לא יודעת אם העלו על זה שרשוראהבתחינם
אבל תנסו לעזור לי מהחוכמת חיים שלכן!
הבן שלי בן שנתים
לא מפסיק להרביץ לאחותו בת הכמה חודשים...
זה כבר מתחיל להיות מסוכן ממש
למרות שאני על שתיהם כל היום
לא מורידה את העיניים
אבל לפעמים היא בוכה והוא ישר רץ אליה
הוא מקבל ים של תשומת לב. סביבו כל היום.
היא מסכנה שלי בקושי מקבלת התייחסות.
תנו לי עצות חכמות, יעילות..
היא בלול?את פניך אבקש
לשים אותה שם?
לו יש לול? אם אתה ממשיך להרביץ אז אני שמה אותך בחדר/בלול....
אין לי עדיין ניסיון בזה זה מה שעלה לי...

אולי יעזור לומר גם אם אתה מרביץ אז אתה לא משחק איתי/איתה עד שאתה מבקש סליחה, מלטף, מחבק וכו....
להעניש בגיל כזה?אהבתחינם
כאילו לשים אותו בלול זה נשמע לי כמו עונש..אהבתחינם
עד היום מה שהיתי עושה זה אומרת לו שהיא בוכה כי כאב לה ושיעשה לנ טובה..
אבל אחרי דקה שוב מרביץ לה..
והיום היה השיא ממש. זה הולך ונהיה מסוכן כל פעם
תשימי אותה בלולoo
שלא תהיה בהשיג ידו.
הוא צריך עוד לגדול, כדי ללמוד לא להרביץ.
והיא צריכה לגדול כדי לדעת לברוח או להחזיר.
בדיוקאת פניך אבקש
זה לא להעניש אבל שנתיים זה גיל שהם ממש מבינים
כמו שהוא מבין אותך כשאת מבקשת דברים אז הוא יכול להבין שהם שם כי זה לא נעים
ולא אמרתתי לשים שעה... 5 דקות. 10 דקות. רבע שעה עם משחק אפילו... שינוח שם
אני כתבתי אחרתoo
לשים את הקטנה בלול, כדי שלא תהיה בהשג ידו של הגדול, שלא ירביץ לה.
כתבתי גם עליהאת פניך אבקש
והתכוונתי גם אליו
אין לי עצות רק הזדהותסמיילי12
בן 4 ובן שנה ו10 חודשים מוציאים לי קרניים.
צרחות מכות מריבות.
הקטע שהקטן מתחיל עם הגדול. הגדול רודף אחריו ואז הקטן רץ אלי ומתחבא באחורי השמלה בצרחות אמאאאאא אמאאאא
מאמינה שצריכים עוד טיפה לגדול🤷‍♀️🙄

ומנגד כשהם לא ביחד כמה געגוע.
הגדול בחופש אמא איפה אח שלי מתי הוא יחזור מהמעון?
הקטן בבית לבד כשהגדול אצל הסבתא, במקום להתרגש שאני חוזרת מהעבודה הוא מציץ מאחורי לראות אם אחיו שם וקורא לו בשפתו התינוקית
יואו החלק למטהאהבתחינם
ממיס !!
איזה כיף שהם ככה..

אבל נחלק למעלה מייאש חחח
😂סמיילי12
זה חלק מלהיות אחים בעיני.
אני רבתי עם אחים שלי פיצוצים.
מתישהו עבר לי.

