למרות שאמרו לי אחר כך שזה לא משו לראות סרטונים של הגוש ויענו להתחבר דרך זה....

אבל בכיתי את חיי מזה.... לא יעזור להתחרט על זה אחר כך🥴🥴

נכון שהגירוש הוא תוצאה של זה. אבל זה מסיט את המרכז של האבל לדבר די צדדי.. אחרי הכל.

וליפני תיעשה באב היא הלכה להרצאה על החורבן והיא אמרה שכל ההרצאה עלות לה תמונות המגרוש

ואם אתה כותב "אוי טאטע", כנראה שאנחנו בימות המשיח

השאלה שלי היא מה הקשר בין גאולה ליידיש?

והרי ידוע שהמשיח יגיע מתוך אחדות עמ"י

גדלתי בבית עם המון ביטויים ביידיש, כשההורים רצו לדבר בלי שנבין הם דיברו ביידיש (אבא שלי לא יודע אנגלית...).

למה זה מיוחד, ומה הקשר למשיח?

או שאולי זה ימות המשיח בגלל שאתה לא מאמין שאני פונה לרבש"ע...?

הוא משקר כדי להוציא את הבגידה שלו טוב.

נועדו להצדיק את בגידתו של יוספוס?

מספר דברים כמו שהם היו מה נעשה שזה באמת קשה.

דרך הגב אני פתחתי שרשור חדש יוספוס בוגד? - נוער וגיל ההתבגרות

ולא כשמורה מתה לנו באולפנא ולא בשום מצב אחר שהגיוני לבכות בו.

(גם לא מסרט אם אפשר בכלל להשוות)

לא זכור לי אף פעם שבכיתי ובאמת רציתי לבכות, כל פעם זה קרה זה בגלל סיבה מטופשת וכנראה הורמונלית וממש לא לעיתים קרובות.

אני בוכה המון... 

לא ממש הכרתי אותה, היא למדה אותי רק מקצוע אחד, אבל הבנות שהיא חנכה בכו ובכו.

ואם היה מקרה של מורה שמתה בתוך אולפנא זה היה בחדשות ובזיכרון של אנשים שנים על גבי שנים.

התחלתי לחשוב שיש לי בעיה ברגש.

נ.ב ברור שהיה לי עצוב זה לא סותר

השנה אחרי שהייתה לנו פעילות של האולפנא בירושלים ליום הזיכרון או משהו כזה, חברות שלי אמרו שאחרי נלך לכותל.

(הפעם האחרונה שהייתי בכותל לפני הייתי בת 5 וזה היה בבכרת כוהנים וכל מה שאני זוכרת זה הפחד לא להאבד בים האנשים, וזו הסיבה שלא הלכנו יותר כמשפחה.

אולי גם הייתה פעם שהביאו אותנו מהאולפנא לתפילת ראש חודש נגד הרפורמיות בחטיבה, אבל לא זוכרת משהו משם.)

אז הלכנו לכותל, התפללנו מנחה. אני עוד סיימתי טיפה לפני שאר הבנות אז חיכיתי להן, אבל אז כולן עברו לעמוד צמוד ליד הקיר והתכופפו סביבו. לא ממש הבנתי מה הן עושות, אבל חיקיתי אתן כי זה מוזר שאני סתם עומדת שם. נחשתי שהן באיזו תפילה אישית או משהו אבל באמת שלא היה לי מה לומר ולא התרגשתי וחיכיתי שהן כבר יסיימו.

ניסיתי גם לומר פרק תהילים מהראש אבל לא הצלחתי לזכור אותו נכון, אזשוב הרבה לפני כולן, סיימתי ויצאתי מהעזרת נשים וחיכיתי להן.

זה היה ממש מוזר, הכי מדויק לתאר את זה שפשוט לא הרגשתי כלום.

וגם היה את התחושה שהאובר רגשיות שלהן סוג של חיסלה את הטיפת רגש שקצת הייתה לי ב"אוי, מה אתן מגזימות..." לא שזלזלתי או ניסיתי לזלזל, אבל די הייתי מנותקת ולא ממש הרגשתי צורך להשפך בדמעות מול הכותל.

אני לא יודעת אם זה הגיוני, וגם לא אמרתי להן כלום על זה, אבל זה לא פעם ראשונה ובכללי אני ממש לא רגשנית.

תמיד חשבתי שהכותל פותח הכל...

אני מגיעה לכותל אני בדרכ רועדת ברגליים ביידים משו מפחיד!!!!

יאוווו  הכותלללללללל ❤❤❤❤

תאוריות בנוגע לרגשות הן אף פעם לא נכונות בצורה אוניברסלית.

כמו שאמר בן שפירו: "לעובדות לא אכפת איך אתה מרגיש"

כמובן כמובן...

אבל עדיין זה היה נשמע לי הזוי 

ועוד שלא היית בכותל הרבה זמן..

זה כנראה ענין של חיבור למקום כי למשל מירון (מחילה) לא עושה לי אתזה.

ואצלינו בכל זאת מירון זה (אי אפשר לבטאות במילים)...

אבל זה מענין ומוזר כאחד...

ואני גם לא רגשית כ"כ.

אני יודעת מה החשיבות. זה השריד האחרון של בית המקדש, של המקום שמהווה הקשר בנינו לבין ריבונו של עולם.

זה עדיין לא גורם לי לרטיבות בעיניים.

ושוב, אף פעם שזכורה לא לי שבכיתי לא באמת רציתי לבכות. אף לא פעם אחת. אני לא חושבת שיש משהו משחרר או טוב בבכי, זה רק מציק וגורם לי להראות מטופשת.

שזה פשוט נובע מהאופי של הרגש שלך בכלל, ולא מהיחס לכותל. וכמו שלא בכית כשהמורה ההיא נהרגה.

סבבה, יש אנשים כאלו.

אני לא רוצה לחשוב על מצב שבו כן היית רגשנית ולמרות זאת הכותל לא היה עושה לך כלום. זה היה עצוב מאוד ומעיד על דברים עצובים.

"לפחות חוסר הרגשנות שלך אוניברסלי"

זאת מחמאה ועלבון בו זמנית, זה מרשים.

את מצהירה שאת לא רגשנית ולא בוכה. לא חשבתי שזה יעליב אותך לקשר בין הדברים. הפוך.

הבנתי מזה שהיה בזה מימד של פגיעה

אם טעיתי - שמח לשמוע שכך

אבל האמת שדי בלבלת אותי 🤦‍♂️

אם הייתי יודעת שזה יגרום לכל חוסר ההבנה הזה לא הייתי כותבת את זה.

מכל מקום, לא היו לה שתי משמעותיות, היא באה באופן מובהק לומר שזה טבעי שלא התרגשת שם כי ככה את, ובשונה ממי שהיתה מתרגשת מכל דבר אחר ומהכותל לא.

מענין מענין....

את לא מרגישה הבדל כשהתפללת עם דמעות או בלי ??

או שלא יצא לך להתפלל עם דמעות?

הכי הורסות זה הבנות שנדבקות לכותלל וממתפללות בקול רם ...

שייהיו בריאות , לא כולם צריכים לשמוע על כל ההצרות שלהן 😅

כאילו שהן מנסות להשוויץ בצדיקות שלהן, במקום לשמור אותה לעצמן.

ומעולם לא בכיתי בדמעות, את האמת שממש קשה להתרכז בתפילה.

כבר עברנו על זה, אין דבר כזה "אין מצב שמישהו לא מרגיש את הרגש העוצמתי הזה שלי" כי תמיד יש מצב.

על מה עברנו?

כנראה לא הייתי בין העוברים..

חחח זה הורססס!!! אבל שיערב להן....

אבל את מכירה את ה"מנהג" הזה של להישען על הקיר? - נוער וגיל ההתבגרות

ניסחתי את זה במילים אחרות כי זה חוזר על עצמו.

ובהורס את מדברת על בנות שמתפללות בקול? זה לא מצחיק זה מעצבן.

פעם מישהי התפללה לידי בקול בבית כנסת. לא איזו תפילה אישית, נראה לי שזה היה בקבלת שבת, היא פשוט הייתה בקצב הרבה יותר איטי ממני וזה מבלבל.

הערתי לה והיא אמרה משהו כמו "אני לא אפסיק להתפלל בשבילך"

היא מוזמנת להתפלל, רק קצת יותר בשקט כי יש עוד אנשים שמעוניינים לעשות את זה.

זה גם מפוצץ אותי!!!!

כשמתפללים לידי , לא משנה איך.... זה ממש מבלבל!!

אבבל לגברים זה לא מפריע, הם יכולים לברך ברכזת המזון בקול כל אחד בקצב שלו (אולי אני מכלילה)

בכללי, זה הורס , זה מצחיק אותי וזה לא סותר את זה , שזה ממש מוציא מריכוז..

אין לי את האומץ להעיר לבן אדם כשהוא מתפלל תפילה אישית  (וגם אסור לדבר 🤦‍♀️)

יש אנשים שמרגישים צורך לקחת אחריות על כולם להוציא אותם ידי חובה בברכת המזון או משהו, אז הם קוראים אותה בקול.

תמיד תמיד מי ששומעים קורא לאט יותר ממני וזה רק מפריע.

כל אחת בקצב שונה וזה משגע אני מצואת את עצמי מסבכת את הברכה מחליפה משפטים...

אצלנו זה להפך, לאמא שלי לא מפריע גם אלפי דצבילים ליד האוזן שלה

אפילו לא קצת

יענו בכיתי עלזה שלא באמת כואב לי על המקדש וכו

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....