פידחותת

חחח...

קרה לי שהלכתי לחברה  ואצלם בשבט הוא מעורב...

והיא הייתה חדשה בשכונה שלה.. וכזה הורים שלה רוצו לעשות לי כזה שמח  וזה שאנחנו באות 

אז הם חשבו גם להזמין את השבט 

אז הם באו והיה מעורב..

קיצר נראלי פעם ראשון ואחרונה שהייתי ממש בשבט מעורב..חח

ואז היה בן אחד שקצת דיברנו על דא ודא..

והיה כמה בנות שלקחו רובה מיים וירו עלינו אז היה מלחמת מיים.. מצחיקק

ואז הבן הזה הוא חסר טקט כזה 

אחרי איזה שנתיים...

הלכתי עם אמא שלי ברוחב.. ואני כולי עצבנית!  וכמעט בוכה... המעיל שלי נקרע...

קיצר הוא באה מול אמא שלי בלי להתפדח ככה

היי מה קורה איתך וזה.. מתחיל לדבר איתי וזה...

ואני כולי מובכת \בוכה...

קיצר היה לא נעים...

היום זה לא מזיז לי ברוב המקרים..

יש פעמים שממש מזיז לי תלוי איך הוא באה ושאל ת'שאלה...

משהו באה אלי ברוחב... ושאל אפשר לשואל שאלה..

וכזה , כן, מה? זה היה מוזר...

הוא שאל אם יש לי רעיון לשידוך בשבילו.. ואם אפשר ת'מספר שלי...

חח צחקתי לו בפנים... 

אחרי כמה ימים רק קלטתי שזה ממש מוזר..

ואל דאגה לא הבאתי לו ת'מספר שלי..

פעם בן בערך בגיל שלנו נכנס לסניף אריאל בנות (המרומם והקדוש ) שלנו וישר נכנס לחדר צוות ולקח את הקומקום.

(כן, יש לנו סניף שווה עם מבנה, מקרר, תנור, וקומקום  )

שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא ענה שהוא מהסניף של הבנים והם צריכים קומקום.

הוא נכנס בכזה ביטחון וידע בדיוק איפה החדר צוות עד שזה נראה לי אמין, אז נתתי לו ללכת.

אבל אז חשבתי שאם הוא באמת מהסניף של הבנים הוא לא אמור לדעת איפה נמצא כל דבר בסניף של הבנות, אולי זה היה גנב.

כשהוא כבר היה ביציאה אמרתי לו: "חכה, אתה בטוח?"

והוא הראה לי שהוא לובש חולצה של אריאל, לא חולצת תנועה, חולצת טישרט שמקבלים במחנה.

התפדחתי ונכנסתי חזרה לסניף.

ואז חשבתי שגם אם הוא מהסניף של הבנים אין לו זכות לקחת לנו את הקומקום,

אבל התפדחתי לפנות אליו שוב.

אני לא אהיה שומרת טובה, אני פשוט אתן לכל הגנבים לגנוב את הסחורה כי אני אתפדח לפנות אליהם.

מיותר לציין שאין לי מושג אם הקומקום הזה חזר או לא, כמעט ולא משתמשים בו. (ואני כבר שנה לא הייתי בסניף)

כנראה שהוא טעון טבילה (כי הוא מסריח וחצי מקולקל) וגם שמירת נגיעה (כי אולי הוא היה בסניף של הבנים, וגם הוא מלוכלך בשמן, לא רוצה לגעת בו ) 

כשהייתי בן 20, אושפזתי בבית חולים במחלקת אא''ג.

הייתה לי בליטה חשודה על השקד, חשדו שזה סרטן
אז עשו לי ביופסיה, סיטי, MRI... בסוף הסתבר שזה שום דבר רציני.

בקיצור, הייתי המאושפז היחיד במחלקה הזאת שעוד לא חגג 50. כולם חוץ ממני, ללא יוצא מן הכלל, היו מאוד מבוגרים.

הייתה במחלקה בת שירות שאהבה לדבר אתי, דתיה.
הייתי היחיד שלא בגיל של ההורים/סבים שלה, אז הנחתי שפשוט נחמד לה לראות מישהו צעיר...

כמה ימים אחרי שהשתחררתי, קיבלתי ממנה טלפון:

''היי, זאת ענבל, הבת שירות במחלקה.

אני רואה בטפסים שלך שאתה גר ב****, אז למה הגעת לבית החולים שנמצא כל כך רחוק מהבית?''
בחיי, חשבתי לתומי שזאת שאלה שקשורה לעבודה שלה... אולי מישהו שם ביקש ממנה לברר, אולי קופת החולים לא רצתה לשלם, אין לי מושג.

עניתי לה שאני לא גר בבית הורי כבר זמן מה, פשוט לא עדכנתי את משרד הפנים בכתובת החדשה.

ואז היא שאלה אותי ''אתה היית בישיבה לפני שהתגייסת?''

