אור הביטה בסיגריה המתכלה לאיטה ועצמה עיניים.
נשימה עמוקה.
נשיפה מלאה עשן.
נשימה עמוקה.
נשיפה מלאה עשן.
נשימה עמוקה.
נשיפה מלאה דמעות.
היא כיבתה את הסיגריה והשתטחה על האדמה היבשה כמו הלב שלה, ומלאה באבנים בכל הגדלים שננעצים בכוח בגוף שלה.
שבת היום, הא? היא ניסתה לחייך. שבת היום. אילו היה לה כוח, היא לא הייתה יוצאת לשוק להכריז על שבת, כי לא צריך, השוק סגור במילא. אילו היה לה כוח היא הייתה נכנסת, נכנסת אל אור עצמה, ומנסה לחפש את הפתיל הקטנטן שפעם האמינה שדלוק תמיד אצל כל אחד. היא הייתה נאבקת בחושך הגדול שיש שם בפנים, ומדליקה את הניצוץ הפיצי הזה שאולי אולי עוד מהבהב. אילו היה לה כוח.
היא מתהפכת על הגב ונועצת עיניים מלאות כאב בירח העגול והלבן, שלמרות המרחק הגדול היא מזהה את הלכלוכים הקטנים שיש עליו. אין דבר מושלם בעולם הזה. אולי אלוהים קצת מושלם, אבל אין לזה הוכחה ברורה, אז אולי גם הוא לא ממש מושלם.

כלב משוטט מתיישב בנביחה שקטה ליד אור והוא מזכיר לה אותה.
גם אתה לבד בעולם הזה נכון? כן, יש לך קולר על הצוואר, אני רואה, אבל עובדה שלבעלים שלך לא אכפת ממך, עובדה שאתה כאן לבדך. כולנו בסוף כלבים אבודים שמשוטטים אחרי האהבה שמחליפה מקומות מסתור כל הזמן, נכון? יא כלב.
העיניים שלו מתייסרות, ולמרות שזה מוזר, כי הוא כלב, הוא נראה לה בודד ככ, עזוב, והעיניים שלו כמהות לליטופים של חיבה, צמאות למגע האהבה.

אולי היא מדמיינת בכלל.
הכלב נוטש את אור אחרי כמה רגעים של רביצה ממושכת חסרת אונים.

היא מדליקה לעצמה עוד סיגריה ונושמת עמוק אל תוכה את הכאב והגעגוע, נושפת את התסכול והכעס ונושמת שוב אכזבה ובדידות.
הירח נעלם לאט לאט והכוכבים נמוגים, שמש חמה עולה בנחת של יום שבת להאיר מבחוץ את העולם החשוך הזה. גם כן, שמש שקרנית.
אור מנערת את השמלה מהחול והאבנים, ומנערת את אור. לובשת את החיוך המזויף ומשפילה עיניים, כי אסור שיזהו את מה שיש בעומק העיניים החומות שלה. פשוט אסור. והיא נכנסת לבית שכולם בטוחים שאור החיים זורח בו.
יום שבתון עלאק. אה.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות