אין שום מצוה או הגיון להיות בטוחים שהוא יגיע עכשיו. וכמובן - עובדה שבפעם שעברה הוא לא הגיע..

המצווה, וההיגיון, זה להאמין שהוא *יכול* להגיע עכשיו, ולצפות ולהתחנן שזה יקרה.

את שואלת שאלה טובה. וכל הכבוד לך על השאלה והאכפתיות.

ניסיתי לכתוב תשובה, אבל הרגשתי שאין לי מספיק בהירות לכך, ואני משתדל לא לכתוב סתם. אז ויתרתי. אבל אז הרגשתי שיש נקודה שאני כן יכול ורוצה לעמוד עליה, והתחלתי לכתוב, ונשפך כל מה שאת רואה כאן.. אז אמנם זה לא מקיף ולא עונה על הכל וזה לא כולל בכלל כל מה שיש לכתוב על השאלה שלך, אבל זה לפחות משהו...

והנקודה הזו שאני הולך לעמוד עליה, היא חשובה ושמישה ואת מוזמנת להעביר אותה גם הלאה ולזכור אותה ולהשתמש בה גם מול אחרות ובמקרים אחרים וכו':

לגבי הסוגריים, שכתבת שאת לא יודעת איך לצפות למשהו שאת לא יודעת מהו. שימי לב: קרה לך שהרגשת קרבת ה'? שהרגשת רוממות, רוחניות, התעלות? זה יכול להיות בראש השנה או ביום כיפור, בשמחת תורה, בליל הסדר, בסעודה שלישית או בסיבוב שערים... 

תזכרי, שהקרבת ה' הזו, הרוממות הזו, היא כאין וכאפס לעומת "הדבר האמיתי". היא בבואה דבבואה, צל צילה של קרבת ה' השלמה.. שאריות...

**

מהות המקדש, (וזה חשוב בלי קשר לשאלה הספציפית הזו, כדי להבין דבר ראשון על מה אנחנו מתאבלים) היא הקרבת ה' שבו. אמנם חסרות לנו מצוות שמתקיימות במקדש, ויש לנו צרות.. אבל לא על זה עיקר האבלות שלנו. עיקר האבלות היא על צער השכינה מחד - והריחוק שלנו ממנה מאידך. כשמזה, כמובן, נובעות כל הצרות וכו'. בית המקדש היה המקום של החיבור השלם בינינו לבין הקב"ה, ריה"ל באחת הקינות (וזה מבוסס על דברי חז"ל) ממשיל את בית המקדש לחדר שינה של זוג! מקום של איחוד, של קרבה, של שלימות.

אז נכון, אנחנו לא ממש מבינים מה היה שם ומה יהיה לעתיד. ועל זה בעצמו ראוי לנו לבכות ולקונן... שאין לנו מושג מהי קרבת ה' אמיתית, מהי רוממות אמיתית, מה זו הרגשת קדושה עליונה בטהרתה... איזה אומללים אנחנו, כמה רחוקים אנחנו...

אבל אנחנו יכולים כן להבין טיפטיפה, כשנתבונן באותם רגעים שבהם הרגשנו רוחניות. רגעים שפושטת בנו מין תחושה עליונה כזו.. טהרת לב.. כיסופין, כמיהה אמיתית.. רגעים של אהבת ה'.. רגעים שאנחנו מרגישים שאנחנו רק רוצים אותו... כשנתבונן באלו, ונזכור שהם רק דומים דמיון קלוש, אפור וחיוור לעוצמות של התחושות האלו במקדש.. שהם רק צל צילה של קרבת ה' האמיתית שהיה שם.. ושאנחנו מצפים באמת לחוש אותם שוב בעוצמתם המלאה, במלוא עוזם ועיזוזם... בתפארתם..

וזו התשובה, כשאת שואלת איך אני יכולה לצפות למשהו שאני לא יודעת מה הוא: תזכרי שאמנם על עצם כך אנו צריכים לבכות - שאין לנו מושג מה הוא. אבל מצד שני -  שאנחנו מבינים מה העיקרון, אנחנו רואים יהלום קטן ויכולים לקבל קצת רושם מה הציפיה לכתר ענק משובץ כולו יהלומים...

**

וכמובן, זה בנוסף לכך שאנחנו מצפים שהשכינה לא תרגיש בגלות, לא תרגיש בבדידות (ושוב, כדמיון קלוש: יצא לך להכיר פעם בת דחויה חברתית? חשבת על הקושי שלה? יצא לך להכיר מישהי או מישהו שמצפים הרבה שנים לשידוך, או לילדים, וחשבת מה עובר עליהם? זה מה שעובר על השכינה...) שהקב"ה יחוזר אל ביתו, אל היכלו, תבנהו מהרה ותגדל כבודו...

תדמייני את הביזיון הנורא שבמצב הנוכחי, שמקום קדשו שוכנים אוייביו.. את ההשפלה שלו.. של עמ"י.. ותעצמי עיניים ותדמייני במקום הזה את ביהמ"ק מתנוסס לתפארה, בגובה של יותר מחמישים מטר, מצופה שיש וזהב, בוהק למרחוק.. וענן עשן עולה כעמוד ישר מעל המזבח.. ומליוני אנשים באים מכל קצוות תבל באימה ושמחה להקביל פני שכינה.. ומקריבים קרבנותיהם.. וכו' וכו'..

תחשבי על קטעי תפילות שאת זוכרת, ותנסי לדמיין ולהרגיש מה כתוב בהם... מה פירוש ה"ממקומך מלכנו תופיע".. מה אנחנו פוגשים ב"תתן אחרית לעמך".. וכן הלאה..

