כן,
גם "למושלמת" יש טעויות
אמנם היא משתדלת שהן בקושי יהיו
אך הן לא פוסחות גם עליה
ואילו רק ידעת
את מקומה של "המושלמת" בתוך סיפור זה
כמה שהיא לא חלמה שזה יגיע לאן שיגיע
אם רק היית יודע שלא הייתה לה שום כוונה לא טובה
אתה מכיר קצת מאישיותה וליבה
הדברים יצאו משליטה
הדברים נגעו בנקודה רגישה אצל הדמות שמולה
דמות אחרת אולי לא הייתה עושה מכך עניין
במיוחד לאור תפקידה שאיך נאמר חשוף
בהצלחה בדרכך
לא רציתי לנצלש את השירשור שלך
והיה לי רצון להגיב
אולי אין קשר בין הדברים ואולי כן
ו..
איך שתמיד אתה דואג שכולם יהיו שמחים.
מרוצים.
רגועים.
שלווים.
ובתוכך?
ילד.
קטן.
מה קורה בתוכך?
האם אתה שמח באמת?
ילדות שמות לב.
נשמנו, שיחקנו, הבטחנו שנישאר לנצח בחול הזה הרווי אושר,
שנהיה ילדים טובים.
ושכולם הלכו ושתקנו כל אחד בציוריו על החוף לחשתי שתשמע-
מותר להתלבט על ילדות
מותר לבכות
מותר להחליט שזה שלי
מותר להחליט שזה לא
ואתה המשכת לצייר קוים על החול. ואני ידעתי שהקשבת.
שהלב התהפך לך בפנים.
שרצית לשפוך לי ולים את כל מה שעובר עליך
אבל לא יכולת. לא יכולת.
זה שלך מדי. שלך לבד.
ואז ברגע אחד כמו שרק ילדים יודעים לעשות
קמנו על הרגליים וקפצנו
צרחנו
שאגנו
אההההההה
האאאאאאא
תוך כדי שאנחנו מנערים מעלה ומטה את בגדנו
להסיר את החול שדבק בנו
ממש כמו שהגננת שיפי לימדה אותנו בגן
ראיתי בך כאב
ראית בי אש
המשכנו ככה בלי הפסקה
מתעלמים מהעייפות
מהגרון החלש
עד שהלילה כיסה אותנו בשמלתו השחורה
ואנו הזדחלנו למיטות ההורים
לקבל חיבוק אוהב
ובעיקר
לא להרגיש את הלבד השורט הזה
עד.
עד הבוקר. לפחות.
ולא לאף מבוגר בעולם. פשוט איכסה בתוכי. איכסה כואבת. להעלם להעלם להעלם. והינה עכשיו כל הפחדנים הולכים. תינוקות. תמיד ידעתי שאני גדולה יותר. אני כבר ילדה. וזה מעצבן לגדל את עצמי. אין לי כוח לזה. כרגע.לא יודעת אם הוא יודע מה זה משיח או שלמד על זה בכלל ברצינות.
אבל גם בלי ללמוד- מקווה שבתוכו יש נקודה של משיח שכן רוצה להיגאל באופן פרטי גם.
אני פוחדת לבכות ליד ההורים על דבר כזה כי אני לא רוצה לרסק עוד אנשים עם התחושות האלו,
וגם ככה יש להם מספיק על הראש, אז למה.
°°
אבאלה.
••
איך בכיתה ו' בחדר הקטן שלה
הגעתי פגועה ועצובה
היא תלתה לי דף ענק על הקיר
ואמרה לי להטיח בדף הכל הכל
כאב לי ברמות
בכלל רציתי להיות לבד
לא האמנתי בדפים שמשפריצים עליהם כאב
אבל בלעתי את הרוק וניסיתי
בחרתי גואש שחור
והשפרצתי על הדף בתסכול
קישקשתי וקישקשתי מערבולות שחורות
זה הרגיש לי מפגר
בכלל אני רציתי חיבוק
מה כל כך קשה
ולעזאזל שמישהו יקשיב לי למצוקות
וינסה לתת לי פתרונות
והיום
ציורים הם נחמה
אבל לא קישקושים
אני רוצה עזרה אמיתית
הלוואי
לא הייתי לגמרי שם,
אבל הייתי שם.
וזה פאקינג ניצחון.
ואסור לי להקטין את זה.
דיברנו על ככ הרבה דברים
יצאתי. יצאתי מאיזור הנוחות לעולם שפחדתי ממנו
והיה בסדר
ואני חיה
והיה לי כיפ
היה לי פאקינג כיפ
גם איתה
גם שם
לדבר לשתות לעשן להיות
פתאום היה ביחד שאף פעם לא הייתי בו
לסמן את היום הזה ולא לשכוח. אסור לשכוח.
צעד ראשון לעבר הדבר הזה שאני ככ רוצה וככ מפחדת ממנו
היה טוב.
ובאלי שזה יישאר ככה.
ההרגשה הזאת בלב
המון זמן לא הרגשתי את זה
את לנצור ולשמור. טוב ילדה?
I crash my car into a bridge
I DON'T CARE
I love it
משהו כזה.
גוד נייט
הלוואי שאני אצליח לישון נורמלי
אליו עבר את החמור מכל
חוקים קרים חוקים חמים
קשים רכים
ישנים יותר וחדשים
הגיוניים ואידיוטיים לגמרי
לפעמים אין סבלנות
מענב יוצא יין זה חוק
מפחם יצא אש אם היא תנשוף מספיק חזק
מנשיקות יוצרים בניאדם
להישאר פגיע למרות המלחמות
להישאר אמיץ למרות הפחד
להישאר חזק גם כשהכל פורץ
להמשיך לרצות גם כשכולם כועסים
להפוך מים לדם
להפוך חושך לאור או הפוך
אלכסון לישר
חלום למציאות
אחים לאויבים
מתחיל מהיסוד מטפס ליצירה
מהילד למטה עד לזקן
מנסה להחיות אותה עם מעט שירה
קצת וולך קצת אתר
הימים ארוכים
השמש לא הולכת לשום מקום
הכל חם ולוהט
חסר סבלנות
מעקצץ
עשיה התפתחות הכל נובט ובועט וצועק
העולם מקיא את כל החורף החוצה
שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה
כולם מחכים במתח
יהיה חסר או לא
עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת
תיעוד של התפוררות ברקע
מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש
הלהב של הקיום מתגרד על הבטן
והוא חד
שורט
חותך
היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת
בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית
הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות
הטיימר עומד לצלצל
הבדיחה היא עלינו
לא היה חסר כלום בקופה
חוזרים לנשום
עד הפעם הבאה
גם שלום
גם הסכמים
איזה הספקים יש פה
לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה
מה הכיוון
רוורס במקום קדימה
עץ ריח מסריח על המראה
אורות גבוהים
והיא יושבת במושב ליד
רגל למעלה
מחייכת
אז הכיוון לא משנה
רק התנועה
על אף כל הדחיות שלי
אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…
אתה עדיין סמוראי.
אבל למה
למה מרגישה הכל יותר מדי
למה הכל כואב
למה הכל
למה
ומה עושים עם זה
ואיך משיגים את העור הזה
ולמה
ומה
ואיך
תציל אותה
ואותי
ואותם
זה אשכרה העלה לי דמעות
לכתוב את כל זה
יצא ארוך
וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד
ובאלי שהיא תבין
היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן
נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד
אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל
למה עלו לי דמעות
זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה
אופ
