חזרנו לאולפנה 🥳

ככל שהרשע משתלט על ידי "כולם" של שונאים על "כולם" של טובי בני אדם.

כך מבינים יותר את החשיבות של ההתנתקות מהרשע. וכך מתקרבים לגאולה.

לא במובן של פעולה מכאיבה. אלא במובן של פעולה בעלת משמעות, שעבורה משקיעים, גם עם המחיר

לכן אלוהים נתן את הזכותרב שמואל

לאדם לעשות משפט צדק.

כמו שכתוב "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך".

כמו אלו למשל, שכתבתי להם שהם רוצחים - ואני דיברתי בסגנון הרגיל שלהם, ובדין אמת וצדק שהם סירבו לשתף איתו פעולה - ומחקו את דבריי. זהו עוון שאין למעלה ממנו, כמו שכתוב בדברי חז"ל על קין כשאמר לו הקב"ה "אי הבל אחיך"

*היוםרב שמואל

*הם כמובן משאירים את מה שמוצא חן בעיניהםרב שמואל

בשביל האינטרסים שלהם
לא שונה מהרשעים שחדרו ןהשתלטו לפה

----- -----רב שמואל

קיצור שולחן ערוך סימן קפ"א הלכות טוען ונטען ועדות

סעיף ב'
"... ואסור לדון בפני דיינים גויים ובערכאות שלהם אפילו בדין שדנים כדיני ישראל. ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. ואפילו נתקשרו בקניין על זה, או שכתבו כן בשטר - אינו כלום.

וכל הבא לידון בפניהם - הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, עליו השלום.

ואפילו בדבר המותר למעבד דינא לנפשיה, כאשר יתבאר אם ירצה ה', בסעיף ט' - מכל מקום אסור לעשותו על ידי גוי. ואפילו אינו דן לפני גוי,

אלא שכופהו על ידי גוי, שיעמוד עימו לדין ישראל - ראוי למותחו על העמוד"

סעיף ג'
"הייתה ידם תקיפה ובעל דינו גבר אלם (=אלים), יתבענו לדיני ישראל תחילה. אם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדיניהם"

--- ---רב שמואל

שם קיצור שולחן ערוך סימן קפ"א הלכות טוען ונטען ועדות

סעיף ד'
"מי שתובעים אותו ממון, שהוא מוחזק בו, אסור לו לבקש צדדים להישמט כדי שיתרצה הלה, לעשות עימו פשרה וימחל לו על השאר. ואם עבר ועשה כן - אינו יוצא ידי שמיים, עד שיתן את שלו"

סעיף ה'
"אסור לבעל דין לספר עניין המשפט לפני הדיון שלא בפני בעל דין חבירו. ולא יקדים את עצמו לבוא לפני הדיין קודם לחבירו, שלא יהא נחשד, שמקדים כדי לסדר טענותיו שלא בפני חבירו"

ספר החינוך על תרי"ג מצוות
מצווה ע"ד, פרשת משפטים
"ע"ד. שלא לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו.
שלא ישמע הדיין טענת האחד שלא בפני בעל דינו, שנאמר "לא תישא שמע שווא". נועם, לפי שבני אדם ידברו דברי שווא שלא בפני בעל דינם, וצווה (וי"ו בשורו"ק, וי"ו בקמ"ץ) הדיין על זה כדי שלא יכניס בנפשו כזביו של אחד מהם. וכן בא במכילתא שאזהרה זו של "לא תישא" וגומר על זה נאמרה. ועוד אמרו שם, שהיא אזהרה גם לבעל הדין שלא יטעון גם הוא טענותיו לדיין שלא בפני בעל דינו, ואפילו ירצה לשמוע אותן הדיין, ועל זה נאמר גם כן "מדבר שקר תרחק". ועוד אמרו זיכרונם לברכה, שזה הלאו כולל מספר לשון הרע, ומקבלו, ומעיד עדות שקר.

שורש המצווה ידוע, כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שה' אל אמת, וכל אשר איתו אמת. ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד. אבל כל מי שמעשיו בהפך מידותיו הטובות והם בעלי השקר, שהם בהפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מידותיו. הופך מידת הברכה שהיא בו - היא המארה והקללה. והפך השמחה והשלום והתענוג שהם איתו - הוא הדאגה והקטטה והצער כל אלה "חלק אדם רשע מאלוהים" ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב "מדבר שקר תרחק""

חח אתה באמת עדיין מופתע?מיונז

זה הצחיקחדשכאן

יותר מהפתיע

פראק זה עם שסע!שום וחניכה

שומו שמייםמיונז