טוב זהו, כתבתי כל כך הרבה וכבר לא יהיה לך כח לקרוא. סליחה שאני לא מאריך הלאה.. יש כל כך הרבה מה לכתוב על זה...

***

ועל עצם השאלה שלך: איך אפשר עדיין לצפות - אז כאמור, לא ממש בהיר לי איך לנסח על זה תשובה. אז אכתוב רק כנקודות: תזכרי שהקב"ה רוצה וחפץ ומשתוקק כבר לעשות את זה. תזכרי שהוא אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו. שהוא משתוקק לחזור אלינו ולחיות שוב באחדות ושלימות.

ותזכרי ששום תפילה של מהלך הדורות לא הלכה לפח.. שום דמעה.. שום תחינה..הכל נצבר ונצבר ונצבר עד שיתמלא ויספיק..

ומצד שני, לזכור שהקב"ה לא חייב לנו כלום. כנראה, כמו שתיארת, ש"ירד לך קצת" כי הנה שנה שעברה חיכית וזה לא קרה. וכאן הבעיה. אף אחד לא הבטיח לך שנה שעברה שזה יקרה, ואף אחד לא מבטיח לנו השנה שזה יקרה, ואף אחד לא הבטיח במהלךך כל הדורות שזה יקרה. ולמרות זאת - כל הדורות לא התייאשו מלבקש ולבקש ולבקש..

כי זה ששנה שעברה, ולפני שנתיים, ועשר, ומאה וחמשמאות ואלף, לא הגיעה הגאולה. זה לא אומר כלום על הסיכויים שהיא תבוא עכשיו, ולא מייאש אותנו. וגם אם ח"ו היא לא תבא השנה -ז ה לא אומר כלום על שנה הבאה..

התפקיד שלנו הוא לא לנחש ולקבוע לקב"ה מתי להביא אותה, אלא רק להתקדם ולפעול ולהתפלל, והלוואי, שנזכה.

המילים בערו בי ונגעו בי, קצת הצלחת להעביר את תחושת הגעגוע והכמיהה...

ממש עוררת אצלי עכשיו ציפיה לביהמ"ק!

אשריך! תודה!

ברור שהמצווה היא להאמין שהמשים בא בא ובבית המקדש בס"ד נבנה

הרי כתוב "אחכה לו בכל יום שיבוא"..

ווואו הלוואי שאני יהיה במדרגה שכל שניה להאמין שהמשיח כבר פה..

לא הבנתי מה ברור לך ומניין את מוכיחה את זה ולאיזה דרגה את שואפת.

מכל מקום, המצווה היא להאמין שהמשיח *יכול* לבוא. ולהרגיש זאת באמת ברמה של להיות מוכן כל הזמן.. להרגיש שהנה הנה יכול להיות שזה קורה עוד שניה... וכמובן: לצפות שכך יקרה, ולייחל, ולהתחנן, ולהתפלל, וכו'.

אבל לדעת? להיות ודאי? מה פתאום. אין שום היגיון ב"לדעת". מי זה מתיימר להיות הקב"ה ולדעת מה יקרה עוד רגע?

דעת הרמב"ם שלא יפול מהשמיים, ואילו דעת רש"י שכן יפול מהשמיים...

אל תהיי בטוחה, זו דעה אחת, ויש דעה שאומרת שהוא כן יפול מהשמיים...

אין בעיה שתסברי כשיטת הרמב"ם, אך אל תעקרי ותפסלי את שיטת רש"י...

אינני מספיק בקיא בעניין אז לא סגור 100% על מה שאני כותב...

@נשמה כללית, זה נכון...?

@anybodyelse?

ומלבד זאת, איננו אספני שיטות. יש צורה של פסיקת הלכה.

רש"י הזה, גם לולא שהייתה בו סתירה, הוא עומד בדד כנגד שאר הראשונים. אין סיבה לעשות ממנו עסק יותר מאשר כל דעת יחיד אחרת.

ובנוסף, גם לו יהיבנא שהצדק היה איתו, ושביהמ"ק היה עתיד לרדת באש, זה לא פוטר אותנו מכך שעלינו יש מצווה לבנותו. והתעסקות ב"אם נצליח או שהוא יירד באש" היא כהתעסקותו של חזקיהו במצבם הרוחני של ילדיו אם ישא אשה, שעל זאת צווח עליו ישעיהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת עבוד". לנו יש מצווה לבנות את הבית, המצווה הזו לא התבטלה מעולם. זהו זה.

וזה תלוי במעשינו והכל, אך אם נוקטים כדעת רש"י זה רק הסיבה הרוחנית (לא רק, אבל הכוונה שזה לא גם פיזית...) לכך שייבנה בית המקדש וזה תלוי בידיים שלנו, אך בניין בית המקדש עצמו ירד עלינו מן השמיים.

ולא שייך לערב פה הלכה, כיוון שזו לא מחלוקת הלכתית גרידא, זו מחלוקת מה תהיה המציאות...

וודאי שכמו שכתוב שימות המשיח לא נדע בדיוק מה יקרה עד אשר יקרה, ולכן זו הסיבה בדיוק שדייקתי ואמרתי שלא להיות כ"כ בטוחים, כי יכול להיות שזה כך ויכול להיות שזה כך, רק לא לקבוע כשיטה אחת, כי אין לנו ודאות והחלטיות שכך יהיה...

זה הכל...

"אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא" אין עניין להאמין שהוא יבוא היום והוא לא יבוא היום

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.