בדימיון הכל אפשרי, טו באב
טו באב
בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. אנא לקרוא לאט. בנות. ישראל. יוצאות. לחולל. בכרמים. עם שמלות לבנות שאולות כדי לא לבייש מי שאין לה.
בפשטות ובחוסר התיימרות לחיים, לבוא ולהגיד ולהנכיח אני רוצה אהבה. אני צריכה אהבה, בואו תראו אותי בואו תעניקו לי ולה ולה כי כולנו אחיות וכולנו בני אדם שזקוקים לחום.
כמה פשטות.
הלוואי שהיה לי אומץ ללבוש שמלה ולהגיד בכנות, אני רוצה אהבה.
הלוואי והיה לי אומץ להגיד דברים כנים, באופן כללי. כמו, אני לא רוצה לצאת היום או היום זה לא נח לי או לרקוד סתם באמצע היום או לנסוע על סקייטבורד בסלון. או לבכות.
אנחנו רוצים להתקדם וכדי להתקדם חייב ליפול ולקום ולרקוד ולבכות ולרעוד מחרדה והתרגשות ואהבה
חייבים. ליפול.
אני פריקית ואני לא משחררת את זה, עכשיו. עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט ומצטבר. לא צריך לדעת מה קורה, צריך להרגיש, צריך לפרוק גם אם לא יודעים מה ואיך. פשוט להתחבר לכח הרוקד שלי, לכנות הפנימית שיודעת ללבוש שמלה ולצאת לרקוד, ולפרוק. וליפול. ולקום.
בין הנפילה לקימה יש שלב מתעתע, שלב שתלוי באיפה אתה אוחז בהתקדמות שלך.
מה יש שם חוץ מבור ופצע
מה יש שם חוץ מחרדה
יש שם אותך?
יש שם מילים שהיית אומר לילד שלך כשהיה נופל?
יש שם תקווה?
הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים מהבןקר עד הלילה ואפילו במושגים שלו זה נראלי קיצוני.
כל היום. מזווג.
כמה פשוט צריכה להיות האמירה
אני רוצה
אהבה.
הן עשו את כולן ביחד, הן לא פחדו.
בדימיון הכל אפשרי, דמיינו רקידה.
גם כששמים משחה, נוגעים בפצע, וכואב.
למה רק לגוף מותר לכאוב לפעמים .
תרקדו
תרקדו את היום
תרקדו את הפשטות
היא תבוא ותעטוף ותשיר ותביא גאולה.
טו באב
בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. אנא לקרוא לאט. בנות. ישראל. יוצאות. לחולל. בכרמים. עם שמלות לבנות שאולות כדי לא לבייש מי שאין לה.
בפשטות ובחוסר התיימרות לחיים, לבוא ולהגיד ולהנכיח אני רוצה אהבה. אני צריכה אהבה, בואו תראו אותי בואו תעניקו לי ולה ולה כי כולנו אחיות וכולנו בני אדם שזקוקים לחום.
כמה פשטות.
הלוואי שהיה לי אומץ ללבוש שמלה ולהגיד בכנות, אני רוצה אהבה.
הלוואי והיה לי אומץ להגיד דברים כנים, באופן כללי. כמו, אני לא רוצה לצאת היום או היום זה לא נח לי או לרקוד סתם באמצע היום או לנסוע על סקייטבורד בסלון. או לבכות.
אנחנו רוצים להתקדם וכדי להתקדם חייב ליפול ולקום ולרקוד ולבכות ולרעוד מחרדה והתרגשות ואהבה
חייבים. ליפול.
אני פריקית ואני לא משחררת את זה, עכשיו. עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט ומצטבר. לא צריך לדעת מה קורה, צריך להרגיש, צריך לפרוק גם אם לא יודעים מה ואיך. פשוט להתחבר לכח הרוקד שלי, לכנות הפנימית שיודעת ללבוש שמלה ולצאת לרקוד, ולפרוק. וליפול. ולקום.
בין הנפילה לקימה יש שלב מתעתע, שלב שתלוי באיפה אתה אוחז בהתקדמות שלך.
מה יש שם חוץ מבור ופצע
מה יש שם חוץ מחרדה
יש שם אותך?
יש שם מילים שהיית אומר לילד שלך כשהיה נופל?
יש שם תקווה?
הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים מהבןקר עד הלילה ואפילו במושגים שלו זה נראלי קיצוני.
כל היום. מזווג.
כמה פשוט צריכה להיות האמירה
אני רוצה
אהבה.
הן עשו את כולן ביחד, הן לא פחדו.
בדימיון הכל אפשרי, דמיינו רקידה.
גם כששמים משחה, נוגעים בפצע, וכואב.
למה רק לגוף מותר לכאוב לפעמים .
תרקדו
תרקדו את היום
תרקדו את הפשטות
היא תבוא ותעטוף ותשיר ותביא גאולה.
