אדם שהעיד על עצמו ששמע את קולו של הקב"ה ואחר כן העיד 'ספיחי נבואות הנה צומחות'
ואם זה בגלוי מי יודע מה היה בנסתר?!?!
מאה מגילות לא יכילון שבחו וגדולתו עבד נאמן להשם יתברך.
אם לא שאיבדנו אותו בעוונותינו (שאגב נפטר על קידוש השם מחמת הרוגי חברון כידוע. הרב אריה לוין)
היה חי עד גיל 100 ומי יודע אם לא שבא קיצו מוקדם היה מביא לנו את משיח צדקנו ותפארתנו.
קשה לבחור אחת..
אז בחרתי שתיים
"הנשמה הישראלית צריכה היא להתרחב, להתלהב ולהתגבר.
והננו צריכים להסיר ממנה כל מכשולי דרכים שאינם נותנים לה ללכת את מהלכה,
ועוד לעזור לה שהתכנים הרוחניים יהיו מצויים לה,
והמזגים כולם יהיו עוזרים לפריחתה,
וזהו סוד התורה המעשית וכל אורחות חיי האמונה והקדושה."
וחשבתי- 'הנשמה הישראלית'- יכול להיות מכוון לכל איש ישראל או לכל עם ישראל.
וכך או כך, הכיוון דרך שהרב נותן פה מדהים ומשמעותי.
והשני- מאמר 'הפחד'
ומשפט מתוכו-
"אי אפשר שיחול רוח הקודש והמאור האלוקי על ישראל
כי אם כשיסיר מקרב נשמתו את הפחד הרע והפרוע.."
"כמו שדעת ד' היא גבוהה מכל מדע, כך היא משתפלת להאיר בלב היותר קטן שבלבבות, והולכת ומאירה במדרגותיה בכל אנשי המעלה לפי ערכם. האפשרות של דעת ד', גם היא מזככת את כל העולם כולו, אע"פ שעדיין לא יצאה מן הכח אל הפועל."
(קובץ א', ע"ט)
הסתכלות גבוה על המושג 'דעת ה'' ואת זה שהוא כולל את כל שכבות האוכלוסיה.
"החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, ה"ז מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, ה"ז מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד. וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים ויותר פועלים בשפעת טובתם. זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש מתמלאה ממנה והעולם מתברך."
(קובץ א', תרסד)
פסקה יפה על תפילה. מראה על שני אפשרויות של טעויות שיכולות להיות בגישה לתפילה.
הדרך המוצגת כנכונה היא עדיין דורשת בירור מבחינת היחס הנפשי אליה.
הָיוֹ הָיָהומתאים ל@ילדה של אבא להגיב "שרשור מתבקש"....
זו דרישה לא הגיונית בעליל לבחור אחת באופן מודע. אני אסתפק בקטע אסוציאטיבי שפשוט התנגן לי בראש, והוא כ"כ נפלא, ומתוק, ומאיר, ואדיר, ומשרה....
"מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, ואי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה"
(
?)
?בשרשור שלך אני לא יכול להגיב, כי התכשיט שמנהל שם החליט לנצל את סמכותו לרעה כדי לנקום בי, ולהשתמש בסמכות שניתנה לו לתועלת הכלל - כדי להציק למי שלא בא לו בטוב. הוא שכח כנראה שהוא מנהל גם כאן, אז בנתיים אני מנצל את הזמן
ימ''לזה ניק משועממם שעוסק בלרדוף אנשים כל הזמן, אבל אותו משום מה לא דחוף ל@ימ''ל לחסום. הוא עסוק בלחסום אותי ואז לחשוב שלושה שבועות על תירוץ. אין לו זמן להתעסק בטרולים אמיתיים.
אם הוא טוען שהוא לא כל כך מהר שוכח, אז הוא בטח זוכר שבמקרים אחרים שאני התלוננתי על הודעות חמורות בהרבה של זלזול ברבנים ובתורה, הוא הגיב שהוא לא רואה לנכון להתערב בדעות שמביעים ניקים כל עוד זה לא פגיעה בניק כאן. ושהוא לא רואה את עצמו אחראי להבעת דעות, ושיש חופש דיבור.
על רקע זה, כל כך בוטה ובולט העיוות שבאמירה "שזה הכלל העיקרי שנאכף", עאלק, זה הדבר שבאופן אידאולוגי ועקבי אתה מתעקש לא לחסום עליו, ומתפאר בזה, וכשביקשתי ממך לטפל במקרים של זלזול טענת שאני עלוקה. פתאום זה נהיה "הכלל העיקרי" לאכוף אותו עלי? אין גבול לעזות מצח?
