"
תשובה
מספק יש להתייחס בקדושה אל גליונות דפוס שתוכנם פסול ומכילים אזכרות, ואף יש לגנוז אותם. אולם הגניזה לא תהיה בבית הגניזה עם כתבי קודש אחרים. (וכעין זה מצינו לענין קבורה, שאין קוברים רשע אצל צדיק: עי' סנהדרין מ"ז ע"א). ויכול אדם לחפור בור בחצירו ולגנוז אותם שם. ונראה שגם אם כתבים אלו מכילים דברי הסתה כנגד ה' ועיקרי האמונה, שייתכן שמותר גם לשרוף אותם, מסתבר שגם בגניזה כזו יוצאים ידי חובה.
ובאשר לחיוב שריפה בספרים שכוונתם להסית ולהדיח, אע"פ שהם מודפסים ואין לייחס לפועלים שום כוונה בהדפסת ה"שמות" שבהם מ"מ זיל בתר טעמא. שהרי חיוב שריפה הוא בגלל החשש להשפעה מזיקה של הספרים על קוראיהם. ונימוק זה תופס גם בספרים הנדפסים, כי סוף-סוף ההשפעה המזיקה קיימת בין אם הפועלים התכוונו לכך ובין אם לאו. ולכן נראה שספרי מיסיון וכדו', שמטרתם להסית ולהדיח אנשים מאמונתם, יש לשורפם גם אם נדפסו (ועי' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' קע"ב).
מיהו, מכיון שיוצאים ידי חובה גם בגניזה, נראה לענ"ד שעדיף לגנוז אותם (אם כי, כאמור, לא בגניזה הרגילה המיועדת לשמות הקדושים).
מסקנות
א. דעת רש"י היא ש"מין" הוא אדם האדוק בעבודה זרה; והספר שכתב יישרף מפני שמחשבתו של הכותב היא לעבודה זרה, ולכן אין בו קדושה אלא טומאה.
ב. לדעת הרמב"ם, "מין" בדרך כלל הוא הכופר בה' או מי שעובד עבודה זרה.
ג. לדעת הרמב"ם (בגירסאות המדוייקות), רק ספר- תורה שנכתב ע"י מין החבר בכת כופרים פעילה ומגובשת שיש לה השפעה שלילית ניכרת על הציבור חייב שריפה, ולא ספר-תורה שנכתב ע"י אפיקורוס. וטעם חובת השריפה הוא כדי שלא יהיו לרשעים אלו שם והשפעה.
ד. לדעת המחנה-אפרים אין קדושה בשם שנכתב שלא בכוונה לשם שמים. ולכן היתה אפשרות לתקן שספר תורה שכתבו מין יישרף.
ה. למעשה, מין שכתב דברים שבקדושה לא חלה עליהם קדושה, ומעיקר הדין אינם חייבים גניזה. אולם בספרים הנדפסים, שאין לייחס כל כוונה לפועל שהדפיס אותם, מן הראוי לגנוז גם ספרי מינות. אולם הדבר לא ייעשה בגניזה הכללית של כתבי הקודש.
ו. ספר כפירה מודפס, שנועד להשפיע על הציבור לרעה, יש לשורפו. אך אפשר גם לגנוז אותו, אם כי לא בגניזה הרגילה עם השמות הקדושים.
"