹקֶבֶת בְּמַבָּטֵךְ הַחַד וְהַצּוֹרֵב
כְּאִמָּא מַשְׁגִּיחָה עַל בָּנֶיהָ בִּכְאֵב

אוֹר הַחַמָּה
כְּאוֹר הַנְּשָׁמָה
וְאוֹר הַנְּשָׁמָה 
כְּאוֹרָה הַחַמָּה

שימו לב למבנה שחוזר

שימו לב לדימוי הדו משמעי

ושימו לב לגאוותי המרקיעה שחקים לריק...

זה מרטיט כזה

נוגע בלב

ומסתורי מסקרן כזה

וממלא את הלב ב... .  כזו הרגשה גבוהה שקשה להסביר

 ממש כתיבה (ואני לא מהאלה שיודעים להגיד משהו)...... חוץ מוואו ו'מרגש' לכאלה שאפילו לא עיינתי בהם

שֶׁמֶשׁ 

יָפָה אַת

כַּלְבָנָה 
וּמַמְתִּין בִּשְׁקִיעָתִי 
לִזְרִיחָתֵךְ 

וְאֵיךְ אַתָּה 
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ 
כְּשֶׁאַתָּה מֵאִיר 
הַכֹּל מוּאָר 

וְאֵיךְ אַת 
מְשַׁקֶפֶת 
אֶת הָאוֹר שֶׁבִּי 
כְּמוֹ אַלְפֵי מַרְאוֹת 

וְאֵיךְ אַתָּה 
עוֹטֵף אוֹתִי 
בְּחוֹם אֵינְסוֹף 
אַהַבָה אֶלוֹהִית 

וְאֵיךְ יֵשׁ לָךְ 
אֶת הַצָבָא שֶׁלָךְ 
אַלְפֵי כּוֹכָבִים 
נוֹצְצִים 

וְאֵיךְ הַכֹּל 
מִכּוֹחַךָ 
מֵאוֹרְךָ הַקָסוּם 
הַנָעִים 

לְעוֹלָם נִהְיֶה 
זוֹ מוּל זֶה 
כְּמוֹ שִׂמְחַת 
רֵעִים אַהוּבִים 

וּבְּלִיקוּי 
הַמְאוֹרוֹת 
נַמְתִּין בְּשֶׁקֶט 
וְנַחֲזוֹר שׁוּב 
כְּמִבְּרֵאשִׁית

מעורר תקווה

(כן, זה המוטו שלנו)

(מה זה מוטו?)

לא כלום, שלא ימות מהמוטור.

באור השמש אוכל שוב לנשום
לחיות מחדש את מי שאני.
תחת אורך החושף, מקלף
מאיר את פגמי לעיני כל

אך אני בחדר חשוך רוצה אלייך.
מתחנן, בוכה, זועק,
לצלול לאורך המתוק,
שנותן לי עוד סיבה לחיות.

לא רק אוכל לפרוץ
לשבור את הפחד
לחוש את חמימות האמת
את האור המלטף שבך

נכון את שורפת
אבל גם מחממת ואוהבת.
רוצה להיות לידך, תחתייך
להיות שם, כשמש

במיוחד את הירידת שורות והמשקלים, רואים שזה ברמה ואני פשוט לא טוב בדברים האלה...

זה כ"כ הופך את השיר ליפה ועדין כזה...

ומילים יפות ונוגעות...

תודה על זה...

*@תות"ח!, ברכותיי, עלית לשלב 2....✨🎆🎈🎉🎊🎇🧨*

סתם, סתם...

שמש העמים

כך כינה עצמו

ידיו מלאו דמים

לא חס אף על עמו

בראש הפירמידה

בארץ חמה ושמשית

כולם משתחווים בקידה

לזה שציווה כל תינוק להמית

הם מונים לשמש

תרבות עשיו, המערב

שלוש שש חמש

יש לי רב

ובא השמש וטהר

מדובר על השקיעה

כאשר שמשם תהיה לבער

תבוא הטהרה והכמיהה

השמש היא שלטת

קרניה בכל שלוחות

את הכל היא קולטת

מסוגלת לייצר כוחות

וכאשר אין הקול קול יעקב

ממילא הידיים ידי עשיו שולטות

וגורמות לעולם צער ומכאוב

ידיהם לזהב ולכסף מוּטות

אך כשעובד עשיו את אחיו

ורב יעבוד צעיר מתקיים

אז הלב של עשיו מתרחב

והוא מפסיק לרצוח ולאיים

יש לי כל

או יש לי קול

כך מתעלה

הקודש מהחול

וכשעלות השחר יגיע

כשהמלאך יודה ליעקב

איילת השחר תפציע

ותברך ולא תִקוב

שמשם של ישראל תזרח

וזרחה לו השמש

לקדש שם כבודו יתברך

בלי כוויה או נמש

ואנו נוביל את העולם

נהיה האחראים והמנהיגים

אך לא נכביד את עוּלם

כי בתורה אנו הוגים

מוסר ויושר ומידות

הכל מתוכה יוצא

וח"ו לשעבד או לרדות

גם אם משהו גבול חוצה

וכך השמש תזרח

תפציע ותחמם הכל

צפון, מערב, מזרח

בכל מכל כל

ונוביל את העולם

למקום טוב ושליו

נקדש עפרם וחולם

נבחר להיות הלב...!

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

מקווה שהבנת.

בהצלחה רבה!

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

אני אף פעם לא עושה בכוח. בייחוד לא בכתיבה

זה צריך לבוא לבד וכשזה בא זה בא

כוונתי שיהיה מאוד מביך לנסות בכוח וכך בזמן תקיעות עלול לברוח משהו שלא במקומו, וזה מאוד מוזר ללכת ככה ברחוב, לקוות שאף אחד לא שם לב, אבל גם לא להסתכל יותר מדי על אף אחד, כדי שלא יתהו לעצמם: למה הוא מביט בכולם? יש לו משהו להסתיר? אז למקרה כזה.

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)