שהייתי יוצאת מלא החוצה לשדות עם/בלי מדורה או טונה והייתי כל כך מחוברת לטבע וכל כך מאמינה בו שהוא ילמד אותי מה זה צמיחה והיה לי את העץ שלי ואת הגבעה שלי ואת הפינה שהייתי הולכת לשם כשהייתי עצובה ואת המקום שבו רצתי כשרציתי שהשיגעון המתוק הזה לא יעזוב אותי לעולם ותמיד אמשיך עם חיוך עצום לטבוע בתוך בוץ של חורשת עצים שנשתלה בדיוק ביום שעברתי לבית הזה.
קראו לי אז חסרת אחריות.זה עיצבן אותי אבל מצד שני,כל כך שמחתי שאני קצת ילדה.
ואני מתגעגעת לפלא שלי,העציץ.
וואו,שהוא נבל,אני זוכרת שבכיתי.כי זה היה אובדן.כי הרגשתי יום יום ולילה לילה את האדמה שלו ונשמתי את הריח הזה של המים שהשקתי וזה התיישב לי טוב בנפש והרגשתי שזה רפואה.אשכרה רפואה.
הרגשתי שהוא באמת נתן לי השראה ולימד אותי איך צומחים וביום שהוא נהייה פרח,כל כך התרגשתי.הנה,גאווה בשבילי.
הרגשתי שניצחתי את העולם.כבר כמה חודשים יש לי זרעים חדשים של צמח,אני לא מעיזה לעשות את הצעד הזה של,לשתול.אולי כי כל כך נהייתי צינית ואדישה.(אולי כי כל כך האמנתי בפלא של פעם והרגשתי נטישה כשהוא נבל.)
יש לי דמעות בגרון.
והשקעתי בחדר וכל ציור וכל אבן וכל צדף,היו משורש א.ה.ב.ה
עשה לי טוב להרגיש שאני מעצבת את החיים שלי בעצמי,שאני חיה,שאני מתרגשת מרבי זושא ומשאבעס ומלכה דודי ומסידור סלטים.
גם אז היו צריכים לתלוש אותי מהמיטה כדי לצאת לטייל אבל זה היה לי הרבה יותר בקלות מהיום.
(גם מתגעגעת אליו.מאוד.למה שהוא היה בשבילי.
אולי זה היה מידי מהר למחוק אותו ככה מהראש כי אחרי הכל,הוא הבסיס לחלומות שלי.
אני רוצה לחלום כמו פעם.)
ולשחר,אני מאוד מתגעגעת לשחר.
לכתוב אותה,להיות איתה בתהליכים.
היא עזרה לי כל כך לצאת מעצמי ולהתקדם ולהאמין בקלישאות שמה לעשות,הן כל כך נכונות לפעמים והן בנו אותי.
באמת הלכתי לפי איך שכתבתי.
אני זוכרת שבהתחלה,הקטעים עליה היו עצובים וכואבים ומזעזעים גם בסוף אבל לאט לאט,הסוף נהיה נחמה ובכל סוף השתדלתי לשים תקווה כלשהי והרגשתי שזה העלה אותי על הגל.
ואני מתגעגעת לחברות שכל כך היה לי כיף לאבד את האחריות שלי איתן ולזרום על כל השטויות כי מה אני,בסך הכל ילדה.
ואני רוצה שיגיבו פה אולי סתם כדי לדעת שעדיין זוכרים אותי כי אני זוכרת אותם.את כל האנשים שעשו לי באמת טוב ועזרו לי להגשים את עצמי של אז,לפני שנה.
וואי אשכרה עברה שנה.
כמה עברתי בשנה הזאת.
גם נהייתי רצינית...כמה רצינית.אוי גוועלד.שהשם יעזור לי.
מה,לזרום לשדות עכשיו?
זאת החלטה של רגע וזה עלול לעשות לי טוב ועלול להזכיר לי כמה אני אוהבת אהבה וכמה אני לגמריי מאמינה בחיים.
