עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' באלול תשפ"א 18:14
אחרי הריון קשוח של היפרמזיס ושמירה שלא תהיה לידה מוקדמת וקבלה של נרות פרוגסטרוןלתמיכה.. סוף סוף הגעתי לתשיעי.
היו לי כבר צירים וכאבים וממש כבר לא נוח אתן עדות לכמות התלונות שהתלוננתי...
שבוע 38+3 נסעתי לבקר את סבתא וסבא שלי עח הילדים ואחכ חזרתי לדיקור כדי שבעיקר יעזור לגוף שלי להרגע כי הרגשתי שאני ממש מתוחה ולחוצה מהכל כשברקע סוג של טראומה מלידה קודמת שנתקעה( לטענתי בגלל הפרוגסטרון אבל כמובן לא הוכח רפואית)
בקיצור אחרי הגיקור הרגשתי קצת סוג של רוגע והרפיה כזו של מתי שצריך לקרות זה יקרה.
הכנתי לילדים ארוחת ערב וישבתי איתם לאכול גם ואז בעלי הרדים את הילדים ואני לקחתי את הבת לחוג שיש לה .
ישבתי איתה שם וצחקתי עם חברות( אמהות אחרות) שכל רגע זה יכול לקרות..
11 בלילה נכנסתי למיטה היו קצת צירים ( כרגיל).
11 וחצי מרגישה קצת התכוצויות ואי נוחות אבל בסדר לא משהו חריג. עוד בעלי ואני פתחנו דיון על שמות אפשריים לנסיכה.
בעלי נרדם וב12 אני קולטת שזה מתחיל להיות סדיר וגם צירים כואבים יותר.
חיכיתי עד 1 והתקשרתי למלווה שלי לחשוב מה עושים בכל זאת לידה חמישית.
החלטנו שנחכה עוד חצי שעה ונראה מה קורה.
בנתיים כבר שמתי עלי שמלה נוחה כי בלב איכשהו הרגשתי שהפעם זה באמת אחרת.
בעלי ואני התלבטנו( בגלל הילדים) אם כדאי שניסע קודם שנינו בלי המלווה ונזעיק אותה רק עם צריך בסוף החלטנו הפוך שבעלי ישאר ואם זה מתקדם הוא יגיע.
2 וחצי הגעתי למיון די כאובה בדרך היו עבודות בכביש ועשינו סיבוב של החיים..
מוניטור- יש צירים יפים
בדיקת פתיחה יצא 3 והאמת התאכזבתי קצת אבל המיחדת אמרה ללכת להסתובב עד שהרופא יקרא לנו ונראה מה מתפתח.
5 הרופא קורא לנו מסתכל על המוניטור מאשר שאכן צירים יפים בודק פתיחה והופ 4 וחצי חמש..
שמחתי מאוד בעיקר נתן לי תחושה שאני לא מדמיינת..
מכניסים לחדר לידה
בדיוק זו החלפת משמרות אז רק מרכיבים עירוי וכשמגיעה המילדת החדשה יא מציעה לי חוקן כי הפתיחה לא התקדמה ..
אני קצת מאוכזבת כי בכל זאת כבר עברו כמעט שעתיים ורגילה להתפתחות יותר מהירה.
בנתיים בעלי מגיע
יושבים יחד עם המלווה( חברה טובה שלי) וצוחקים..
כואב לי לעמוד אבל מצד שני זה טוב לצירים.
אני מתחילה להתעייף ולהרגיש שאני רוצה שיגמר כבר.
לקראת תשע הרופא מנהל המחלקה נכנס אדם מקבים פשוט מדהים אומר לי תקשיבי בואי נבדוק אותך ואם לא התקדם נעשה פקיעת מים ניתן לך אפידורל ושעה את בחוץ.
לידות קודמות לא לקחתי אז קצת היססתי וגם בעיקר פחדתי מההרדמה של הרגלים.
בדק אותי וכמובן הפתיחה נשארה ואמר שהלוואר אחורי אז עשה סטריפינג אגב זה כאב למות ובנתיים בחרתי לחכות עם האפידורל.
אחרי כמה דקות התחרטתי אמרתי לחברה שלי שאני מרגישה שצריכה לקחת כדי להרפות כי הפחד מהכאב עוצר אותי.
קראו למרדים נתנו אפידורל,בקעו את המים ומחכים..
עוברת חצי שעה וכלום אותו הדבר והצירים ממש יפים אני בקושי מרגישה בגלל האפידורל ושמחה שלקחתי.
אחרי עוד חצי שעה מתחילה להרגיש יותר לחץ והמיחדת בודקת ואין התקדמות התחלתי לבכות מיאוש וחברה שלי המהממת מעודדת אותי ממש אמרתי לה שאני צריכה לשמוע שתיכף זה מאחורינו.
המילדת המקסימה מושיבה לי את המיטה כדי שהראש ירד יותר טוב למטה ואכן מתחיל לכאוב ממש האפידורל בשלב הזה כבר לא עוזר מספיק( כמובן שבלי אני לא יכולה לדמיין מה זה) והצירים ממש חזקים אבל הפתיחה תקועה ולא ברור למה.
הילדים בבית עם חמותי בוכים שרוצים ללכת לחברה שלי ולא רוצים לא את חמותי ולא את אמא אז בעלי מחליט לנסוע כדי להעביר אותם לחברה למרות שהצעתי שיקחו מונית הרגשנו שהם בכל זאת צריכים מישהו מאיתנו..
מחליטים לתת קצת פיטוצין ולהפוך אותי לנר.
עוזרים לי כי אני לא מצליחה להזיז את הרגליים
ואחרי דקה אני מרכישה לחץ מטורף שזהו היא יוצאת קוראת למילדת שוב ומתנצלת שמשגעת אותה והיא כזו מתוקה מרגיעה שזה בסדר והכי חשוב מאשרת לי שאנחנו בלידה.
זריז סובבו אותי חזרה וזהו 2 לחיצות המהממת היתה בחוץ.בעלי הגיע כשהשלייה יצאה( מתאים לו הוא פחדן חחח🤣🤣)
וזהו אין אושר יותר גדול מזה.
יצאתי עם תפר אחד( כן כן אחרי 4 לידות בלי) ואפידוראל שלקח המון שעות להתאושש ממנו..
ולמרות שלידות קודמות לא לקחתי שמחה שהפעם לקחתי כי זה איפשר לי לשחרר את הנפש מהציפייה שזה יקרה מהר.
עכשיו אני מקווה שההתאוששות תהיה טובה
ואגב לגבי השם מצחיק נורא השם שכל כך רציתי כל ההריון והתבאסתי ששני רבנים הורידו אותי ממנו פשוט נראה לי לא מתאים לה כשראיתי את הפנים שלה.
אז כנראה שיש שם עוד לא בטוחים 100 אחוז ונחכה לשבת אבל זה ממש מצחיק איך זה משתנה לפי הפנים של התינוק אשכרה הייתי בטוחה שאני הולכת לשכנע את הרב לברך את השם שקראתי לה בו בכל ההריון.
תודה לכן מקסימות על כל התמיכה והעידוד ובקרוב אצל כולן שיהיה בקלות ובידיים מלאות
