אדם נורמלי שצריך לישון: הולך לישון.

אני כשאני צריכה לישון: מחליטה שמוקדם מדי

קולטת שלא התפללתי

הולכת למצוא את התנ"ך שלי שנשאר נטוש איפשהו

מגלה שהוא אצלי בתיק

קוראת כתבה באנגלית על מיסים (היה מעניין ממש, האמת)

לומדת עמוד וחצי

נזכרת שעוד לא התפללתי

הולכת להתפלל

נקלעת לדיון של הרב סבתו

מתווכחת מלא עם מישהי על בני ישראל או מצרים

מתייאשת

היא שולחת אותי לישון

אני נזכרת בכל מה שיש לי לעשות

היא שמה שעון עצר לחצי שעה

אני מתחילה להתארגן

מתייאשת וחוזרת לכתבה על המיסים

מתייאשת וחוזרת לפרק-שני-בנידה-ירושלמי שלי

הוא מצפצף

אני מכבה

נזכרת שלא התפללתי ערבית

#ערבית_חובת_הקהל_היא

פשוט 

כ"כ לבד לי

וזה לא אמור להשתפר איכשהו מתישהו

לא משנה מה,

יחסית....

כל הלב הוא רק הצטברות של רגעים

כל רגע הוא רק הצטברות של רגשות

כל רגש הוא רק הצטברות של לבבות

לנשום 

נצח של רגעים ששורפים מבפנים

אבל, זה יעבור

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,