בואו נדבר רגע על ביטויים לשוניים שרולינג מגשימה אותם בתוך ספרי הארי פוטר.
קחו לדוגמא את זנב תולע בספר הרביעי.
וולדמורט אומר לו: "אני ארשה לך לבצע בשבילי משימה חיונית, כזו שרבים מתומכי היו נותנים את יד ימינם לבצע..." (הארי פוטר וגביע האש, עמוד 17. בתרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך).
אנחנו קוראים את השיחה הזאת בתחילת הספר ותוהים לעצמנו איזו משימה מדהימה וולדמורט ייתן לזנב תולע, משהו שאוכלי המוות ממש ירצו לעשות, כי זו הרי המשמעות של הביטוי הלשוני "לתת את יד ימיני" - משהו שאני כל כך רוצה, כל כך כמהה אליו, שאני אסכים לשלם עבורו הרבה.
אבל מה בעצם רולינג עושה לנו כאן?! בסוף הספר הרביעי מתגלית לנו ה"משימה החיונית" שוולדמורט שמר ב'רוב טובו' במיוחד לזנב תולע: "כעת החל זנב־תולע לייבב. (...) הוא מתח את יד ימינו לפניו – היד ובה האצבע החסרה.
הוא אחז היטב בפיגיון בידו השמאלית, והניף אותו כלפי מעלה." (גביע האש, עמ' 580).
סביר להניח שאוכלי מוות רבים היו מוכנים לשלם מחיר גבוה כדי לקחת חלק בתהליך החזרה לגוף של אדונם האהוב והנערץ; רובם כפי הנראה היו מוכנים, כמו זנב תולע, לתת, ליטרלי, את יד ימינם. רולינג מצליחה לשתול רמיזות מטרימות עמוקות ולהצפין אותן בקלות, בגלל שאלו ביטויים שגורים בשפה, שהמשמעות שלהם היא בדרך כלל מטאפורית. השאלה היא למה בכלל היא עושה את זה?
|
לרולינג יש הרבה דרכים יפות להסוות את הרמזים המטרימים שלה (מדרשי שם, אירועים דרמטיים שמסיתים את תשומת הלב שלנו, הטעיות נרטיביות ועוד), ואחת התחבולות היא להסוות את הרמז בביטוי מוכר, בדרך כלל כל כך שחוק שלא נייחס אליו יותר מדי חשיבות בקריאה הראשונה.
בקריאה החוזרת זה יוצר אירוניה ושעשוע, והופך למעין משחק עבורנו הקוראים והקוראות.
בנוסף מנסה רולינג לייצר אצלנו חוויה שהסיפור מתוכנן, חוויה של משהו אחדותי עם היגיון פנימי, שבקריאות החוזרות נגלה שהיה שם משהו יותר ממה שחשבנו בהתחלה.
אבל מה שהופך את הרמזים המטרימים מהסוג הזה לעוד יותר מעניינים, זה שהיא עושה הפוך ממה שהיית מצפה.
בדרך כלל התחבולה היא לכתוב על משהו רגיל, יומיומי, עלילתי כביכול, שמסמל רעיון או תמה מרכזית ביצירה עצמה או בספרות בכלל (דוגמה יפה לזה ב'הארי פוטר' נראה כשדמבלדור מספר להארי שהוא רואה את עצמו עם זוג גרביים בראי של ינפתא.
בהמשך יקבלו הגרביים משמעות של חופש, כאשר דובי ישוחרר באמצעות הגרב של הארי, וכך בקריאה החוזרת האמירה של דמבלדור על חפץ יומיומי ורגיל כמו גרביים, מקבלת משמעות סמלית של השחרור שדמבלדור כָּמֵהַּ אליו כל כך, בהקשר לחרטה שהוא חש על מות אחותו אריאנה).
עם הביטויים הלשוניים שמכניסה רולינג ליצירה שלה זה הפוך - היא מתחילה מהביטוי הסמלי בשפה, אבל אז מסתבר באופן אירוני שהמטאפורה בעצם רומזת ומכוונת למשהו קונקרטי עלילתי מוחשי שעומד לקרות, כמו עם זנב תולע שצריך באופן מוחשי לתת את יד ימינו (או בדוגמא אחרת שהמצנפת שאומרת להארי שהוא צריך להתמיין לסלית'רין, כי "הכל נמצא כאן בתוך הראש שלך", ובהמשך מתברר שזה לא סתם שיש לו תכונות שמתאימות לבית סלית'רין, אלא שחלקיק מהנשמה של היורש של סלית'רין באמת נמצא בתוך הראש שלו). החוויה שנוצרת מההגשמה של המטאפורה הופכת את האירוע הקונקרטי למעניין יותר, ומחזקת את ההנאה והמשיכה שלנו לעלילה המרתקת.
עכשיו, יכולנו לסיים כאן את המאמר שלנו כי הרעיון הזה של ההיפוך הוא נפלא בפני עצמו, אבל האמת היא שרק עכשיו אני הגענו לעיקר, כי רולינג עושה כאן בעצם הפוך על הפוך.
בסופו של דבר הסמליות היא *כן* מה שהכי חשוב לה, ואם נעמיק בכל אחד מהרמזים המטרימים המוסתרים בתוך הביטויים הלשוניים, נגלה שהחווייה שנוצרת מההגשמה של המטאפורה, מחזקת בסופו של דבר לא רק את העניין בעלילה אלא את המסר העמוק של ... ובכן... אותה המטאפורה.
מה המשמעות של משרתים שמוכנים לעשות הכל (אבל באמת הכל) למען האדון שלהם? איך הוא שולט בהם? מה הם מקבלים מהשייכות הזאת אל כוחות האופל? ההגשמה של המטאפורה למשהו קונקרטי מַחֲיֶה אותה ומאפשר לרולינג עיסוק מעמיק יותר בתמות מרכזיות כמו בחירה מוסרית, בחירה מול גורל, גזענות ודעות קדומות וכו'.
|