זה לא בסדר שמגיע עוד יום
עוד יום שאני לא רוצה לקום מהמיטה אחרי ששבעתי שינה
ונאלץ לקום.
זה לא בסדר שמגיע עוד יום שאני נואש לצומי ויחס מחברים. אולי אפילו ממכם.
לאיזה הודעה אומללה שתשלחו שרק תראה לי שאכפת לכם ממני
לשיחת טלפון שלוקחת בדיוק 1:20 דקות.
לחיוך. לחברות. למשפט נחמד.
זה לא בסדר שמגיע עוד יום שאני קם בבאסה
מפתח לעצמי תקווה שישתנה
ושובר את התקווה הזאת אחרי שעתיים.
זה לא בסדר שמגיע עוד לילה שאני כאן מדוכא ומבואס
זה לא בסדר שלא יורדות לי דמעות
זה לא בסדר שלא בסדר לי. כמו תמיד.
