זה עובר אצל כולם המחשבה הזאת.

 שהייתי קטנה ארזתי תיק עם אוכל ובגדים, שהייתי בכיתה ה, כי ההורים שלי לא הסכימו לי איזה משהוא. 

והלכתי לגן שעשועים והתחבאתי במגלשה, ואחרי 5 דקות בערך כבר חזרתי בכישלון  הבייתה, כי פחדתי מכמה ערסיים. 

ומוזמנת לאישי בשמחה..! ובטוחה שזה יעבור לך, באמת שאין כמו בית חם, שעוטף ושומר עליך. ושהורים דואגים לך.. 

אני כול כך מעריכה את ההורים שלי, על הדאגה המטורפת שלהם.!!

אולי תדברי עם אח או אחות גדולה? שכבר עברו את המריבות אם ההורים, אומרת מנסיון..

לי זה ממש עזר. 

אבל אני מרגישה שרק בשביל זה זה ממש טוב שיש פנימה?

את בפנימייה? באולפנא?

תנסי לעובר או משו כזה..

אם זה מתאפשר

יש לנו נגיד באולפנות בנות מבתים חרדיים, אתם כאילו ממש לא בקטע? 

חבל, פניימיה זה דבר שעוזר כול כך!

זה מביא בגרות, מאוד.

וגם כול כך גורם להעריך את הבית, ולהיתגעגע אליו.

וגם עוזר מבחינה רוחנית, (לא לכולם).

יש לנו הרבה ברסלביות,ובנות שבאו מסמינר, אבל הם ממש לא נראות מסמינר

יש לי חברה שההורים שלי לא מסכימים לה כלום, אפילו לא לצאת מהעיר בלי אמא\ אחות\ אבא והיא רצתה לעבור לפנמייה ועכשיו זה בתהליכים אם היא תתקבל היא תעבור...

אז תנסי, מה תפסידי?

שמעי כולם עוברים את השלב הזה אם תביאי לי מישהו שלא אז הוא המוזר שבינינו.

כשאת מתעצבנת או משהו לכי לחדר\ חצר\ חברה\ טיול ותעשי משהו שאת אוהבת להרחיק אותך מהעצבים.

תחזרי יותר רגוע ותנסי לנהל עם ההורים שלך דיון על מה שקרה.

בסוף זה הבית שלך ואין לך מקום אחר שאת אמורה להרגיש בו טוב..

קחי על עצמך משהו קטן, נגיד- יום אחד שאת לא רבה או משהו שקשה לך, לאט לאט בעז"ה זה ישתפר.

ואל תשכחי את הכוח הכי חזק שלך- תפילה!!

ותמיד תזכרי שבסוף הם אוהבים אותך כי הם ההורים שלך...

בת

והיא כבר כתבה שיש עם זה בעיה

אני חושבת שיכול לעזור לך שיהיה לך איזה יומן לפרוק בו הכל אפילו אחר כך תזרקי את הדפים לפח אבל אני חושבת שזה יכול לעזור...

אני חושבת שגם יכול לעזור לך לשים להורים שלך איזה פתק ותכתבי להם שאת מרגישה ככה וככה... 

וגם לזכור שזה ההורים שלך וכל דבר שהם עושים זה לטובתך יכול לעזור לך לזה אולי לחשוב עליהם יותר בעין טובה...

קיצור אני מאחלת לך בהצלחהההההה בחיים ותזכרי שזה תקופה האא וגם זכרי את זה שאת בתור אמא ובעזה יהיה לך ילדים אז ממליצה לך לזכור את זה כשהם יגדלו...

מעריכה אותך שיהיה לך לי ולכל מי שצריכה הצלחה!

גם לי היה סיפור כזה הייתי בת איזה חמש ואחים שלי ירדו (בצחוק) עלי באיזה ארוחת ערב ואז אמרתי להם שאני הולכת באתי לצאת ואז הם אמרו אבל מה תעשי אין שם מקלחת יצאתי אחרי עשר שניות חזרתי

(הם תמיד צוחקים עלי שאני מתקלחת כל הזמן...)

ועכשיו ברוך ה' אני מאוד מעריכה את ההורים שלי וגם כשיש מריבות וויכוחים אני יודעת ואני אומרת לעצמי שזה משהו רגיל לא לדאוג ...

אם את רוצה עוד המלצות או שיתופים את מוזמנת לפרטי או כאן...

ליליה טוב!!!

כמה שאני מחכה ליגדול ללכת למקום שיתאים לי לי למצוא את עצמי להיתקרב לה' לא לידרוך במקום להיות במקום שחצאית ארוכה זה הסטייל זהרגיש הכיי בנוח להיות דוסית ,מי שאני. 

סליחה שדיברתי על עצמי אבל גם אני ההיתי צריכה ליפרוק מקווה שהיתחברת

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....