לפני כמעט שלוש שנים הייתי בן 13

הלוואי זה היה ככה ניסיתי, לא עבד

ממש מסובך. זה גם מהפעמים הראשונות שאני משתף אתזה

כתבתי לו הודעה אבל בוקר אחרי זה זה המשיך, אולי זה פשוט חסר סיכוי

מלא אנרגיות

לי היה כמה שבועות ריב עם חבר ואז הוא דיבר עם איזה מישהו מבוגר ששנינו מכירים ואמר לו מה אני מפריע לו אחד הדברים היה שאני לא עושה דבר מסוים עשיתי והוא באמת קצת נרגע תנסה משהו בסגנון 

ותסביר את עצמך וזהו..

תביא את עצמך אל תבביש.. ככה בנחת..

תתקשר , קלטתי על עצמי אנחנו מפחדים מה יקרה וזה... אבל מה בעיה את המתקשר אומר שאת המצטער ואתה רוצה שתחזרו להיות חברים וזהו..

בלי להתבייש

ילדת כאפות של חברה שלי אבל היום אני ממש לא היום זה עולם אחר שאני עוזרת לה והיא עוזרת לי ממש לא בקטע של ילדת כאפות.

(חחח זה לא קשור זה סתם עלה לי לראש)

זה מפחיד לעשות אתזה

פשוט היינו הולכים מכות וזהו הפסקנו לדבר כבר 3 שנים

באמת שאני ממליצה לך לנסות לדבר איתו השאלה מה קרא אבל לוותר על האגו ולדבר איתו לחזור להיות חברים

אני פשוט לא מעיז לעשות כלום?

איך הוא יגיב אולי תכתוב לא מכתב מושקע זה מה שאני הייתי עושה.

דרך הגב אתה מזכיר לי שפעם אני הייתי נעלבת מיכל דבר מחברה שלי עכשיו זאת החברה הכי טובה בעולםםםם קיצור אז פעם אחת רציתי להגיד לה משהו שמאוד הציק אז פשוט דיברתי אייתה וירדה לי אבן מהלב הרגשתי ממש משוחררת וזה מה שבטוח היה שווה את ההבכה של השנייה הזאת!

ותפתחו הכל, תשבו, תדברו יפה ותפתחו הכללל

כל אחד יגיד למה הוא כועס על השני, ואח"כ תתנצל על מה שהוא אומר...

אוטומטית הוא יתנצל...

ולאט לאט היחסים יתחממו...

אני אומרת מניסיון אחרי ששנה לא דיברתי עם חברה.

והיינו חברות קרובות...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....