וכמובן, נאמת רבות על כך שאין חוסמים אלא אם כן מזהירין, וכמובן לא הזהרת. ויתירה מכך, גם כשפניתי אליך באישי - לא נימקת את הנימוק שנזכרת לנמק כאן, כמה שבועות טובים אחר כך. כל כך הרבה זמן לקח לך להמציא תירוץ?
וזה שזה אחרי ש"נחסמתי והוחזרתי", לא רק שלא מסייע לטיעונך, אלא מוכיח את הרדיפה האובססיבית שלך אחריי.
זה שלא חסמת מהשאר זה באמת נקודה מעניינת, אבל מי שגנב מאה שקל לא יכול להצדיק את עצמו בכך שהוא לא גנב אלף.
קיצורו של דבר, כאן אתה בעל המאה ובעל הדעה, אבל כל יהודי מאמין בשכר ועונש, וכמובן גם יומך יבוא. ודיינו שאתה ובוראך יודעים בכוונותיך. ב"ה שיש מי שיתבע עלבוני.
(כן, אני יודע שאולי עכשיו תתעצבן יותר ותחליט לחסום עוד יותר. אבל אין לי טעם לנסות להיזהר, כי כמו שכבר חויתי - בסוף בכל מקרה מתישהוא תחליט לעשות את זה. אז השלכתי על ה' יהבי וזהו. תשתמש בכח שלך כרצונך, תרמוס אנשים בכוחך, עד שיום אחד אחרי מאה ועשרים תגלה שיש איזה מישהו שיותר חזק גם ממך. אני נתתי לו הרשאה לטפל בענייני..)
אין לי עניין בהתדיינות אין סופית איתך, כבר נוכחתי שכשאתה נכנס לעמדה שום דבר לא יוכיח לך שאתה טועה.
אני רק אגיד שוב, וה' עדי, שאין לי שום דבר אישי נגדך. תאמין במה שאתה רוצה.
ואף פעם לא חסמתי אותך או אף אחד אחר על דברים שעשו כלפיי, ולא עלה בדעתי לעשות זאת עכשיו.
אני לא מקבל ממך הודעות או דיווחים כי אתה חסום אצלי כבר ממזמן (אני בטוח שלא תרצה שאפרט כאן למה ואשמור על כבודך), אם דיווחת זה עובר למנהלים אחרים ואני לא יודע אם ואיך טיפלו בדיווח.
לגבי מה שכתבת בתגובה הקודמת, אז למקרה שלא ידעת הבוקר הנ''ל התחזה אליך כאן וטיפלתי בזה (אגב, גם הוא כמוך חושב שיש לי משהו אישי נגדו, מאותן סיבות שאתה חושב).
וזהו, אני מאחל לך רק טוב ונחת.
כמו תמיד, אתה רק אומר ש"ההאשמות לא נכונות" אבל לא עונה במאום לשאלות שמצובות לפתחך.
סתם לידע, לפי החזו"א כתיבת ה' עדי היא שבועה, חבל שבשביל סכסוך אישי תשבע לשקר. גבול כלשהוא חייב להיות, לא?
אני חסום אצלך כי נימקת שאני "תינוק" כשביקשתי ממך לחסום מישהו אחר שביזה רבנים. איזו סגירת מעגל מרהיבה.
אתה כל כך בטוח בגאוותך, שלדעתך יהיה פגיעה בכבודי אם תאמר שאתה חשוב שאני תינוק. זה בסדר גמור, כבודי לא ניזוק מזה. מה שניזוק מזה זה רק התדמית הרשמית שאתה מייצר לעצמך, כביכול אתה מבוגר אחראי ומאופק, בעוד שבפרטי אתה מסוגל להגיב לבקשות של אדם בשלל כינויי גנאי ("תינוק, קטנוני, בכיין, רמאי, שקרן"... גם אני לא שוכח, מסתבר...)
ההבדל ביני לבין ההוא זה שהוא מטריל במטרה להציק לאנשים, כמו שכמובן קרה בדיוק בדוגמה שנתת. אין לזה שום קשר אליי ואל מעשיי.
מה גם, שאותו אתה לא טורח לנפנף מהפורום למרות כל מעשיו, ואותי משום מה כן. איך בדיוק אמורים להסיק מזה שאין לך משהו נגדי?
אבל כמובן, אין מה שמונע ממך לשקר. אתה הרי בעל הבית כאן, שנינו יודעים את זה. אז אתה מנצל את הסמכות והכח שלך.
תמשיך, תמשיך, תהנה, תמלא את התאווה שלך להתעלל באנשים. עד שיבוא יום ה' הגדול והנורא. אז אתה תבוא לבקש סליחה, אבל זה כבר יהיה מאוחר מידי.
אבל אני לא הולכת להיכנס לדיון על העניין.
"אבל מה נמוכים הם הגמדים בעלי עיניים טרוטות, הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל ורושמים את קומתו, אשר לעב תגיע, רק כדי פשיטת ידם הקטנה, ומעוף עינם שדוק ותבלול שמו עליה מצור..."
"אל לעשות לי קוקיסטים..."
ראוי להיות כולל ביותר...
לא בקטע רע, אלא להיפך - זה בהחלט דבר חשוב לראות שאנחנו נותנים מקום לתורה להשפיע עלינו ולא נותנים לא רק להיות כגושפנקא לדברינו אנו
אני חושב שבאמת היסודות הכלליים במשנת הרב הם העיקר שממנו צומח וממנו צריך לאחוז.
מאוד הזכיר לי את המאמר של הרב מלמד - תפיסת האחדות של הרב קוק
אלו הפסקאות שלזכרוני משכו אותי לרב זצל -
על האשורולגיה (אדר היקר)
קבלת האומה (אדר היקר - אגרת קמט - לנבוכי הדור)
היחס למחשבת ישראל של הראשונים (אגרת קמט)
למה עולם הבא לא מופיע בתנך (למהלך האידיאות)
הלכה בבית ראשון מול בית שני (הקדמת עין איה - זרעונים - דרך התחיה)
אבולוציה (אגרת צא - שמונה קבצים - לנבוכי הדור)
שכוייח ותודה על השרשור (:
כי זה פשוט פחות פסקה "קלאסית".
וגם שם אני זוכרת מה כתוב, ובאורות התחיה לא🤭
וחד משמעית יש מלא פסקאות באוה"ק ושמונה קבצים שאי אפשר להתעלם מהן!
יאללה תביא לנו כמה(:
יש משו ברב שאת לא זוכרת?
קריעה!
למרות שהשמש כבר שקעה אשתף גם אני.
מבחינתי כל התורה של הרב זה אור ומתיקות אינסוף.
ואימלא, כמה התורה הזאת מכוונת אותי ומדייקת, ומאירה על החיים.
עם כל הקושי בלבחור פסקאות ספציפיות, אשתף בשתי פסקאות שהיו מהפכניות עבורי:
"..כי לא להגיע לאיזה מדה ידועה היא מטרתנו הכללית, כ"א להתעלות וללכת תמיד הלוך ועלה. וכאשר תבא איזה עצלה לבהלנו ולהרפות ידינו מעבודה, באה מיד האפלה קודרת, ומשימה את כל העמל העבר כאילו לא נשא לנו פרי, וכאילו הננו עומדים במצבי העוני והדכדוך כבראשית ימי התחלת עבודתנו, למען נדע, כי לא לרכוש סכומים ידועים בנכסים הרוחניים נקראנו, כ"א להרבות פעל ולעבוד.." (מתוך קובץ ח' פסקה לו')
שווה ממש ממש לפתוח שם את הפסקה המלאה-היא וואו!!
"..הדרך התמידי הוא לתקן בסבלנות באורך רוח וברחמים רבים את המגרעות.." (מתוך עין איה שבת, דף טז פסקה עה)
לא פלא פלאים???
הודעהאחרונהלט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.
אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.
זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.
ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?
למה צריך את זה? בוא דבר.
וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא
.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:
כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב
את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה
קראתי השתכנעתי
הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה
…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.
למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע
אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..
… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות
שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.
""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.
אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".
אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".
באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.
התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".
https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140
הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?
זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.
ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -
כמתואר בעזרא:
"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"
בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).
ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.
מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.
אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.
שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".
*
נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃
עַל־זֶה - כמו שנאמר - "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"
עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"
"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"
צום מועיל ורצוי לה'
נפש החיים שער ב פרק יב
"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.
ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.
כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"
תחילת פרק ה':
יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו':
ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:
...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.
ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:
יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור
