האם לקלף את עצמי מהמיטה ולנסוע לשם ולחזור אלוהים יודע מתי וללכת מחר לסדר את זה ואת זה? האם זה יעזור לי או רק יפיל אותי עמוק יותר? האם אני צריכה לעצור לטפל בעצמי או לקום ולעשות מעשה? אני לא חושבת שיש תשובה ברורה אחת. שתיהן נחוצות לי. אני צריכה לטפל בעצמי (אני לא יכולה לבד והטיפולים עד עכשיו הוכיחו את עצמם כיעילים רק עד נקודה מסוימת) ואני צריכה לקום ולעשות (אין לי מושג איך לעשות את זה בלי להתפרק. ניסיתי בשבוע שעבר וזו הייתה המכה הכי חזקה שחטפתי בשנתיים וחצי האחרונות. זה כואב ומפחיד).

אני רוצה להיות חזקה ושמחה ולקום, אבל אני מנסה שוב ושוב ושוב, וכל פעם מחדש אני מרגישה חלשה ועצובה ונופלת, ואפילו הלבד לא מפריע לי, אבל התחושה הזו שאלוהים עושה לי בכוונה... שאני אוזרת את טיפת הכוח האחרונה שלי כדי לעשות משהו קטן שיעזור לי ואז קורה משהו שאין לי שליטה עליו ופוגע בי המון ושולח אותי בחזרה להתבודד בחדר.

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן