אךךךך

החיים הטובים.

זה לדעת לחיות באמת.זה לדעת לחיות.

היידד.אךך היידד.

אני אוהבת גם שהחיים האלו ככ יודעים לתת לי כוחות.זה עושה לי שמח לחיות ככה.

כן,זה לא כאפות.זה מחשל.ככ מחשל.זה עושה לי רצון לקום בבוקר ולהמשיך.זה חיות אמיתית.

ו,אני אוהבת פשטות.ואוהבת תמימות.

למה היא אמרה לי שאם יש משו שהיא רוצה ללמד אותי זה לא להיות תמים בעולם הזה?זה הדבר שהיא רוצה ללמד אותי?זה רע להיות תמים?אני לא מבינה למה זה רע מבחינתה?כילו,מבינה,אבל לא חושבת שעדיף בגלל זה.כן צריך לשים לב,אבל זה לא סותר את התמימות פסדר?וגם אם זה רע,איך אפשר לשנות?איך אפשר להיות לא תמים?וזה מוזר שתמימות היא לא טובה..אז אתמול עשיתי את זה ואז בכיתי מכאב.ככ בכיתי.יותר מידיי זמן.ובכיכר ציון,כולם ראו אותי בוכה ואז מישי ועוד מישי שמחלקות שם מיים פנו אליי,ישבתי בצד,הקיצר שאלו אם אני צכה משו ואם באלי במבה או טרופית או מים קרים או עוגיות או גם וגם.ואמרתי שאני בסדר.עאלק חח על מי אני עובדת.הדמעות לא הפסיקו.ואז נו הלכתי לכיכר החתולות וגם שם זה התפרץ ובכיתי עוד המון.אבל לפחות הייתי שם לבד.עד שבא הערבי הזה..לאמשנה.דפקא ערבי חמוד ואבוד פף.אבל נו פחדתי כי הוא פשוט בן.רק כי הוא בן.טכנית,ראו לו כאב פסיכי בעיניים.לא יכולתי לראות את זה.אבאלה איך שכולם אבודים.זה מפחיד.אז בכיתי עוד יותר אחכ.פף כמה אפשר?

ו,המ,הוא מתקשר אליי עכשיו.מה הוא מפגר?????מה הוא זוכר אותי מההההה.אני מפחדת להגיע לשם היום כי לא באלי לראות אותו.ואם הוא מתקשר דווקא היום זה כבר מרגיש לי לא סימן טוב.אבאלה אבאלה.מה הוא מתקשר???ינעל העולם.מזל שלא מחקתי את המספר שלו כי אז ככה אני יודעת שכשהוא מתקשר אנלא עונה.איזה מוזר כי באמת נזכרתי בו אתמול.קטע.אבל חי בסרט שאני עונה לו.הספיק לי כל התקופה המפגרת הזאת.איככככ איזה רע זה היה.מגעיל לי לחשוב על זה.נער דוחה.שיקפוץ.אני.לא.עונה.

סטופ שניה,לגבי התמימות,כל מה שעשיתי והרגשתי לגביי זה היה חארטה?למה היא אמרה את זה?למה היא אמרה שהתמימות הזאת הורסת אותי?אין לי מושג.אנלא מבינה אותה.אני שלמה עם זה.שלמה עם זה שאני לא מסתבכת יותר מידיי עם החיים.ונכון,פעם הייתה תקופה ענקית שהסתבכתי ברמות הסטריות.היום זה לא ככה.וטוב לי עם זה.למה היא אומרת שזה רע להיות פשוט?למה היא אומרת שזה רע להיות תמים?באמת שאנלא מבינה אותה.גיוועלד.

חח מצחיק לי.עולם מבדר.איך שכל אחד חושב אחרת אבאלה.כל אחד ודעותיו חחח אייי.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות