מכירים את הילדים האלה שהם נודניקים ומעצבנים ונדחפים?
אלה שלפעמים נראה שהם שמים פס על העולם רק כדי להיות קצת קרובים לאנשים?
כדי להיכנס לסלפי גם אם הם דוחפים קצת בטעות, או להיכנס לשיחה שהם לא קשורים..
מכירים?
הם פשוט נואשים לצומי
והם לבד
וקשה להם
ואתם נתתם להם את השניה הזאת שהם הרגישו רצויים. לידכם.
אז מי בכלל ירצה לעזוב אתכם?!
חייכתם לבנאדם בלי חברים. הוא לא ירצה להיות אתכם תמיד?
כן. הוא לא יודע מה זה להיות במרכז העניינים, אז הוא עושה פדיחות. ומעצבן.
אבל הוא סהכ רוצה צומי.
סהכ רוצה צומי
התייחסות
אנשים שיהיו מסביבו
יחס אוהב
סביבה עוטפת
חברים טובים שישאלו מה שלומו כי באמת אכפת להם מה שלומו
וזה כי נמאס לו כבר מהחופש הדבילי הזה ורוצה כבר לחזור למסגרת
לאנשים סביבו
לחיים
שונא חופשים.
רק רוצה התייחסות אמיתית. אמיתית.
ומי שלא אכפת לו שילך כבר ממני.
לא רוצה אנשים סביבי שרק עושים צחוקים
זה חשוב, אבל לא בא לי רק את זה.
בא לי אנשים טובים שאוהבים אותי ואני אותם.
בא לי לבכות.
אבל לא. כי לבנים אסור לבכות. חוקים מטומטים.
ברור שאני בוכה! זה חוק דבילי! מה נראלכם?!
רק הלוואי שאצליח בכלל לבכות.
שהדמעות יסכימו לרדת בכלל
מי שלא היה בלי חברים - לא ידע לעולם כמה שזה מצלק.
במיוחד כשקשה.
