פתחתי את הניק הזה לפני קצת יותר מחצי שנה.
ניק מוכר, לא רציתי שיקשרו ביני לבין ההריון כשעוד לא סיפרתי בחוץ. וזה היה ניק זמני. ממש זמני, אחרי השליש הראשון תכננתי לבוא ולומר- זאת אני.
אבל לה' היו תכניות אחרות. ההריון נגמר בהפלה ספונטאנית, שעד היום קשה לי עם המילה הפלה.
מה מגדיר את זה הפלה? השבוע שזה קרה? כי הוא לא היה בר חיות?
כאב לי, נקרע לי הרחם מבפנים, דיממתי יותר מאשר בלידה, כאב לי ברמות, חוויתי צירים, וכן, גם ילדתי אותו. אז מה אם זה היה בשבוע מוקדם?
מוזר לי כי כל לחשוב שבשבת זה הדיו דייט.
הייתי אמורה להיות בתשיעי (ובטח הייתי סוחבת גם עשירי), מתלוננת על החום, על זה שאין לי כוח, על צרבות, ועל עליה במשקל, על ההורמונים המשתוללים ועל זה שזה הריון אחרון שהוא הריון קיץ ובטח באוגוסט עם הילדים.
הייתי אמורה לעשות מעקב תנועות.. ולהנות מהיופי הזה, מהנס האדיר הזה שאני זוכה להיות חלק ממנו.
אבל לא.
וכמה קיוויתי, כמה התפללתי שלפחות ליום הזה אגיע כשחיים אחרים, חדשים נוצרים בתוכי. אני לא באה להחליף אותו, הוא תמיד ישאר בליבי, ולנצח אזכור כמה שהוא לחם, אבל לדעת שיש המשכיות, ולקום מהחושך הנורא הזה.
ואני פה, מי שלא יודע לא יכול לדעת שגם עכשיו יש בתוכי חיים. חיים קטנים. מופלאים. קסומים.
עוד רגע כבר שבוע 14.
אבל רק אני יודעת כמה פעמים שמעתי את המילה "הפסקת הריון" ב3 שבועות האחרונים.
והדעות כל כך לא חד משמעיות. אם זה היה משהו חותך היה לי הרבה יותר קל. הרבה הרבה יותר קל.
ואני נעה בין רופאים שחרצו את גורלו ואמרו שזה חסר סיכוי לגמרי, לבין רופאים שמנסים לתת לי איזושהיא תמונת מצב על מצב מורכב, לא שגרתי, ועם סיכונים רבים.
"זה לא שחור או לבן" "אני מבין למה את לא מצליחה להחליט" "לא הייתי רוצה להיות במקומך" "זו החלטה נוראית בכל מקרה"
בלי שום מספרים, בלי שום יכולת לנבא איפה אפול בסטטיסטיקה.רק לומר במעורפל שבהשוואה לכל הריון זה בהחלט סיכון. משמעותי.
אלד תינוק בריא? בזמן? לא יהיו מצבים שמסכנים אותי ואותו?
ואם משהו יתפקשש בדרך, אהיה מסוגלת להתרומם מזה?
המשפחה שלנו גם ככה עוברת טלטלות ומורכבויות רפואיות רבות. ואולי לא נכון להכניס עוד סיכון למשוואה. אבל אולי למרות הכל הכל יהיה בסדר?
לומר תודה על מה שיש לי וזהו? לקחת סיכון? לעצור לברור מקיף יותר?
ואני רק מתפללת לה' שיתן לי סימן.
סיוט לי. גהינום בעולם הזה לעמוד במקום הזה שצריך להחליט את ההחלטה הבלתי אפשרית הזאת.
כמה זה לא מובן כל הריון. כמה זה נס ופלא עצום ללדת ילד בריא.
קשה לי
כואב לי
שורף לי.
לא יודעת מה אני רוצה מכן.
אולי תפילות. רק תפילות. להחלטות נכונות.
ועוד ועוד! 
וכן, אני אהבתי מאד