היכן אני ואיפה היא.
התחלתי לעבוד באמצע חשוון של אחרי סיום בחינות הבגרות. בהולכי לעבודה ליבי החמיץ, הודיע כי איננו מרוצה. לא כך ראיתי בעיני רוחי את שנותיי הבוגרות, נדמה היה כי ברגע שאצא מבין כותלי בית הספר אהיה חופשייה לנפשי. ונפשי לא חפצה על משרד וקולות תקתוקי מקלדת המתמזגים עם תקתוקי שעון לא זז.
חפצה היא עבודה בחקלאות, אדמה וסוסים, קוצים בידיים ועור צורב משמש. גם על מאפייה חלמתי, בצק וקמח, לכלוך שקשה להסיר ושרירי ידיים כואבים מלישה.
עבודה קשה לא הפחידה אותי אז, הרבה יותר נבהלתי שמא אפול לאותו ניוון של בני העיר. והנה נפלתי גם אני לאותה סמטה אפלה.
בסוף כולם מתעייפים מהחיים, ואין סיבה שמשפט זה יפסח עלי.
