זה עובר אצל כולם המחשבה הזאת.
שהייתי קטנה ארזתי תיק עם אוכל ובגדים, שהייתי בכיתה ה, כי ההורים שלי לא הסכימו לי איזה משהוא.
והלכתי לגן שעשועים והתחבאתי במגלשה, ואחרי 5 דקות בערך כבר חזרתי בכישלון הבייתה, כי פחדתי מכמה ערסיים.
ומוזמנת לאישי בשמחה..! ובטוחה שזה יעבור לך, באמת שאין כמו בית חם, שעוטף ושומר עליך. ושהורים דואגים לך..
אני כול כך מעריכה את ההורים שלי, על הדאגה המטורפת שלהם.!!
אולי תדברי עם אח או אחות גדולה? שכבר עברו את המריבות אם ההורים, אומרת מנסיון..
לי זה ממש עזר.
אבל אני מרגישה שרק בשביל זה זה ממש טוב שיש פנימה?
את בפנימייה? באולפנא?
תנסי לעובר או משו כזה..
אם זה מתאפשר
יש לנו נגיד באולפנות בנות מבתים חרדיים, אתם כאילו ממש לא בקטע?
חבל, פניימיה זה דבר שעוזר כול כך!
זה מביא בגרות, מאוד.
וגם כול כך גורם להעריך את הבית, ולהיתגעגע אליו.
וגם עוזר מבחינה רוחנית, (לא לכולם).
יש לנו הרבה ברסלביות,ובנות שבאו מסמינר, אבל הם ממש לא נראות מסמינר
יש לי חברה שההורים שלי לא מסכימים לה כלום, אפילו לא לצאת מהעיר בלי אמא\ אחות\ אבא והיא רצתה לעבור לפנמייה ועכשיו זה בתהליכים אם היא תתקבל היא תעבור...
אז תנסי, מה תפסידי?
שמעי כולם עוברים את השלב הזה אם תביאי לי מישהו שלא אז הוא המוזר שבינינו.
כשאת מתעצבנת או משהו לכי לחדר\ חצר\ חברה\ טיול ותעשי משהו שאת אוהבת להרחיק אותך מהעצבים.
תחזרי יותר רגוע ותנסי לנהל עם ההורים שלך דיון על מה שקרה.
בסוף זה הבית שלך ואין לך מקום אחר שאת אמורה להרגיש בו טוב..
קחי על עצמך משהו קטן, נגיד- יום אחד שאת לא רבה או משהו שקשה לך, לאט לאט בעז"ה זה ישתפר.
ואל תשכחי את הכוח הכי חזק שלך- תפילה!!
ותמיד תזכרי שבסוף הם אוהבים אותך כי הם ההורים שלך...
בת
והיא כבר כתבה שיש עם זה בעיה
אני חושבת שיכול לעזור לך שיהיה לך איזה יומן לפרוק בו הכל אפילו אחר כך תזרקי את הדפים לפח אבל אני חושבת שזה יכול לעזור...
אני חושבת שגם יכול לעזור לך לשים להורים שלך איזה פתק ותכתבי להם שאת מרגישה ככה וככה...
וגם לזכור שזה ההורים שלך וכל דבר שהם עושים זה לטובתך יכול לעזור לך לזה אולי לחשוב עליהם יותר בעין טובה...
קיצור אני מאחלת לך בהצלחהההההה בחיים ותזכרי שזה תקופה האא וגם זכרי את זה שאת בתור אמא ובעזה יהיה לך ילדים אז ממליצה לך לזכור את זה כשהם יגדלו...
מעריכה אותך שיהיה לך לי ולכל מי שצריכה הצלחה!
גם לי היה סיפור כזה הייתי בת איזה חמש ואחים שלי ירדו (בצחוק) עלי באיזה ארוחת ערב ואז אמרתי להם שאני הולכת באתי לצאת ואז הם אמרו אבל מה תעשי אין שם מקלחת יצאתי אחרי עשר שניות חזרתי
(הם תמיד צוחקים עלי שאני מתקלחת כל הזמן...)
ועכשיו ברוך ה' אני מאוד מעריכה את ההורים שלי וגם כשיש מריבות וויכוחים אני יודעת ואני אומרת לעצמי שזה משהו רגיל לא לדאוג ...
אם את רוצה עוד המלצות או שיתופים את מוזמנת לפרטי או כאן...
ליליה טוב!!!
כמה שאני מחכה ליגדול ללכת למקום שיתאים לי לי למצוא את עצמי להיתקרב לה' לא לידרוך במקום להיות במקום שחצאית ארוכה זה הסטייל זהרגיש הכיי בנוח להיות דוסית ,מי שאני.
סליחה שדיברתי על עצמי אבל גם אני ההיתי צריכה ליפרוק מקווה שהיתחברת
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
למה אפשר לחוש בדידות ברמה כמעט משתקת והאם זה אמיתי ומה אפשר לעשות עם זה?
אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?
אתה לא חבר בתנועת נוער?
זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)
א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך?
מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?
תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.
ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...