קחי את העצות של הבנות פה שנשמעות יותר מנוסות ממני❤
שני דבריםחמצוצית
א. לנעול את התינוקת שהוא לא יגיע אליה לפניך
ב. להרגיש סמכותית ואסרטיבית ולשדר את זה , כאילו אין מצב מתחינתך שלא מקשיבים לדיבור שלך. לא צעקות אלא קול בוטח ורגוע
ב לא מבטל א, כי הרבה פעמים זה לא עובד.
ג. עונש/תוצאה טבעית
וזה עדיין לא מבטל את א, כי גם זה לא תמיד עובד
עונש בגיל הזה?אהבתחינם
כמה מה למשל?
כןמקקה
לשבת שתי דקות בלול
לשבת ליד הקיר ולספור איתו עד עשר
תוצאה מיידית
וגם "בבית שלנו לא מרביצים"
בסוף זה יכנס
ננסה בע"האהבתחינם
וכן כל הזמן אומרת בבית שלנו לא מרביצים אלא מלטפים,
בבית שלנו לא נושכים אלא מנשקים..
כשהוא מרביץמקקה
הוא בודק שאת מסתכלת? מחכה לתגובה שלך?
מנסה להבין אם זה תחושה או בדיקת גבולות ותשומי
לא מסתכלאהבתחינם
אבל אחרי שמרביץ לה
הוא קורא לי "אמא" ..
חחח... איזה חמוד. מעדכן אותך במעלליו...חדשה ישנה
נשמע ממש קשה... היא נורא קטנה וקשה לשמור עליה כל כך הרבה.
הגיל שלו גבולי, הוא תינוק אבל מבין.. אם את מרגישה שהוא מבין הייתי עובדת איתו על סיבה ותוצאה. כל פעם שיתן מכה תגידי בנחת אבל באסרטיביות ''לאא מרביצים לשושנה!" זה כואב לה, איה! ולהרחיק אותו מיד ממנה בצורה אסרטיבית, לתפוס לו את הזרוע ולהרחיק. שהוא ירגיש את החוזק שלך, לא להכאיב אבל כן שירגיש עוצמה. אחרי כמה שניות שהוא מרוחק לקרב אותו ולהזמין אותו לתת ליטוף עדין ברגל שלה, ''ככה זה נעים לשושנה, יופי... '' לחבק אותו.

אני מאמינה שעם התמדה, תגובה חוזרת כל הזמן אותה תגובה בלי לחפף זה יעזור בע''ה. אם הוא מתנגד וממשיך להרביץ בכח גם כשאת מרחיקה אותו, הייתי עולה רמה בתגובה וכל פעם שמה אותו בלול לדקה-שתיים.

מתסכל ממש.... אבל יעבור בע''ה 💕💕
הוא רץ אליה ומרביץ?מוריה
ניסית לקחת לו את היד במיידית ולעשות איתו "טובה" ולומר לו "אתה עושה לה טובה? כל הכבוד. זה נעים לה ככה" ("הנעים לה" זה אם זה באמת מרגיע אותה).
כן.. ישר רץאהבתחינם
ולא ניסיתי,
אנסה!
תודה רבה
סליחה1234אנונימי
על השאלה המוזרה, הוא ממש מרביץ או מתנהג איתה באגרסיביות?

כי יש הבדל בין אם הוא מגיע ונותן לה מכה מכוונת.
לבין אם הוא נשכב עליה ומועך אותה.
שניהם לא מוצלחים
אבל ראיתי על הבן שלי שלפעמים הוא רוצה לאהוב את האח הקטן שלו, אבל פשוט לא יודע איך.
אז הוא רוכב עליו, מתופף לו על הבטן (פשוט חזק), זורק עליו כרית
זה חלק מהדרך שבה הוא משחק איתו, ואז אני מסבירה לו שככה לא משחקים אבל אפשר אחרת (ומסבירה בדיוק מה אפשר)
ממש מרביץאהבתחינם
וגם מתנהג באגרסיביות.
לדוגמא
היא יכולה להיות בטרמפולינה ובדיוק לבכות כדי לאכול
אני יקום להכין לה בקבוק
הוא ילך אליה ויביא לה מכה בבטן, או בכל מקום אחר...
או ישים לה מוצץ בצורה אגרסיבית ממש.
מכניס לה ידיים לעיניים, לאוזניים...
יש משהו בזה שרוצה לשחק איתה
שהיא רגועה ושניהם איתי על הריצפה
היא מחייכת, זזה, ומברברת והוא מתלהב מיזה ממש
ומביא לה מהמשחקים שלו
אבל יש מצבים שהוא ממש אלים כלפיה
זה נשמע שהוא פשוט לא יודע איך להתנהג איתה.מוריה
ושצריך ללמד אותו.

פעם ראשונה שהוא נתקל בבובה אנושית.

לפני הכל הייתי דואגת לזה שהוא לא יגיע אליה ראשון. למשל אם היא מצייצת לתפוס אותו קודל ואז ללכת להכין לה בקבוק. אפשר אפילו לשתף אותו בזה. ולהסביר לו.
ובמקביל מלמדת אותו איך להתנהג אליה.
תוכלי לפרט את השורה האחרונה?אהבתחינם
איך להתנהג אליה..
לומר כל הזמן שהיא קטנה ועדינה.מוריה
וצריך להתנהג אליה בעדינות.
וכל הזמן להזכיר בעדינות. גם כשמלטפים ביחד אז אומרים שזה בעדינת.
ומסבירים שרק ברגל מותר ללטף.
אז1234אנונימי
אם זו מכה ממש, נגיד בבטן או בראש, בצורה מכוונת, היית מגיבה באסרטיביות תופסת את היד אומרת:
אצלנו בבית לא מרביצים, אם אתה תרביץ אתה תלך לחדר.
ופעם הבאה באמת לשים אותו בחדר, גם אם זה לשתי דקות.

אבל רוב מה שאת מתארת נשמע לי די טבעי, תינוק זה דבר מאוד מסקרן. לקח לי הרבה זמן להסביר לילד שלי שהאח הקטן שלו הוא לא בובה, והבן שלי גדול משלך.
להכניס ידיים לעיניים ולאוזניים מוכר לי גם מאצלנו, כנ"ל גם לגבי להכניס מוצץ באגרסיביות.
הוא באמת היה בטוח שהגיעה בובה קטנה לבית, אז יאללה בואו נשחק.

אז כל פעם הסברתי ואמרתי שהתינוק הוא לא בובה. וכמו שלך לא נעים שדוחפים לך ידיים לאוזניים (או רוכבים עליך כמו סוס, או זורקים עליך כרית, או מכסים לך את הראש בשמיכה וכו'), גם לתינוק זה לא נעים.
אני אומרת לו: אני מבינה שאתה אוהב אותו מאוד ורוצה לשחק איתו, אבל ככה זה לא נעים לו. אבל אתה יכול למשל להביא לו משחק, ללטף אותו בבטן, לעשות לו קוקו, לשים את המוצץ בעדינות.
בסוף הוא למד. הם פשוט צריכים קצת הכוונה.

וגם הוא לומד ממני, שמתי לב שלפעמים אני מתופפת לקטן על הבטן בעדינות כחלק ממשחק, אז הגדול עושה אותו הדבר, רק באגרסיביות ולכן זה נראה כאילו הוא מרביץ
מסכימה. חוץ מהחדראורוש3
לספור עד עשר בצד ואז ''לשחרר'' אותו מספיק מעביר את המסר בגיל הזה בעיני. ללכת לחדר לא בטוח שיבין מה רוצים ממנו.
צודקת1234אנונימי
אולי אני כבר בראש של ילד בן שלוש וחצי.

אבל הם כן מבינים כבר בגיל שנתיים ולכן כן חשוב להגיב בצורה כלשהי
כתבו לך הרבה..כותבת משהו בנוסףמהמרחקים
א. לא מענישים, ובכלל להוציא את הטרמינולוגיה של 'עונש'. כי היא שלילית. יש תגובה.
למשל- זורק אוכל- ניקח את האוכל, או נסיים את הארוחה.

כאחת שלמדה חינוך לגיל הרך וגם קצת עיצוב התנהגות וכו- לומר בתוך הסיטואציה ולדבר וחומר שוב ושוב 'לא מרביצים' לא עוזר!
זה עשוי לעזור לטווח הקצר והעכשווי אבל לטווח הארוך זה לא יעזור בכלום ולא יסייע בהכחדת המעשה הלא נאות.

אז מה כן?! בני אנוש ובמיוחד ילדים מפנימים בדרך של *מעשה* . למשל בסצנת ההרבצה: כמובן שנרצה להגן על התינוקת שלא תינזק. אז:
דבר ראשון- נדאג בתקופה הקרובה להרחיק אותה למקום מוגבה יותר שפחות נגיש אליו בזמן שהם ביחד. למשל- טרמפולינה תשמש אך ורק כשאת צמודה אליה.

דבר שני: בזמן שהוא מרביץ את לא מתייחסת אליו! גם כשהדבר שהכי בא לעשות זה לכעוס ולומר שאסור. אבל בסיטואציה כל תגובה מחזקת את ההתנהגות. כל תגובה! חיובית, או שלילית. ובשביל להכחיד התנהגות אנחנו לא נתייחס כרגע להתנהגות. נתעלם מהמרביץ ונתייחס בחמלה לתינוקת שקיבלה מכה. (מתוקה שלי אני רואה שכואב לך! בואי מותק- נשיקה . להרים אותה, לחבק וללכת למקום אחר ל2 דקות. לא ניתן יחס בכלל להתנהגות הלא נאותה.)

דבר אחרון: ניתן התייחסות להתנהגות הלא נאותה רק בסיטואציה מנותקת ממנה. למשל כמה שעות אחכ. (מתוק שלי, אני שמתי לב שלחבצלת היה לא נעים כשהיא שכבה בטרמפולינה. בבית שלנו עושים רק נעים! ולהדגים- הנה עכשיו אני מלטפת לך את היד. זה נעים? כן! וכו..)

ובאופן כללי: לתת התייחסות פרטנית כשהתינוקת לא נמצאת באיזור. אפילו בקטנה- לשבת איתו לספר סיפור כשהיא ישנה.
עוד אופציה טובה זה לשתף אותו בטיפול בה. את הולכת להכין לה בקבוק ולא רוצה שיהיה בסביבתה- תתמקדי במה הוא כן יכול לעשות. למשל להזמין אותו לשים את האבקה בבקבוק יחד איתך. להגיש לה את הבקבוק.
לתת לו אלטרנטיבה אחרת חיובית ואם אפשר גם בחירה בין שני דברים: אתה רוצה לתת לה בינתיים מוצץ או לתת לה את הבקבוק? בחירה מגבירה את תחושת השליטה של הילד בסיטואציה
מהמם ומחכים! תודה לך!משהי חמדמדה


אהבתי, תודהמחפשת ומתעניינת
ואווואהבתחינם
עשית לי ממש סדר!
אפשר לפנות אליך בפרטי?

תודה לכולן! אתן מדהימות כמו תמיד.
בשמחה❤ שמחה שתרמתי לכמה בנותמהמרחקים
איזה תגובה מושקעת, אפשר כמה שאלותחמצוצית
כדי לדייק לי?
ילדים קטנטנים לא תמיד זוכרים מה היה אתמול, שלשום, לפני כמה שעות. עד כמה זה מועיל לבוא בזמן רגוע לבן שנתיים ולהזכיר לו שהוא הרביץ לחבצלת לפני שעתיים?
עוד נקודה. נגיד, אני מתייחסת רק לילד או תינוק שקיבל מכה, אני לא גורמת פה להיווצרות קנאה? מצד אחד אין פה שום תגובה מרתיעה , מצד שני רואים שאימא לקחה את התינוק אוהבת אותו ואליך היא לא מתייחסת. לא נגרום פה שילד יקנא וירביץ כבר לא בשביל צומי אלא מתוך קנאה?
עוד נקודה, למה אסור להגיד כואב אלא דווקא לא נעים, במקרה שזה באמת כואב ולא סתם לא נעים?
כל העניין של תעשה טובה. לפעמים בגינה ניגשים ילדים ומנסים לעשות טובה גם אם ביקשו מהם שלא.
לרב זה מציק לא פחות ממכה. ראיתי ילדים טיפה יותר גדולים מציקים בכוונה בצורה כזאת. מה עושים עם זה? מה לגבי מרחב פרטי שלי וכו'?
תודה
עונהמהמרחקים
לגביי מרחק התגובה: ילדים בני שנה וחצי+ בהחלט מסוגלים לזכור וגם להבין מה קרה לפני שעה-שעתיים ויותר.
אל תזלזלי באינטיליגנציה שלהם
לכן לא נגיב אחרי יום/יומיים אלא אחרי כמה שעות אבל במנותק מהסיטואציה.

