ההלכה אוסרת כל התעסקות שם. וצריך להרגיל את הילד.

ואם מסבירים את זה ככה ("זה לא צנוע, לא נוגעים שם סתם") אין סיבה שילד יקשר את זה ל"אנטי מנעימות", כי לא אומרים לו שאסור את ה"נעים" אלא כל עיסוק שם, ולא בגלל שיש בעיה בנעימות אלא בגלל שזה מקום מוצנע.

אפשר להרגיל בלי הרבה טררם, פשוט להסביר שלא עושים את זה וזהו.

חשוב עצם החינוך להרגשת הצניעות

(מה גם, שאם אומרים במפורש ש"בפרטיות אפשר", זה לגמרי יכול ליצור הרגל כזה גם לגיל גדול יותר... זה כאילו "אישור".)

(אני לא יושב לקרוא בפורום הזה, נתקלתי בראשי. התלבטתי אם לכתוב ובסוף החלטתי שכן, כי זה חשוב..)

ודין חינוך קיים בכל המצוות. צומות זה דבר שונה בגלל הקושי הגופני לצום, כמובן וכידוע.

זה שהילד לא מקשר את זה למין אני יודע, וזה עדיין לא מבטל את ההלכה, ואת הדין לחנך אליה גם קטן.

וכמו שאמרתי: אין שום סיבה שילד יראה את זה כמלוכלך או טמא, אם יסבירו לו בצורה נורמלית. הכל תלוי בהסברה של ההורה. אין שום דבר הרסני אם מתנהלים בצורה חכמה.

ולעת עתה כתבה במקור ראשון לא מהווה בעיניי פסק הלכה.

:שהוא יהיה רגיל למצוות, וכאשר יגיע לגיל הרלוונטי הן כבר יהיו טבועות בו. כמו שפת אם.

הטיעון הזה לא רלוונטי במעשה שעושים אותו פעוטות רבים, כאשר הוא ממילא עובר כשהם גדלים. בכתה א' כבר לא תראה ילדים שנוגעים שם כ"כ הרבה (ואם כן - אז זו כבר באמת בעיה שדורשת בירור יותר מעמיק).

כמו שלא אומרים לילד בן שנה וחצי שאסור לעשות צרכים בטיטול, למרות שברור לנו שהמצב הטבעי והטוב הוא ללכת לשירותים. זה פשוט שלב, שלב שעובר מאוד מהר, ואין סיבה להתעכב עליו או לעשות ממנו אישיו.

בנוסף, ברמה הטכנית:

זה קרב אבוד מראש. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו לראות מסכים, כי ההורה שולט במסכים. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו במבה, כי ההורה שולט באספקת הבמבה. אבל להגיד לילד לא לגעת בעצמו? הילד יכול פשוט לעשות את זה בכל פעם שהוא בשירותים או לבד בחדר, אין להורה שליטה על זה. אז מה שייצא מכל האיסור זה שהילד ילמד בגיל צעיר מאוד שיש דברים שאבא ואמא לא מרשים, אז אין ברירה אלא לעשות אותם בהחבא בלי לספר להם. ילד בן 3 זה ילד שלומד גבולות, מכיר את העצמאות שלו, חוקר את העולם. זה עוד לא גיל שבו גם כשהילד לבד הוא יידע לשנן את כל מה שההורים אמרו לו.

זה לא רק השטחיות של ההרגל, כדי לייצר אינרציה.

זה כדי לטבוע יחס.

נאמר זאת כך: ילד שחונך שבשום פנים ואופן לא נוגעים שם, כנראה יירתע מלעשות זאת גם כשתהיה לו תאווה אחרת לעשות זאת.

כמו שכתבתי לעיל כבר - אנחנו רוצים לטבוע בילדים שלנו יחס צנוע. (אגב, בשורש, זה בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה שהוא יעשה את זה בפומבי. למה? כי אתה רוצה להרגיל אותו לצניעות נפשית. להרגשת צניעות)

והטיטול, במחילה, לא באמת קשור. אתה יודע זאת.

ילד שגדל על זה שמגע נעים הוא מוקצה ואסור, הוא ילד שיכול לפתח בסבירות גבוהה הפרעות התנהגות או קשיים מיניים משמעותיים. במקום זה כדאי פשוט להרפות, ולתת לגיל לעשות את שלו. זה יעבור מהר מאוד, כאמור לא תמצא ילדים בכיתה א' עושים זאת.

היחס לפומביות שונה - כי אנחנו לא אומרים לילד שהמגע או התחושה הנעימה הם רעים או אסורים (כאמור זה יכול לגרור הרבה בעיות בעתיד), אלא להפך - זה בסדר גמור מתוק שלנו, רק תעשה את זה כשאתה לבד. אפשר גם להציע בילויים אחרים, לעניין אותו בדרכים אחרות להרגיש טוב ו/או להרגע, אבל בלי המסר של "אסור".

מה הוא לומד מזה? שיש דברים שהצנעה יפה להם, וזה מסר שמצד אחד חשוב שהוא ייקח אותו הלאה, ומצד שני לא יעשה לו שום נזק בעתיד.

הטיטול קשור במובן הזה שהדגשתי שזה רק שלב, ולכן לא צריך להתרגש. זה שלב שלא ממשיכים איתו הלאה אל הבגרות, ולכן אפשר פשוט לתת לגיל לעשות את שלו.

ובדיוק כמו טיטול - אם ההתנהגות התינוקית/ילדותית ממשיכה יותר מדי זמן, אז זה כבר באמת דורש בירור מעמיק יותר.

אנחנו לא רוצים ליצור לו תחושבת גועל או רוע כלפי זה. אנחנו כן רוצים לטבוע בו רגש של צניעות.

אם אתה חושב שעצם הטבעת רגש של צניעות היא מה שאתה לא רוצה, אז באמת השיח מיותר, ואתה מוזמן גם ללמד אותו לעשות את זה בפומבי.

מה שהסברת לגבי הפומביות לא עונה על מה שכתבתי. לא כתבתי בנוגע ל"איך עושים את זה בלי נזק" אלא בנוגע ל"למה זה חשוב לנו לחנך אותו לזה", והתשובה היא כמובן כי אנחנו רוצים להרגיל אותו להרגשת צניעות.

ולא, רגש של צניעות זה ממש לא מילה נרדפת לרתיעה וגועל ומיאוס. לא יודע למה אתה מערבב בין הדברים.

מבחינתו יש אסור ויש מותר, קשה לו מאוד לשים גבולות על דברים שהם מותרים ובשביל זה הוא צריך עזרה.

כשאתה אומר לו שמשהו לא צנוע ולכן לא עושים, אז מבחינתו זה אסור ורע וכו'. הוא לא בגיל שבו הוא יכול להכיל מורכבויות.

טוב, עד לרגע זה לא ראיתי צורך לומר זאת והיה נראה לי לא ראוי להכנס לדוגמאות אישיות. אבל אני רואה שזה כן נצרך:

מאז שאני  זוכר את עצמי, כילד קטנטן שאבא עושה לו מקלחת, הוא לימד אותי את זה. ולא, זה לא יצר לי רתיעה, ולא גועל, ולא אנטגוניזם. זה פשוט טבע בי רגש צניעות בריא וטוב שקיים בי ב"ה עד היום.

כנראה שבכל זאת זה אפשרי... אתה פשוט לא צודק בתיאוריה שלך, הכל תלוי בצורת ההתנהלות של ההורה ובהנגשת הדברים.

(וכדרכי לגבי "לא תהא כהנת כפונדקית", אני בטוח שאתה יכול למצוא שלל דוגמאות של דברים שאתה מלמד את ילדיך שהם אסורים, לא מבחינה דתית, למרות שאתה כמובן לא מעוניין בפיתוח אנטגוניזם ורתיעה. ולמרבה הפלא זה עובד, אני מניח..)

על המצב ההלכתי אין עוררין: לילד בן 3 אין איסור לגעת בגוף של עצמו, אפילו אם זה במקומות האינטימיים ואפילו אם זה לצורך עונג.

בנוסף, המטרה גם כן ברורה:

כשהילד יגיע לגיל ההתבגרות ומעלה, מצד אחד הוא לא יהיה מכור למגע כזה ומצד שני הוא לא יירתע ממגע כזה (אני מתכוון שלא תהיה לו רתיעה פסיכולוגית, לא הלכתית). 

לכן מה שנשאר זה רק הוויכוח לגבי הטקטיקה.

אני חושב שבאמת כל המומחים, דתיים וחילוניים כאחד, פסיכולוגים ואורולוגים ורופאי ילדים וכו', אומרים את אותו הדבר - לא לעשות מזה אישיו, לא להגיד שזה אסור, להבין שזה שלב שבו בילד בוחן את הגוף שלו ולחכות בסבלנות שזה יעבור. 

דין חינוך הוא מושג הלכתי, תרצה בכך או לא תרצה, זו העובדה.

ושוב: אפשר וצריך לומר את זה בצורה שלא מייצרת לילד תחושה רעה כלפי זה, אלא תחושה של צניעות טבעית ובריאה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...