"אני אומרת לך, תוציאי אותי מכל הזבל הזה!"
היא מתחננת.
אני מפנה את ראשי. לא אוהבת התרפסויות.
"טוב. בתנאי שאת תרצי..
כרגע הכוחות שלך נמצאים בקופסא ההיא שמה. רואה?
כל עוד אין לך את המפתח המכסיף, זה לא יעבוד"
סיימתי ויצאתי בהפגנתיות מהחדר.
אין, היא לא מבינה שאם היא לא תרצה
היא לא תצליח להשתחרר?
ראיתי בזווית את הבחור שלה מגיע,
נאנחתי.
הוא לחש כמה מילים באוזניה, היא הנהנה חלושות.
והוא התפוגג.
היא קמה,
מתרפסת, מגששת אחר המפתח.
חזרה לרצפה כשהתייאשה.
מדי חצי שעה נכנס לביקור עוד בחור.
והמחזה חזר על עצמו.
זזתי בעצבנות גוברת.
מה הם עושים לה?
למה הם כה חשובים לה?
.
ליאורהה!!!
זעקה הזיזה אותי ורצתי לחדר שלה.
היא מצאה!
כן!