ואז נפל לי האסימון.

''תגידי, את שואלת את כל המאושפזים על הרקע הישיבתי שלהם...?''

חשבתי לעצמי שזאת ממש חוצפה, לקחת את הפרטים שלי כולל הכתובת ומספר הטלפון, מתוך המסמכים הרפואיים, כדי להשתמש בהם לצרכיה האישיים.

היא ענתה לי ''לא, אבל חשבתי שאולי כדאי לי... כדאי לנו... להכיר קצת יותר...''

-תראי, אני מצטער ממש, אבל אני לא ממש מחפש חברה...

-כן, גם אני לא... לא חייבים לקרוא לזה ככה. אפשר סתם לדבר ולראות...

-לא הבנת... אני לא מחפש חברה, אני מחפש חבר...

-אם אתה לא רוצה - אתה יכול פשוט להגיד לא. אתה לא חייב להתחיל לשקר, זה רק יותר מעליב.

-תראי, אני לא מכיר אותך, אין לי עניין להוכיח לך מה הנטייה המינית שלי. אבל זה המצב, אז...

יש את דמות החבר הכי טוב של הגיבורה הראשית, ועוד לפעמים מרחיקים לכת שלא רק שהיא רואה אותו בתור ידיד, אלא גם שהיא חושבת שהוא הומו.

ואז הוא צריך לשכנע  אותה לא רק שהוא סטרייט, שהוא מעוניין דווקא בה מאז שהיא בעטה לו בפרצוף בגיל 6.

כן, היינו בבית שלו, עשינו עונג שבת והלכתי לשירותים, קיצר בבית שלו יש כזה פנייה ישרה מהסלון ואז השירותים,, גם הבת שלו הלכה בכיוון ההפוך. קיצר אני והיא נתקענו אחד בשני בפניה (אנחנו באותו גיל). בקיצר אז אמרתי לה שאני מצטער וזה. קיצר הר"מ שלי שמע שקרה משהו אז הוא אמר אם הכל בסדר, אז אמרנו באותו זמן שכן, כששחזרתי הוא דפק בי מזה פרצוף. 

ועוד היא לא סתם הביאה אותו, היא טרחה לציין ב"נאום" שלה מול כולן שהוא כאן לא ממש ברצונו.

מסכן, אני הובכתי בשבילו, אולי המורה באמת רצתה ש"נתפוס את המציאה" עם כמה שהיא טרחה להודיע עליו.

(גם בלי הרעיון של שביעיסטיות בל"חיות שרואות אדם ממין זכר, הוא מסכן להיות שבת שלמה במקום שאין לו מה לעשות והוא לא מכיר אף אחד  )

לנו היה שבת הורים וילדה אחת  הורים שלה הביאו את אח שלי שהוא שישסיט אז היה יחיסית סבבה...

לבנות זה לא הזיז...

אבל הוא נראלי היה מסכן...

אצלנו זה הכי מצחיק הקטע של הבנים בנות..

כי כולם דוסיםם רצח אבל בסוף קורא מלא אי נעימות.

אני פעם דיברתי עם חברה בפלא מאוחר ברחוב ואז היה פנייה ומשו דוס רצח היה על האופניים ונתקענוו עכשיו הוא שומר עיינים, מסכן. ואז קרא לנו הזה ששזזים לאותו מקום קיצור הצלחנו להיחלץ והוא ברח ממשם כול עוד נפשו בקרבו..

ויש עוד מלאא

אפילו סתם שכל אחד משחק תעצמו כאלו הוא לא מקשיב לבנות/בנים..

קיצוררר אחד הדברים המצחיקיםם!!

אני מתה על פאדיחות כאלה שקוראות רק אצל דוסים אמיתיים.

כנראה שבנים נוטים לשכוח את המקרים האלה

אני הרבה בשבתות אצל דודים שלי, ודוד שלי מזמין הרבה בחורים מהישיבה לסעודות, הוא בד"כ מזמין מספר מדויק שיתאים לגודל השולחן שלא יצטרכו לשבת קרוב אלי, פעם אחת אחד הזמין את עצמו ולא היה מקום אז הוא ישב קרוב אלי וזה היה מביך ממש כי היה צפוף...

עוד פעם בשבת אחרת הוא הזמין בחורים, והיה אלכוהול, הם שתו הרבה ואז באתי לקחת קצת יין ואחד הבחורים שהיה כבר דיי שיכור חטף לי אות הבקבוק ושאל אותי בת כמה אני... לא הבנתי באיזה קטע, כאילו למה הוא שואל? מה המניע? אמרתי שאני בת 16 והוא התחיל להרצות לי שאסור אלכוהול מתחת לגיל 18, זה היה מביך!!! אבל בסה"כ מצחיק ברמות...

טוב, לרקוד טנגו עם בחור חסיד גור שלא מרים עיניים מהרצפה אבל בכל זאת מתעקש שלא להתנגש בי זה בטח קלישאתי, אבל גם קרה... אני הולכת ימינה והוא גם, אני שמאלה ושוב... עד שעצרתי והוא המשיך כאילו כלום...