כל עניין הקנאה זה הרבה פעמים בטרמינולוגיה שלנו כמבוגרים. אני באופן אישי מציגה את התינוק כמתנה, כמשהו מגניב וחדש.
לגביי קנאה בתגובה: הגיוני מאוד שבטווח הקצר זה עלול להחמיר את התגובה של הילד. אבל אנחנו מסתכלים על תהליך ועל תוצאה לטווח ארוך ולא לשים פלסטר.
ילד רוצה יחס. יחס מעודד התנהגות. חשוב לזכור -שכל יחס- מגביר ומעודד התנהגות.
כשילד ירגיש מופסד מזה שהוא מכה (מופסד= לא מקבל יחס כלשהו), לאט לאט ההתנהגות תיעלם.
חשוב לומר שאנחנו לא מתעלמים מהילד שלנו, אלא בנקודת זמן ספציפית של מספר דקות בהם הוא עושה התנהגות לא נאותה. כשהילד יפנים שמתייחסים לנפגד ולא לפוגע הוא יבין שלא שווה לו להתנהג כך כי הוא לא מרוויח כלום! ויתחיל לשנות את ההתנהגות. זה לא יקרה ביום. זה תהליך של למידה. כמו שרוב התינוקות לא רמים יום אחד ומתחילים לרוץ וזה תהליך שבו מתנדנדים, עומדים, צועדים, נופלים...
מה שחשוב זה התגובה שלנו. זה קשה נכון..אבל ברגע שהמבוגר משדר עיקביות בתגובה, דבר ראשון הילד מקבל מזה ביטחון נפשי שהתגובה עקבית. דבר שני הוא מפנים מהי התנהגות נאותה.

דבר נוסף הוא שאנחנו ניתן את מלוא ההתייחסות והקירבה לילד שלנו כמו שכתבתי לנסות בהפרדה מהתינוק למשל שהוא ישן. ז'א אנחנו לא חוסכים יחס מהילד. הוא מקבל את היחס שלו במלוא הסבלנות ולא מופסד. פשוט היחס סביב אירוע חיובי שמתמקד בו ולא סביב אירוע שלילי שנכנס בו התינוק.

את יכולה להגיד כואב. אין שום בעיה עם המילה עצמה...אני אישית מעדיפה להשתמש בטרמינולוגיה של מילים חיוביות יותר אבל זה באמת עניין של העדפה אישית!

נושא נוסף שהעלית לגביי מגע לא נעים כמו ליטוף למישהו אחר שלא מעוניין- מגיל 0 לחנך שכל אחד והגוף שלו ואנחנו צריכים לבקש רשות לגעת במישהו אחר גם אם זה מגע נעים!
וזה יכול להתחיל בגיל ממש צעיר. למשל בת השנתיים שלי לא אוהבת נשיקות בדכ. זה הגוף שלה, ואני שואלת אותה: אפשר נשיקה? אפשר לתת לך נשיקה? אם היא זורמת איתי- מנשקת. אם היא אומרת לא- זה לא! למרות שאני אמא שלה וזה מגע עדין.
היא רואה את זה בבית גם עם אחותה הגדולה וגם ביחסים בין ההורים. זה גיל מוקדם אבל זה קשור גם למוגנות וגם בעתיד לזוגיות...אנחנו מחנכים שלכל אחד יש מרחב אישי, וכל עוד זה נוגע לגוף האישי שלי- לא זה לא. גם אם מדובר במגע 'חיובי'.

מחקרים גילו שילדים לומדים הכי הכי מתוך חיקוי. לא ממלל, לא מחזרה על אותו משפט שוב ושוב. זה פשוט לא יעיל...
ואני בראיה החינוכית שלי מנסה להתמקד בטוב. איך כן לעשות ולהימנע מאיך לא.

האם זה תמיד מצליח לי? לא. האם אני מרימה לפעמים את הקול וחסרת סבלנות? לגמרי כן!
אבל הדברים שכתבתי הם הדרך החינוכית שאני מנסה לדגול בה ולעבוד על עצמי לפעול לפיה
וואו תגובה מושקעת ומעשירה מאדאני10
מאיזה שלב את מתחילה לשאול אותם אם הם רוצים נשיקה או לא? מיד כשמתחילים לדבר?
איך היא למדה שזה אופציה בכלל לומר לא? אני מניחה שבהתחלה היית מנשקת אותה ורק בשלב מסוים היא התחילה לומר לך לא, איך היא הבינה שזו אפשרות ולא פשוט שאלת-דרישה כזו (כמו "אפשר את המלח?" שזה לא באמת שאלה אלא בקשה שאתה לא אמור לסרב לה)?
תודה❤ עונה על השאלהמהמרחקים
מגיל לידה אני משתדלת לתמלל את הפעולות שאני עושה. זה גם מעודד התפתחות שפתית, וגם חשוב לי שהילד ידע מה אנחנו עושים שקשור אליו.
למשל- עכשיו נחליף חיתול. נוריד מכנסיים, ננגב את הטוסיק, ונשים חיתול חדש.
את זה אפשר ממש מגיל צעיר וגם כחלק מהתקשורת שלנו עם התינוק.
בגיל שהילד כבר מביע עמדה משל עצמו (כל אחד העצמאות המחשבתית מופיעה בגיל קצת שונה) אפשר לשאול אותו. אפשר חיבוק? אפשר נשיקה? השיער שלך מאוד חלק! נעים לך שאני משחקת לך בשיער?

