כתוב במסכת ברכות כך: "ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "בכל לבבך"- בשני יצריך-ביצר טוב וביצר רע. וכו'...
חשבתי איך אפשר לקחת את הכוחות הרעים למקומות טובים בצורה יותר פרקטית...
זאת אומרת, זה כל הכוח שלנו, וכל ההתמודדות שלנו זה משאיר אותנו עם עיניים פקוחות ולא אדישים וכך באופן אוטומטי , בלי לעשות דברים פרקטיים, אפשר לקיים את זה...אך חשבתי שאולי גם לחשוב מעבר, על דברים יותר פרקטיים...
כגון: לכל אדם יש יצר למרוד, מי יותר ומי פחות. (בדר"כ זה מתבטא בעיקר בגיל הנעורים...). אז אם לאדם יש יצר למרוד ולעשות בדיוק ההיפך, שינצל את זה לטוב. איך...? שיחשוב מה יצר הרע רוצה ויעשה בדיוק ההיפך. נגיד תקף אותו יצרו לעשות משהו לא טוב, כמו לדוגמה לדבר לשון הרע, אבל גם בכל דבר, לא רק לשון הרע, שיעשה בדיוק ההיפך ממה שיצר הרע רצה, וכך ינצל מן העבירה וינצל את היצר הרע לטוב.
וכן כאשר אדם מתגבר על יצרו הוא בעצם צובר נסיון, צובר ידע וכלים שאין למי שלא עבר את מה שאותו אחד עבר, כל אחד בהתמודדות שלו, וכך הוא יכול לשתף את שאר האנשים בתובנות שלו, בידע ובכלים שלו וכך לעזור להרבה אנשים להתגבר על היצר, וכך גם בעצם בזכות היצר הרע הוא הצליח לקחת את הכוח לטוב.
יש פעמים שבהם אפשר לקחת את עצם הכוח ולהשתמש בו לטוב, ויש פעמים שרק מהנסיון שאחרי אפשר לקחת לטוב, שהרי את אותו כוח צריך להוציא אותו ולא להישאר איתו, כגון מידות רעות כמו גאווה וכעס וכדו'...
כמובן, גם בכעס צריך להשתמש לפעמים, אך לא בתור מידה, אלא שיבטל קודם מידה זו מליבו, ואז, כשיצטרך ויהיה מוכרח להשתמש בה כביכול ולהראות פנים זועפות יכריח עצמו ויראה פנים זועפות, אך עדיין יקיים "שמאל דוחה וימין מקרבת"....וכן גאווה, צריך קורטוב שבחוצפה (1/16), אך לא יותר מדי, דהיינו לא להיות יותר מדי ענוונתן, שהרי ענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את מקדשינו וכו'...יש לפעמים מציאות של ענווה פסולה.
וכן בחושים, שאדם ירגיל עצמו לחשוב תמיד שאיבריו הם כלי לשימוש הקב"ה, אנחנו המשבקי"ם של הקב"ה...!! הקב"ה בכבודו ובעצמו...!! ואז נרגיל עצמינו להשתמש ברגלינו, בכוחנו ובחושינו לטובה ולעשיית טוב וריבוי תורה וחסד בעם ישראל, ולא חלילה להרע, וכאשר יעמוד עלינו יצרנו נגיד לו: זה תשמיש מצווה, לא ראוי שישמש עבירה. היהודי הוא תפילין מהלכות...!! הוא ספר תורה מהלך...! הוא לא יכול לחטוא...בסדר, התורה לא ניתנה למלאכי השרת והוא לפעמים חוטא, אך כך צריך לומר לעצמינו כדי שלא נבוא לידי תקלה וניכשל, מקווה שיעזור למישהו...
וכמובן, כוח המדמה. לכל אדם יש כוח דמיון, כיום, לצערינו בגלל האינטרנט הרבה מהחטאים הם לא חטאים "אמיתיים", אלא הם מבוססים על כוח המדמה, על הדמיון. ולכן על האדם למשוך את הכוח הזה דווקא לטוב, אם זה בכתיבת שירים, מי שניחן בכשרון זה, בביטוי בכתיבה בכל צורה שהיא, בציור, באמנות, ובדמיון פשוט של המציאות של זמן התנ"ך וזמני הגמרא והמשנה וכו'...
בקיצור, על האדם להשתמש בכל כשרונותיו, בכל איבריו, בכל חושיו ובכל כוחותיו כדי לעבוד את הקב"ה וכך באופן טבעי לאט לאט יתנתק מהחטא כי איבריו יתקדשו ויטהרו.
שנזכה...!!
מוזמנים להרחיב את דבריי, להוסיף דוגמאות והערות וכו'...
!