היא עדיין הייתה מדברת ככה קשה?
גאד זה פשוט כבר נמאס. נמאס.
ההסתרה מכל העולם בערך.
כי הם לא יבינו.
ההפך. הם מקללים ושונאים ומרחמים.
כל הסביבה שלי כזאת.
חוץ מכמה בודדים.
איך אפשר ככה?!
איך אתם רוצים שאני אמשיך להיות אני ככה?
יאו זה קשה. וזה מטריף לי תשכל.
באלי לצרוח אליה.
להגיד לה, כן, זאת אני.
את עדיין חושבת שזה לא נורמלי וחולשה וסטייה ולא יודעת מה?
למה היא הייתה חייבת לדבר כל כך קשה ומגעיל.
בכל זאת מדובר באנשים עם רגש. פף תהיי רגישה קצת.
למה בכלל נכנסנו לוויכוח הזה.
זה עשה לי ממש רע.
[ואז היא שואלת אותי אם אני רוצה ***. מפגרת.
וואי אנשים תפקחו תעיניים.]
חוץ מזה ולפני זה היה בסדר.
אבל אחרי זה הכל נהיה מאולץ ואיכסה.
אני רוצה הכלה.
וקבלה.
קבלת השונה, פאק איט.
באלי לצרוח.)
(אבל אני עדיין אוהבת אותה
נראה לי.)