חשוב לומר שלא כל דבר שקשור בגוף שלו הוא יכול לומר 'לא'. בכז הוא ילד...
אבל, בגיל שילד כבר מבין אפשר לשאול את דעתו ולתת לו בחירה בין שתי אופציות ששתיהן מקובלות עלינו. למשל- האם להחליף חיתול זו לא שאלה. מחליפים חיתול נקודה. אבל הוא יכול לבחור מי יחליף לו, מי יביא את החיתול מהמקום, איפה להחליף, בעמידה או בשכיבה וכו...

באופן כללי סביב גיל שנה וחצי שנתיים ומעלה נרצה לעודד עצמאות ובחירה אצל הילד כי יש לו צורך בשליטה. כדי לעשות את זה באופן לא מלחמתי ניתן לילד אופציות שמקובלות עלינו וביניהם הוא בוחר. זה נקרא בחירה בתוך גבולות.
הילדה שלי לא יכולה לבחור ללכת לגן עם שמלת שבת. אבל אני נותהת לה לבחור בין חולצה ומכנסיים, חולצה וחצאית, שמלה, וגם איזה בגד ספציפי היא רוצה
מהמם ומלמד! תודה רבה!!אני10
תודה על זה!!מחי
מאוד מתחברת!
כייף לראות את זה כתוב שחור על גבי לבן בצורה כל כך מסודרת והגיונית
איזה תגובה מושקעת! תודהאמא חדשהה
תודה,התחברתי גם למה שכתבת.האר עיננואחרונה
מגיבה כדי לשמור לי את השרשור..
משהו שעזר לי עם שני הגדולים שלי-בארץ אהבתי
(גם ביניהם בערך שנתיים הפרש)
מההתחלה הסברתי והדגמתי מה אפשר לעשות לקטן, איך ללטף בידיים וברגליים, לתת נשיקות וכו'.
וברגע שהיא רק התקרבה והתחילה לגעת בו, בשלב שזה היה רק התחלה של נגיעה, מיד שיבחתי את הגדולה - 'וואו, איך את נוגעת בו בעדינות, איך נעים לו, תראי איך הוא אוהב אותך' וכו'. לפעמים גם הייתי 'מדובבת' את הקטן - 'איזה כיף לי, אני מאוד אוהב שאת מלטפת אותי' וכו'...
אני אוהבת לספר לגדולים איך היה כשהם היו קטניםמכחול
"צריך ללטף אותו בעדינות בעדינות. אתה יודע שגם כשאתה היית כל כך קטן היינו צריכים ללטף אותך בעדינות? וגם כשבאו x וy (בני דודים) אמרנו להם שילטפו אותך רק בעדינות!"
אני למדתי להאיב את התינוקת על הגדולהיריון רביעי
תראה איך היא מחייכת אליך. היא חיכתה לך. היא שמחה לראות אותך. לדבר במקום התינוקת ולהדגים לגדול.
כמובן, חוץ מזה לבקש ממנו עזרה כאלו. אתה יכול לנדנד אותה? אולי תכניס לה מוצץ.
מנסיון שלי זה עזר מאוד
וגם. אמרתי לו שלא כדאי לו להרביץהיריון רביעי
כי היא תלמד להרביץ וכשתגדל תרביץ לו
תני לקטן ללטף את הגדול, לתת לו נשיקה וכד'. כאילו תעשי את זהטליה כ
בשם הקאן- ממש קחי את היד של הקטן ותלטפי איתה את הגדול. תגידי לו וואו איך הוא אוהב אותך! מלטף אותך וכד' וכד' ממש תני לו הרגשה שהתינוק אוהב אותו
לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

אמן!רק רגע קט

נגעת ללבי.

תודה.

חלומות בהיריוןאהבה.

מישהי שמעה על הדבר הזה?

אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.

ממש קשה ומפחיד

אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.

מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר? 

אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

כן כןןשירה_11

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך? 
לא עזר לי כלום בגדול, זה היה סיוטאמא לאוצר❤
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.


אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

תקראי על חלום צלולכל היופי
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
גם לי היה את זה בהיריון הראשון...והרי החדשה

נוראי.


העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

את לוקחת בונגסטה ? אצלי יש קשר לכדורהרמה
לא ידעתי שזו תופעה נפוצה בהריון...קוראת פהממתקיתאחרונה

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

מצוייןבשורות משמחות

אם את בכיוון של קושי בעיכול המציאות שהיא חוותה אז כדאי לטפל בטיפול רגשי

אבל במקביל אנשים שנוטים לכך המערכת הפיזית שלהם מקבילה את הנושא הרגשי בקושי עיכול המזונות וכדאי לתמוך אולי רק בהפרדת מזונות, רווחים בין הארוחות, להוסיף לתזונה יותר אוכל שקרוב לטבע ופחות מעובד ולא לגעת בתזונה עד עכשיו -זה קריטי עבורם כדי שהגוף יוכל לפלוט את הרעלים שהצטברו עד עכשיו ובהמשך באופן יעיל שמערכת העיכול ושאר איברים נוספים חשובים יעבדו כמו שצריך בלי לנצל עליהם המון אנרגיה

ורוב האנרגיה תנוצל על ריפוי האטופיק

התקנים...1375422

אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה

אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף

אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)

אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים

ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב

יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?

ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?

עוקבתרקאני
קכמצברוח

את רוצה גם למנוע הריון?

כןרקאני

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

ממליצה על דוקטור שאול ברוך (פרטי)סטודנטית אלופה

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

בדיוק בימים האחרונים קראתישלומית.

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

עונהרק לרגע 1אחרונה

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

אני גם כתבתי, שאנחנו מקפידים שיהיה רשוםטארקו

חלק/מהדרין

אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...

אופ מה עושים עם קילקול קיבה בהריון?…חמדמדה

אתמול בערב אכלתי משו בחוץ כנראה היה מקולקל מאז כל דבר שאני אוכלת אני בשירותים או מקיאה או שילשול😭🥴

ומהבוקר זה באמת אני לא יכולה לשתות אני תוך חמש דק בשירותים

ואני חלשה

ולא כיף לי

ואני צמאה ורעבה

בה התינוקי זז בבטן

אבל אני במיטה חסרת כוח

והבית הפוך😭😭😭😭😭😭

חיבוק.. מצב מעצבןשמיכת פוך

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

כשיש קלקול קיבהאמאשוני

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.


תרגישי טוב. שבת שלום!

בעצם לא בטוחה מרק עם עוףאמאשוני

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

אמאלה אני גם!!מחכה עד מאודאחרונה
המלצות למטפלת- עו"ס קלינית או פסיכולוגיתאנונימית בהו"ל

בירושלים/ הסביבה

אשמח להמלצות מניסיון בלבד .

תודה רבה

מטפלת למי ולמה?...❤️מתואמת
לעצמיאנונימית בהו"ל
ענייני חרדות, מחשבות ועוד
בהצלחה! (לא מכירה...)מתואמת
יש לי המלצה לשתיים מדהימות ממשאמא טובה---דיה!אחרונה
תפני אליי בפרטי
דימום אחרי גרידהכמהה ליותר

ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.

אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.

 

זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)

חיבוק🫂כחל

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

תודה! ואמן ❤️כמהה ליותר

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

לא בטוחה לגמרי, אבל חושבת שהרעיוןכחל

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

חיבוק יקרה! לגבי הדימוםshiran30005
עונה לא מבחינת ההלכה- ככה זה ביום יומיים הראשונים נראה שאין דימום ואז הדימום חוזר שוב לכמה ימים, אז מציעה לך לחכות עוד טיפה
תודה על המידעכמהה ליותר

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

צריך לטבול אחרי שבועייםהשקט הזה

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

זה נראה שנגמר ואז חוזר דימוםוהרי החדשה
השם ישלח נחמה עברתי את זה לא מזמןלב המעייןאחרונה

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

אולי יעניין אותך