 

קרה לי כמה פעמים עם הרבנים באולפנא, משום מה תמיד היה עם הרב שלימד אותי בשנה הזאת, כאילו הם מתאמים בניהם

מזכיר לי סיפור מוזר שאני לא זוכרת, אבל ההורים שלי ספרו לי עליו.

כשהייתי בת 3 בערך הלכנו לאיזה מוזאון, וההורים שלי השאירו אותי בצד בספסלים של הקרנת סרט כלשהו והם המשיכו להסתכל על המוצגים בהמשך החדר הענק.

אני יושבת ובוהה בסרט ואז אמא שלי רואה מרחוק איזה גבר לידי שבוחן אותי בעיון מאחורה וכמעט נוגע בי.

היא כמובן קוראת לי מהר לבוא אליה ורק כשהסתובבתי והאיש הזה נראה כאילו הוא חטף התקף לב.

מתברר שהוא חשב שאני איזו בובה כחלק מהמוצגים במוזאון כי לא זזתי, והוא סתם העריך את יצירת האמנות.

זאת לא פדיחה, מסכן האיש שלא רק חטף את השוק של החיים שלו אלא גם חשדו בו בדברים נוראיים.

אני מתפלל בחוץ, בדרשה הלכתי עם חבר ושחנ"שתי לתומי, הלכתי ליד החדר של התימנים, (שהוא כזה חדר ספח בתוך מבנה, ואין שם עזרת נשים.) והיה שם מבנה עץ של קפסולה מכוסה מפה לבנה אטומה עם קצת חורים כאלה קטנים לקישוט, ונעצרנו שם שנינו והתחלנו לגעת קצת ולבדוק אם אנחנו מגיעים לניילון.

אנחנו מתקדמים וקולטים את חבר שלי מסמן לנו לבוא רגע, והוא אומר לנו להסתכל לשם רגע וקלטנו שיש שם אישה. היא הסתכלה עלינו במבט מוזר. למזלי אני לא מכיר אותה

שכולם מתחילים לספר סיפור מהגן אז זה הולך ככה:

פעם היה לי חבר...

וכולם כזה: ?!

ואת ממשיכה :בגן

וכולם: אההה תמשיכי 

חחח 

כשאחותי היתה בת 17 אזה בבת מיצווה שלי היה צלם אז דיברנו איתו ואמרנו לו שהיא בת 18 אז הוא אמר שיש לא מבר ממש חמוד חוזר בתשובה חחחח זה מוזר קצת כח רק אני זוכרת הסיטואציה.

פעם אחת נסעתי עם חברה בטרמפ מאיפה שאני גרה למקום מסוים משהו כמו 10 דק נסיעה

והטרמפ היה...

החבר הכי טוב שלי מהגן

(נסענו ההורים שלו אח שלו הקטן הוא אני וחברה שלי)

וואו זה היה מביך אבל מצחיק

היו לי איתו עוד כמה דברים לא גדולים אבל כן מביכים... 

ושנינו כאילו לא מדברים אחד עם השני אבל מבינים לפי הבעות פנים וזה..

קורעע

סתם ראיתי איפשו אז נענה...

אוקיי אז אמא שלי מנהלת תיכון באולפנה כלשהי וכשהייתי קטנה (בת שנתיים שלוש) היינו מתארחים שבתות אצל הראש אולפנה. עכשיו היה לי קטע כזה לענות לכל דבר שהיו אומרים לי ולענות לעניין לא סתם להגיד שטויות... אז פעם אחת היינו אצלם והבן שלהם התחיל לדבר איתי (גם הוא היה איזה בן 6 7 בערך) והוא היה בהלם מכמה שאני מדברת כנראה וכשהלכנו הוא החליט שאני צריכה להישאר... וכן נגמרת האגדה. מקווה שהוא לא זוכר ושגם לא יזכירו לו... עכשיו את הסיפור הזה שמעתי כשעוד הייתי טרמחית טרייה (ממרום גילי הרב) כשלמדתי באולפנה של אמא שלי (הראש אולפנה הוא אבא של הבחור) למזלי מאז הסיפור ראיתי את הבחור הזה אולי פעמיים ואת אבא שלו יותר מזה ואיכשו כל פעם שהייתי רואה אחד מהמשפחה היה עולה לי הסיטואציה הזאת... למזלי שנה הבאה אני כבר לא לומדת באולפנה הזאת אז אני לא יאלץ להתמודד עם זה... זה גמרתי יום טובב

אני רואה 2 בנים מהשכונה שלי... תמיד אותם ביחד בשעות היותר מאוחרות של הלילה 

נראל הם עוקבים אחרי

מביךך

בכללי אבשלי חבר של כל הנער של השכונה אז יוצא שיש אצלנו בבית נער ויוצא דברים משעשעים.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות