כתוב שלפני שאדם מגיע להתפלל הוא צריך לבוא מתוך חיסרון, שיהיה לו על מה לבקש בתפילה...

גם כתוב שהקב"ה עשה את אמותינו עקרות כי "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים"....

חלק מהבריאה של הקב"ה זה רע, אבל המבט שלנו הוא מהצד שלנו, מהצד של אלו שבוחרים בחיים ובוחרים בטוב....

דווקא הרוע הזה גורם לטוב להתחזק הרבה יותר, לכן הוא רוצה את זה...

ודווקא כשהחיסרון גדול מאוד יש התעוררות כלפי מעלה, כמו שנאמר: "ותעל שוועתם אל הא-לוקים מן העבודה"...

וכן אצל חנה, שמכיוון שפנינה הכעיסה אותה וגרמה לה צער היא התפללה הרבה יותר וכך תפילתה התקבלה...

אך כתוב שפנינה עשתה זאת בכוונה, דהיינו שכל מטרתה הייתה כדי שחנה תתפלל יותר...

אך למרות זאת, הקב"ה אומר שזה נחשב כחטא, שלא משנה מה המטרה, לא עוברים על מצווה ולא מכעיסים מישהו, גם אם המטרה היא לטובה...

"וכיעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמהּ"

אז אין הצדקה לרשעים והקב"ה יפרע מהם שהרי יש דין ויש דיין וסוף רשע לבוא על עונשו, אך כל מי שמתחזק ועושה רצונו של מקום בזמנים אלו, כל מעשה טוב נחשב הרבה יותר לפני הקב"ה, ואולי בגלל זה הקב"ה עושה את זה, כדי שבסופו של דבר אנשים ימאסו ברע וכל השקר יתפוצץ...(כנאמר: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ"...)

כשאדם עושה חטא והרשע בגבול מסויים, אז המצפון שלו מתרץ תירוצים, והוא מצליח לפעמים לעבוד על עצמו ולוותר לעצמו ולהורות היתר לעצמו, אך כאשר השקר מתגלה, שהרי כל שקר בסופו של דבר מתגלה כי לשקר אין רגליים, אז כולם מבינים שזה לא זה, זו אינה המשמעות, ואז הם שבים בתשובה שלימה לפני הקב"ה ומתקנים מעשיהם...

ומעין זה אמר המסילת ישרים גם בנוגע לצדיקים:

"כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא. והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם: הלהעשות אם להעזב? ואמר עליהם (ירמיהו ח, ו): אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.

ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה.

הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א, ה): שימו לבבכם על דרכיכם. ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה): אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הנצל כצבי מיד וגו'. וחכמינו ז"ל אמרו (מועד קטן ה, א): כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז, לב): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו וגו'. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג, א): כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. והוא מה שאמרו (אבות א, יד): אם אין אני לי מי לי."

זאת אומרת, זה בא להראות את זה שכל בן אדם יש לו נשמה והוא רוצה בטוב, אלא שלא תמיד זה מתגלה ויש קליפות חיצוניות ומסכים וכו'...ואם היה מבין באמת מה היה עושה היה עוזב את דרכו מיד, אך עצת יצר הרע חזקה, ולפעמים הוא בגדר "תינוק שנשבה", ואולי זו הדרך של הקב"ה להוביל אותנו להבנה הזאת, ושגם אם נעשה הכל בלי העזרה של הקב"ה ובלי שישלח לנו משיח לא נצליח כלום.

זאת אומרת, אני אנסה יותר לפשט את דבריי...

בזמן שכולם צדיקים ועובדי השם באמת וכו'...האדם מרגיש כביכול שהגאולה באה בזכות, שרק מכיוון שהיו צדיקים זכו לגאולה, אך אם לא, לא היו זוכים לגאולה, והקב"ה אומר פה משהו מדהים בזה, שזה דווקא מראה שגם בחושך הכי גדול שם נמצא הקב"ה, גם במצב הכי קטסטרופלי יש תקווה ומציאות א-לוקית שלא מתייאשת, ואז כשהאדם נמצא במצב כ"כ קשה הוא באמת מרגיש את הצורך בגאולה ובהתערבות א-לוקית ולא זורק את הקב"ה מהסיפור, ולא מסתפק במציאות שאמנם נראית מושלמת אך יש כ"כ הרבה לאן להשתפר ולהגיע למצב של בית המקדש וכו'...וכו'...

נראה לענ"ד שזו הסיבה...

@נשמה כללית

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות