אז הלכתי לבית. ואני די שמחה בזה. הכנו סוף סוף אוכל כמו שאני אוהבת. כמו שרציתי כבר הרבה זמן להכין ולאכול. לא מובן מאליו שיתגייסו לעזור לי בזה. ויפה לי שזרמתי מהרגע להרגע וקפצתי הביתה. ואני נשארת פה בינתיים. רק חבל שמפספסת את מייכ. באסה. רציתי באמת. אולי לא מספיק. לא מספיק חשבתי. היה לי נוח להישאר פה. גם הייתי באמצע העבודה. לא סתם. שמחה שלא התרקבתי במיטה בחדר כמו כל יום ויום. שנצ בקבוע ולקום למה שהעולם מציע. וליצור המזעזע הזה. שוואלה לא מתחשק לי לראות אותה. וגם את השניה. העדפתי להיות בבית מאשר ללכת לשם. לא התחשק לי לפגוש בדבר הדוחה הזה. ככ דוחה שבא לי למות.

היא עושה לי רע . למה את קיימת.. תלכי מפה. לא רוצה לראות אותך.. אני נגעלת ממך. כל פעם שנזכרת מה עשית לי. היית חייבת לצאת דווקא איתו.. מכל הבנים בעולם.. דווקא הוא.. לכי לעז***.

לא מוותרת לך, לא דנה אותך לכף זכות, לא מבינה אותך, לא אכפת לי ממני, לא מסנגרת עליך

כמו שאת התייחסת אלי ומתייחסת אלי בזלזול , אני לא הולכת להיות הגיבורה והבוגרת ממש לא.

לא אומרת לעצמי פסדר יהיה מישהו אחר מה את דואגת

כי אני מאוד דואגת. כן. שום דבר כרגע לא יעבוד עלי שיהיה מישהו אחר ומה אכפת לי ממנו

מאוד אכפת לי ממנו ומאוד מעריכה אותו ומאוד כואב לי המצב הכואב הזה שקרה בהיסח הדעת, בלי שביקשתי, למרות שככ השתדלתי ופשוט חטפו לי אותך , ברצונך לוקחת.. מה אומר ומה אדבר.. עליך האחריות למעשיך, לא אפיל זאת רק על אחרים.

אתה הבוגד. אתה קמת והלכת. בגדת באמון שלי. החרבת את החיים שלי.

והנה היא עם הצרות שלה. 

מעצבנת..!!!!!!!!!

לא באתי לפה לשמוע את הבעיות שלך סבבה.. אין לי כוח אליך ולכל בני המשפחה המטומטמים האלהה.. שדורשים כל הזמן צומי ויחס עד שלי לא נשאר מקום.

תודה באמת ה'. ממש תודה. איזה כיף.

שונאת אותךך סתומה.

סתמי פשוט.

אל תהרסי לי את האווירה, מספיק הרסת כל החיים

עכשיו אין לי סבלנות.

ממש לא

מה יהא על החיים שלי

לא מוצאת את מקומי.

ולא יודעת מתי אמצא

אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום אני נכנעת. שנכנעתי. נכנעתי למציאות הזאת. של לא לעשות כלום. של להעביר איכשהו את הזמן. את החיים. שאין לאן למהר. של אין מה לעשות. פשוט אין. איכשהוא להעביר את החיים. למצוא מה לעשות. השעמום גובר. ולא עובר. אני משועממת וואי! מנסה להעביר את הזמן.. טוב אתקשר אליה.. אעשה קצת מטלה.. אקרא משהו.. אשוטט קצת בערוץ 7.. מה חדש במייל.. וזהו! כל יום ויום.. אה היום בתשע יש לי שיחה..

די תסדר לי משהו טוב השבת!

לאן אני אלך??

היא התארסה! ברוך ה'!

אבל לאן אני אלך שבת??

ועכשיו היא לא יכולה לקחת אותי מחר.. וואלה יופי..

אני רוצה לנסוע!!

אבל לאן?????

לא רוצה שבת בבית. לא!

זה לא הוגן אוףף

תסדר לי משהו ה', תסדר

בבקשהה

לא טוב לי לחזור הביתה!

מילא הם היו יכולים אבל גם זה לא

אז אין סיכוי אני הולכת הביתה!

אבל איפה כן??

אני בן אדם של מרחבים, של ירוק

שהכל פתוח לרווחה

שבתות עניינים

לא ביקשתי משהו עצום

רק ביקשתי להיות שבת במקום טוב..

בבקשה ממך..

תעזור לי

עכשיו!

לא בשניה האחרונה!

אל תגרום לי להתייאש בידיים ריקות..

בבקשה תפתור לי את הבעיה עכשיו!

לא רוצה לחכות!

למי אני אתקשר?

מה האופציות שלי?

והיא הולכת לסבתא שלה

יופי

תודה במת..

אז מה נשאר??

וההיא מתביישת לשאול את א..

אז יופי מה נשאר????

למה בעיות?

למה זה לא מסתדר?

????

למה?????????

למה אולי היא תגיד לי שבסוף היא מתפדחת???

למה??????

אין לי כוחות לזה!!!!!!

אני רוצה פיתרון לשבת ומהר!

תסדר לי מקום טוב עכשיו הרגע ה' בבקשה

קצת דרישה..

כי עייפתי..

מתחננת אליך.

לא רוצה שבת חברות

רוצה שבת אצל משפחה עם חברה.

אבל אין ליייייייייייייייי רעיוןן

ואין לי כוח לחפש!!!!!!!!!!

תציע לי רעיון 

ה' 

אני מבקשתת

אני דורשת.

אין לי תקווה.

נמאס לי מהמצב הזה ה'!

למה??

למה אתה עושה לי את זה??

אני לא מאמינה לך

אני לא סומכת על טובך

חוששת שתשאיר אותי עם אופציה יחידה ללכת הביתה

מפחדת שהפעם תאכזב ולא תסדר לי בית משפחה לשבת.

אני מפחדת.

חוששת.

לא רוצה להתאכזב.

אני פתוחה להצעות ה'.

ראית כמה ניסיתי. וכמה אני מנסה.

אל תשיב אותי בידיים ריקות.

תמציא לי משהו טוב..

משהו דליקטס.

איפה אהיה שבת?

חוששת.

לא רוצה ללכת הביתה. 

אתה יודע למה.

לא עושה לי טוב.

איפה יהיה לי טוב להיות?

כמה אני יכולה לבקש..

ואם לא תשמע?

ואם לא תתן לי?

ואם תקשיב ותתייחס באדישות?

ולא תתן לי..

לא רוצהה. לאא.

לא רוצה!!!!!!!!!!

ראיתי אותו עכשיו בוידאוו

למה?? למה לעשות לי את זה?

לא מסוגלת יותר!!!!

זה ממש קשה לי ה'

אני לא עומדת בזה

היום חשבתי לעצמי שעברתי אותו 

ופתאום לראות אותו בסרטון החזיר אותי אחורה

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.