וואו גיליתי את הפורום הזה כעת, כל כך שמחה במיוחד על האפשרות לכתוב אנונימי!

נעים מאוד, כיף לראות שאני לא היחידה שכותבת את הכותרת האכזרית הזאת. 

אז היום הבנתי שאני כבר כמה שנים סוחבת איתי דיכאון מינורי כרוני. 

בעצם אולי מאז שאני זוכרת את עצמי ואפילו כתינוקת מספרים לי דברים שלא צריך להיות גאון כדי להבין שיש פה התחלה של נפש עצובה ומדוכאת.

אני בתקופה לא טובה כרגע, וספציפית עכשיו הפסיכולוגית שלי בחופש ואני צריכה להסתדר לבד. הייתה תקופה לא מזמן שלקחתי כדורי הרגעה אבל אני לא רוצה לחזור לזה. רוצה להיות מאוזנת טבעי.

בא לי לפרוק...

עברתי כמה משברים בחיי הקצרים, מסוג המשברים שלאנשים לוקח כמה שנים להתגבר עליהם. זה התחיל בלידה שעברתי משהו לא פשוט בתחילת החיים שלי, מצב רפואי מורכב מאוד שיש לו השלכות פיזיות (ובטח שנפשיות עד היום). זה המשיך שגדלתי בסביבת דחק מבחינת ההורים ומקום המגורים. בשנה האחרונה עברתי בזה אחר זה 2 משברים ענקיים שכאמור לאנשים רגילים על כל משבר לוקח כמה שנים להתגבר, ואצלי זה פשוט הגיע אחד אחרי השני עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה. אני רק עסוקה בלעכל מה עבר עלי בכלל. 

נמאס לי מהחרדות, נמאס לי מהעצב, נמאס לי מהדאון, מהכבדות, מנדודי השינה, העייפות. נמאס לי מהכאבים הפיזיים מכל מיני 'מתנות' (מחלות) שאני מתמודדת איתן. אני כבר לא יודעת מה גרם למה, העצב למחלות או המחלות לעצב. נפשי או פיזי (כנראה ביחד)

אני מרגישה שהמצב התמידי שלי הוא 'מתמודדת'. ובא לי להיות רגועה. לא לפחד מהפחד. 

אומרים לתת מקום לכאב שלך, אז אני נותנת ובוכה בלי סוף ומרגישה את העצב הפחד הקנאה התסכול וכו', מדברת עם ה'. אבל זה לא עובר. זה פשוט לא עובר. וכרגע אפילו אין לי את מי לשתף. אני לא אוהבת שאת החברות הטובות שלי אני משתפת רק בדברים עצובים וכל היום בוכה להם. נמאס לי בכללי לבכות מכל דבר קטן. 

אין לי תמיכה מהמשפחה כרגע, מזלי שיש לי חברות טובות אבל אתם בטח יודעים שזה לא מספיק. 

אני לא מספיקה לטפל בעצמי פיזית בכל ההפניות שיש לי ואני צריכה ללכת. 

היום הבנתי שזה לא שיש לי אירועי חיים קשים שגורמים לי למצב נפשי מעורער, אלא מצבי הנפשי הוא שגורם לי להיפגש עם אירועי חיים אלו וליצור אותם. לחוות את העולם בצורה אחרת שמתנגשת עם החיים כל הזמן. כבר שנים אני מרגישה תקועה, שמשהו לא עובד אצלי. אני שונה זה ברור אבל למה זה צריך לבוא בסבל? 

וספציפית השבוע יש לי ניסיון קשה מאוד בקנאה! זה לא מוסיף טוב.

אוף. מחכה שהפסיכולוגית תחזור ומקווה לא להתמוטט עד אז

אנשים יפים, מוצלחים,

אנשים של החיים,

ברוכים הבאים לחושך,

ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,

ברוכים הבאים למחלקות סגורות

למבט אטום וריק

ברוכים הבאים לפחד מוות,

לפחד מהמוות

למקומות שבהם אין לכם מה לעשות

בהם אתם הצופים ואתם ההצגה

אתם הטובים ואתם הרעים

אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים

ברוכים הבאים לנפש

לתרופות,לכאבים

למחלות הפחות פוטוגניות

ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט

 של עלייה ירידה ושוב ושוב

ברוכים הבאים למטה

ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף

לרגעי ייאוש אצל אבא

ברוכים הבאים למלחמה על החיים

תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו

אז תיכנסו רק קצת

לא להיבהל

זה בעיקרון לא מדבק

אל תגידו כלום,

תיתנו איזה חיבוק

תעיזו להסתכל קצת בעיניים

תכירו את המבט הזה

תזהו את התהום

ואז תפיצו הלאה

תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים

ואנשים כאלה הם די רגילים

והם לרוב ממש חיים בתוכנו

והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו

ממש רגילה כזאת

אפשר לומר די טובה

ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים

אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו

במחלקה במקום כזה או אחר

נאבק על החיים שלו

אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו

אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש 

והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב

קרוב קרוב

לא לשכוח, לא לשים בצד

יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים

ויש להם משפחה שעומדת בצד

מחזיקה להם את היד

ומתפללת שהם יצליחו

וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום

אל תתעלמו

יש פה אנשים שנלחמים על החיים

ויש להם משפחה.

מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr

ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי

אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..

ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭

…

לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..

ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף

השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה? 

רופא רגיל (אורתופד, רופא נשים..) יכולים גם לפענח את הבדיקה? או רק רדיולוג במכון בו עשיתי את הmri?

מישהו עשה במעייני הישועה? יודעים עד כמה הפענוח מקצועי?

ומה לובשים בבדיקה? אפשר בגדים שלי או שחייב חלוק בית חולים?

ואם עושים עם חומר ניגוד, צריך מלווה לאחרי הבדיקה?

למישהו יצא פעם לשתות נוטרן כתוסף מזון ויודע להגיד לי אם זה טעם סביר?

תודה.