כולם אומרים שהשתנתי.שעובר עלי הרבה יותר ממשהו.אין אחד שלא אמר לי את זה וכן,זה קצת הרבה מידי נכון וכואב לי שאין לי כוח אפילו להתייחס ולהתעניין.
אני רוצה אותי של לפני שנה.
באלי אהבה.)
(@להיות בשמחה!!!מותר לתייגך נכון?)
קראו לי אז חסרת אחריות.זה עיצבן אותי אבל מצד שני,כל כך שמחתי שאני קצת ילדה.
ואני מתגעגעת לפלא שלי,העציץ.
וואו,שהוא נבל,אני זוכרת שבכיתי.כי זה היה אובדן.כי הרגשתי יום יום ולילה לילה את האדמה שלו ונשמתי את הריח הזה של המים שהשקתי וזה התיישב לי טוב בנפש והרגשתי שזה רפואה.אשכרה רפואה.
הרגשתי שהוא באמת נתן לי השראה ולימד אותי איך צומחים וביום שהוא נהייה פרח,כל כך התרגשתי.הנה,גאווה בשבילי.
הרגשתי שניצחתי את העולם.כבר כמה חודשים יש לי זרעים חדשים של צמח,אני לא מעיזה לעשות את הצעד הזה של,לשתול.אולי כי כל כך נהייתי צינית ואדישה.(אולי כי כל כך האמנתי בפלא של פעם והרגשתי נטישה כשהוא נבל.)
יש לי דמעות בגרון.
והשקעתי בחדר וכל ציור וכל אבן וכל צדף,היו משורש א.ה.ב.ה
עשה לי טוב להרגיש שאני מעצבת את החיים שלי בעצמי,שאני חיה,שאני מתרגשת מרבי זושא ומשאבעס ומלכה דודי ומסידור סלטים.
גם אז היו צריכים לתלוש אותי מהמיטה כדי לצאת לטייל אבל זה היה לי הרבה יותר בקלות מהיום.
(גם מתגעגעת אליו.מאוד.למה שהוא היה בשבילי.
אולי זה היה מידי מהר למחוק אותו ככה מהראש כי אחרי הכל,הוא הבסיס לחלומות שלי.
אני רוצה לחלום כמו פעם.)
ולשחר,אני מאוד מתגעגעת לשחר.
לכתוב אותה,להיות איתה בתהליכים.
היא עזרה לי כל כך לצאת מעצמי ולהתקדם ולהאמין בקלישאות שמה לעשות,הן כל כך נכונות לפעמים והן בנו אותי.
באמת הלכתי לפי איך שכתבתי.
אני זוכרת שבהתחלה,הקטעים עליה היו עצובים וכואבים ומזעזעים גם בסוף אבל לאט לאט,הסוף נהיה נחמה ובכל סוף השתדלתי לשים תקווה כלשהי והרגשתי שזה העלה אותי על הגל.
ואני מתגעגעת לחברות שכל כך היה לי כיף לאבד את האחריות שלי איתן ולזרום על כל השטויות כי מה אני,בסך הכל ילדה.
ואני רוצה שיגיבו פה אולי סתם כדי לדעת שעדיין זוכרים אותי כי אני זוכרת אותם.את כל האנשים שעשו לי באמת טוב ועזרו לי להגשים את עצמי של אז,לפני שנה.
וואי אשכרה עברה שנה.
כמה עברתי בשנה הזאת.
גם נהייתי רצינית...כמה רצינית.אוי גוועלד.שהשם יעזור לי.
מה,לזרום לשדות עכשיו?
זאת החלטה של רגע וזה עלול לעשות לי טוב ועלול להזכיר לי כמה אני אוהבת אהבה וכמה אני לגמריי מאמינה בחיים.
כולם אומרים שהשתנתי.שעובר עלי הרבה יותר ממשהו.אין אחד שלא אמר לי את זה וכן,זה קצת הרבה מידי נכון וכואב לי שאין לי כוח אפילו להתייחס ולהתעניין.
אני רוצה אותי של לפני שנה.
באלי אהבה.)
(@להיות בשמחה!!!מותר לתייגך נכון?)
