שבוע הבא דודה שלי והילדים שלה אמורים לבוא אלינו
הם גרים רחוק אז ברוך ד' אנחנו לא נפגשים הרבה..
אני לא ממש יכולה להסביר הכל כי אין לי כח ואם אני יכנס לזה יהיה לי שוב כמו התקף חרדה..
אבל אני מתה מפחד מזה
באדר שהיה שנה לפני הקורונה היה לנו איזה משהו מסובך במשפחה..זה היה פשוט כמה חודשים הכי קשים של החיים שלי
ואני באמת לא מגזימה.
עברתי כל כך הרבה דברים קשים שאני מאחלת שזה לא יקרה לאף אחד בעולם, בטח לא לילדה בת 12..
הם פשוט התעללו בי ואני כמעט בטוחה שהםעשו משהו אסור חוקית (לא פגיעה מינית,משהו אחר)
לאט לאט ברוך ד' זה השתפר ועכשיו אני בסדר אבל אני לא מסוגלת להזכר בזה או לשמוע את השם שלהם.ברמה הזאת
ושבוע הבאה הם יבואו לבית שלי!!!! קבעתי להפגש עם חברה והכל אבל עדיין רק המחשבה שהם יהיו לי בבית עושה לי רע..







