היה לי יום דפוק, לא מרגישה טוב, הבטן כבדה לי לא היה לי כח לכלום
ורציתי לפרוק לו. אז הוא תמיד מתלונן שאני מדברת סביב סביב ולא אומרת מה מציק ואיך הוא יכול לעזור לי. אז הייתי עניינית לגמרי, התיישבתי לידו בספה, הסברתי שכואב לי הגוף וקשה לי להיות בלי אנרגיה ולא הולך לי בעבודה בגלל זה וכו'
אז הוא אומר לי אוקיי ומה יעשה לך טוב עכשיו (נשמע מבטיח אה?)
אז אני אומרת לו בשיא הדוגרי - אני רוצה צומי ממך.
אז מה הוא עושה?
עוצם עיניים מדבר איתי כמה משפטים עם שתיקה של דקה בין כל משפט
ונרדם.
נ-ר-ד-ם.
מספיק משפיל להגיד לו שאני צריכה צומי, ועוד שלא ייתן לי כלום?
כ"כ עצובה עכשיו.
תודה למי שקראה
), אבל אולי עצם ההבנה הזו תעזור לך...
