דעתכם.להבת-כוח
מה אתם אומרים?
לתת לאדם ליפול כדי שיחווה קצת וילמד בעצמו מה נכון ומה לא..
או להשגיח בשבע עיניים ולנסות למנוע את הנפילה..?
למנוע את הנפילה אבל להראות לומה יכול לקרות אם יפולאביה =)
לתת לו ליפול אבל-לביאה...
להשגיח עליו!שברגע שהוא נופל לעזור לו לצאת!! ב"הצלחה!
..להבת-כוח
למה?
מה טוב בצד הזה ומה טוב בצד השני?
לאחרים לפעמים לתת ליפול,לעצמך לא!!נועמיק
אי אפשר לשמור על כל העולם כל הזמן.
למשל אצל ילדים קטנים,המטרה של ההורים שלהם זה לא לשמור עליהם לעולם ועד,אלא לעזור להם לבנות את עצמם.לכן לפעמים ההורה יתן לילד שלו לעשות משהו שיכאב לו,כדי שהילד ילמד שזה כואב.כמובן שההורה תמיד ימצא בסביבה כדי לעזור.

לכן,אם את אחראית על החינוך של מישהו,לפעמים כדאי לתת לו ליפול,אם יצא מזה טוב לא,ואם לא נראה שזה יכול להשתבש.


לתת 'ליפול' באופן מבוקר,פלספנית
בעזהי"ת
 
ככה שזו אפילו לא נפילה.
 
 
ז"א, לתת לעשות משו- שמצד האדם עצמו, זאת נפילה אדירה- הוא יחווה את הצער של הנפילה, את הכאב-
מצד שני, אם יש לי אפשרות- לבקר את זה, שיהיה כמו באנג'י כזה- שנכון, האדם נופל- אבל מישו מחזיק בחוטים ושומר שהוא לא יתרסק- ואז אם אני זאת שמחזיקה בחוטים, אני אוכל להעלות אותו אח"כ ולשמור עליו למעלה-ובלי שהוא בכלל ישים לב שאני מחזיקה אותו.
מבחינתו- הוא עצמאי.
 
 
 
 
 
איך? כל אחד לעצמו, תלוי במידי הרבה גורמים.
פלספנית, דברי טעם!להבת-כוח
העשרת את החשיבה שלי, תודה!
אני ממש מסכימה איתך.
אדם באמת ובתמים זקוק להרגיש שהוא עצמאי ועושה את הדברים בדרך שלו ללא כל התערבות- וזאת התחושה שצריך להעניק לו.. זאת תחושה שבעצם הוא גם מנסה להשיג, ואם ע''י ביקור מעשיו אומנם נמנע ממנו את הנפילה המסויימת הזו אבל הוא ימשיך לחפש את העצמאות.
וגם אם בפועל אתה מתערב הרבה, הכי חשוב שהוא לא ירגיש בכך... זאת נקודה חשובה ביותר.
לא, קשה מאוד מאוד לשלוט בזהלולה=]
אחרי שהוא טעם פעם אחת מנפילה, ויראה שזה אחלה של דבר, הוא ירצה ליפול שוב כשיהיה לו קשה, כשהוא לא יהיה מאופס, ואת לא תמיד תהיי לידו. וכמה שתרצי את לא תוכלי למנוע ממנו ליפול. זה מסוכן מאוד, לא מתגרים באש.
לפני שזה קורה אז בטוחים, שהנה, תוך שנייה אני מונעת ממנו ליפול, תוך רגע הוא קולט ומפסיק, אבל אחרי שנכנסים לזה פעם אחת קשה לצאת מזה. אז אם יש בררה, לא מתקרבים לזה אפילו.
 
