קשה לי עם הלבד הזה.
שורף לי הלב.
אני מלא זמן לבד.
בלי שום תכלית ותקווה.
בלי שום אור בקצה המנהרה.
ה'..
חם לי.
רוצה חברות סביבי, משפחה תומכת.
משעמם לי לבד. קשה לי. רע לי.
בא לי לצעוק, לצרוח לכל העולם.
אני לא יודעת אם את הבנות האלה אני באמת רוצה
או שפשוט לא רוצה להיות לבד וזה האופציה היחידה.
לא רוצה להיות צבועה.
לא רוצה לרצות בנות רק כי אני לבד וצריכה מילוי.
כמו שהיום אמרתי להיא..שבואו נקבע ניפגש..
ותכלס, מי אמר שזה לא חיצוני? שזה באמת מאהבתן ולא סתם כי ריק לי בחיים?
היא אמרה שבחברות צריך להשקיע.
ואני לא יודעת אם אני באמת רוצה להשקיע.
לא כי זה דורש. אלא, האם אלו בנות שאני רוצה להשקיע בהן?
או שזה שוב, כדי לא להיות לבד?
יכולה להגיד שלפעמים אני מרגישה שאין לי מקום בניהן. שזה לא החברות שאני רוצה, כי הן בסגנון אחר, יותר מביעות דעה, מדברות, ביטחון עצמי, ואני לא מרגישה שיש לי מקום בתוכן להביא את עצמי.
אני ממש לא מתאימה לסגנון של כל הש**ש**ת האלה.. (ממ נעמה)
עובדה.
אין לי מקום בתוכן כי הן מגניבות כאלה. ואני לא. אני ביישנית. אני לא עמחה. אני כבדה. גם בשיח אני לא יודעת מה להגיד מתי, אני מסובכת.. אני לא יודעת לתקשר כמוהן.. היה לי מפליא אתמול שהצלחתי לשתף אותה ולהביא את עצמי איתה..
כתבתי לש עכשיו הודעה.. מרגישה כמה דברים לגבי זה-
מרגישה או שאני פתאום צריכה אותם (נגיד כי משעמם לי או מרגישה בודדה) אז אני נזכרת בהן ושאני חוצפנית.
או שאני בסדר כי אני רוצה אותן והן חברות שלי ואני שומרת על קשר.
או שאולי אני לא באמת רוצה אותן אלא משתמשת בהן כדי לא להיות לבד. אבל הן לא המטרה אלא רק הדרך. ואולי אני לא אמיתית איתן.
וגם לא יודעת אם לשלוח לע הודעה כדי לא להיראות מנצלת או נזקקת וצריכה.
ולש לא נעים לי ממנה כי אולי אני חופרת? חסרת חיים?
ועל י אין מה לדבר. היא ממש לא בקטע שלי.
בעע.
וכל השאר- למה לא רודפים אחריי? למה אני רודפת אחרי כולם?
מצידי שד תבוא לפה ונדבר. נעשה משהו. לכתחילה ממש לא אבל במצב שלי אני חייבת משהו למען ה'
ברגעים כאלה עוצרת לי הנשימה ובא לי לצרוח
שלחתי לה הודעה כי אני עוד שניה קופצת מהגג..