ץץלהבת-כוח
בכל מקרה, אדם שעושה דברים בכוונה- מטרתו למרוד.
אז איך ניתן לו להרגיש שהוא מורד ונדאג במקביל שהוא לא פוגע בעצמו?
מי אמר לך שהוא נופל בכוונה?לולה=]
איזה סוג של נפילה זאת?
שאלה טובהלהבת-כוח
א. דיברנו מאוד באופן תיאורתי.
אבל בחלק מהמקרים, נגיד הוא בוחר לזרוק ת'כיפה. זה בכוונה יתרה.
או שאפילו הוא בחר לצאת מהבית למרות שההורים אמרו לו לא.
זה עניין כ''כ נרחב, שקשה למצוא כלל ברור לכל מצב.
 
לדעתי אסור לתת לו יד חופשית ליפוללולה=]
ואז לנסות לעצור אותו, כי זה יהיה הרבה יותר קשה אחרי שהוא כבר התנסה לעצור אותו מאשר לעצור אותו לפני שהוא טעם מה זה.
 
קשה מאוד לעמוד במה שהחלטת שנכון לעשות בשעת אמת, ולכן אם הוא יפול קצת, ואולי, במקרה,  אח"כ הוא יבין שזה באמת לא טוב, (מה שלא בטוח בכלל שיקרה, סביר להניח שהוא יאהב את החטא) יהיה לו קשה מאוד מאוד להפסיק ולא לייעל את הנפילה או לעצור אותה, הוא כבר נכנס בתוך הסרט הזה.
 
אם את יכולה לעשות משהו, אז אל תתני לו בכלל להיכנס לדבר כזה, אל תתני לו ליפול מלכתחילה. אם הוא כבר נפל, אז זה כבר מקרה אחר....
 
 
אחלה של דבר?!!? מה את פסיכית?!פלספנית
בעזהי"ת
 
נפילות זה הדבר הכי גרוע בעולם.
כל פ'ם שאני נופלת, אני מרגישה כמה זה רע.
הייתה נפילה אחת בסביבות כיתה ו'-ז', שאני עד היום מתחרטת עליה.
 
אחלה של דבר!?
אני לא פסיכיתלולה=]
ואני לא חושבת שזה אחלה של דבר, ואח"כ ברור שמצטערים על זה ומנסים לשנות.. אבל את יודעת שהרבה יותר כיף זה לאכול כל מה שרוצים, לדבר לשון הרע כמה שרוצים, לעשות כל מה שבראש שלך ולא להתחשב בעובדה שזה לא טוב ואסור.
 
ממש כיף לשבת לרכל על כל העולם ולהרגיש בעניינים, מה איכפת לי באותו הרגע שאני מרכלת אם זה 'נפילה' או לא?
אוך, זה כ"כ לא ככה.פלספנית
בעזהי"ת
 
ברור שמהבחינה הגשמית הרבה יותר כיף אולי לעשות מה שבא לראש,
אבל---
כרגע המצב הוא שזה לא טוב לנו לעשות כלמיני דברים,
ואנחנו יודעים שזה לא טוב לנו כי ה' אמר לנו לא לעשות אותם.
אז כשאנחנו עושים אותם- גם תוכדי אנחנו מרגישים באסה.
 
חוצמזה, מדובר פה בכלל על מצב שניתן לבנאדם ליפול באופן מבוקר [כדי שהנפילה תהיה נפילה, אבל לא משמעותית מידי], ואז נעלה אותו.
אחרי שהוא לא יעלה, גם לפי מה שאת אמרת, הוא יצטער וינסה לשנות- הוא הרי לא ידע שזאת הייתה נפילה מבוקרת. ממילא הוא לא יירצה לחזור לשם.
 
אל תיכנסו לזהלולה=]
עבר עריכה על ידי לולה=] בתאריך ג' שבט תש"ע 21:27
 
זה כמו להגיד, נצית שרפה בשדה קוצים, נשגיח עליה כמובן, וכשנרצה, נכבה אותה אחת ושתיים.
 
אבל לפעמים יהיה ממש קשה לכבות את השרפה, לפעמים היא תתפס בעוד מלא קוצים, ואז תיהיה בעיה לכבות אותה מהר כמו שחשבנו בהתחלה.
 
אני נגד נפילות מבוקרות.
לא לתת לו ליפוללולה=]
אחר כך הרבה הרבה יותר קשה לעלות ולהצליח לא ליפול.
למנוע את הנפילה, אבל אם זה כבר קרה והוא נפל, לעזור ולעודד כמה שאפשר.
אני עם לביאה..Tamar Golan
אני גם עם לביאה..רייייינוש
גמאני מסכימה עם לביאה<סתאם:>לביאה...
את יכולה אולי יותר לפרט?
אז ככה.להבת-כוח
אני משאירה לכם את ההדגמה.
המטרה שלי הייתה לשאול באופן תיאורתי מה דעתכם.
מה לדעתכם האידיאל, איזה התנהגות יותר מוצלחת.
תדגימו, ואז יהיה מקרה ספציפי, הבנתם?

אז אני לוקחת את הדעות שפה ומוסיפה גם את דעתי, ותודה לכם- עזרתם לי לבנות אותה.
תיקונים יתקבלו בחפץ לב, זה נחמד מאוד כשמחדדים את ההבנה שלי.

אז.. לדעתי הקו הוא מאוד דק, כי מצד אחד צריך לתת לכל אדם עצמאות- במיוחד אם מדובר בגיל העשרה כשהוא עושה חלק ממעשיו על מנת לקבל את העצמאות הזאת. מצד שני, איך באמת אפשר לעמוד בצד ולראות אותו עושה דברים שאת יודעת שהוא באמת יצטער עליהם? קשה מאוד לא להגיד כלום.
אז אם האדם הזה הוא חברה טובה, אפשר לדבר קצת, לעשות את שיטת כבשת הרש- לספר לה כל מיני מצבים דומים. לקוות שזה יעזור. ככל שקרובים יותר יש יותר השפעה. אבל אני חושבת שיש מצב שבו האדם נזרק אל המציאות ונאלץ להילחם בה בכוחות עצמו. צריך להשתדל להיות שם, לעזור לו עם מסקנותיו, להאיר לו קצת. אבל למרות זאת, האדם זקוק לעצמאות.
האדם בהרבה מהמקרים צריך ליפול, זאת תהיה הדרך אל ההבנה והבגרות. כמו שנועמיק אמר.. גם אם אתה יודע שלגעת בתנור חם זה יכאב. האדם לא יודע.. ולצעוק עליו, להתרות בו, להסביר לו בנועם- כל אלה יעזרו עד שלב מסויים, אם האדם הוא עקשן יותר מיזה- הוא צריך את הנפילה כדי ללמוד.
אז...
לתמוך ברור! אבל לתת לאדם ליפול אם הוא צריך.
וכמו שפלספנית אמרה, להשתדל וכן לקחת שליטה מסוימת, בלי מודעות של האדם. כדי שכשהוא יפול, תוכל לעזור לו בקלות יותר. וגם, כדי שלא תרגיש חסר יכולת לעזור בכלל- גם חשוב.

אני עכשיו ממש חווה את הנפילה הזאתטליה 123
תמיד שמרו עליי והגנו עליי שאני לא ייפול והסבירו לי כמה רע זה יכול לגרום לי וכמה לא טוב לעשות את זה.
בהתחלה הקשבתי.באיזשהוא שלב כבר נמאס לי והתחלתי לעשות שטויות ....הייתי פשוט חייבת לנסות כל מיני דברים שסיקרנו אותי..אפילו שהזהירו אותי....
ואני חושבת שלמרות כל הקושי עם הנפילה הזאת עכשיו...וזה ממש קשה...כי נפלתי חזק...רק עכשיו אני מבינה כמה טוב איפה שהייתי ושאני יכולה לחזור לשם ולדעת ששם המקום שלי.....אז תלוי לפי דעתי בבנאדם אבל אין ברירה לפעמים לומדים רק מהטעויות ומהנפילות שאתה ממש חווה אותם בעצמך...
לפי דעתי כח מקרה לגופו,,,מוריה צפת=)אחרונה
תלוי בנפילה
תלוי בבנאדם
תלוי בך...
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך