סיפור המקווה שלי⁦❤️⁩אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ז' באלול תשפ"א 00:06
(מראש, מצטערת שזה באנונימי, יש פה כאלה שאני מכירה מהחיים "אמיתיים", אז מרגיש לי לא שייך לשתף מהניק הפרטי שלי..)

אז השבוע נכנסתי בשמחה רבה לחודש תשיעי🥳🥳
ולרגל החודש החדש, החלטתי לשתף את סיפור המקווה שלי🤭
למה? כי לפי דעתנו ולפי החישובים, בזכות המסירות נפש למקווה הזה, עד פחות מחודש בעז"ה ייצטרף עוד אפרוח אהוב למשפחה שלנו. והלוואי וזה יעזור לעוד נשים למסור את הנפש למצווה החשובה הזו🙏

תתכוננו, זה ארוך

הפסקתי גלולות מניעה, קיבלתי מחזור אחרי הרבה חודשים של מותרים. זה היה קשה. והכי קשה היה לגלות שהמקווה נופל בזמן שבעלי במילואים😩😩
מההתחלה הוא ניסה לבקש לצאת, מילואים של כמה שבועות טובים, המקווה נפל על השבוע הראשון. ובגלל הקורונה אין סיכוי לצאת! (נכנסו לבסיס עם בדיקה שלילית ואמרו שלא יוצאים בכלל במשך כל הזמן!!!) מתבאסים בטירוף! בכ"ז אני עושה הפסק במוצ"ש, כי מבחינתי אין סיכוי לדחות הפסק! (וזה הפסק מבאס, פעם ראשונה שאני לא כ"כ שמחה שיצא נקי..)

ביום רביעי הוא אומר שבסוף כן נותנים לו אישור לצאת במוצ"ש ולחזור ישר בראשון בבוקר (מפקד דתי, הבין את הסיטואציה...) 🥳🥳🥳🥳

ברור לנו שאין מצב שאני נשארת לבד עם הילדים בשבת. ההורים שלי גרים במרחק של כמעט שעתיים וההורים שלו במרחק של שעה, ולכן עדיף להיות אצל ההורים שלו.

מראש אמרתי להורים שלו שאני חוזרת במוצ"ש, הם קצת לא הבינו את הלחץ לחזור, זה היה בחופשת חנוכה, הילדים במילא בחופש וממש ממש טוב לנו אצלכם, אז לכאורה באמת אין סיבה. (תכלס, אם הוא לא היה חוזר ברור שהייתי נשארת אצלהם) אבל אין כמובן לא רוצה לשתף והם עם טאקט לא לוחצים⁦❤️⁩

קבעתי מראש עם נערה בשכונה שלנו, שתשמור על הילדים כשאגיע..

מגיע מוצ"ש, מצליחה לארגן את התיקים והילדים במהירות שיא (כולל מקלחות ופיג'מות, כדי שכבר יירדמו לי בדרך...)
מתחילים להעמיס את כולם לאוטו ומגלים פנצ'ר ענק😱😱😱

למזלי הרב, לבעלי יש אוסף אחים ואחיות רווקים עם ידי זהב וכולם מתחילים להשתלט על הפנצ'ר...

לרוע מזלי, לא היה לי ג'ק באוטו...

למזלי, להם היה אחד...

לרוע מזלי, כשהם התחילו להעלות את האוטו, האוטו קצת התדרדר (הוא חנה בעלייה), הג'ק נפל והאוטו קיבל מכה🤦

למזלי, הם היו מספיק חכמים והצליחו בכל מיני שיטות להעלות את האוטו בצורה בטוחה, עד שאפשר להחליף גלגל...

לרוע מזלי, הגלגל הרזרבי שלי בלי אוויר בכלללללללל!

למזלי, לחמי יש עוד גלגל רזרבי שמתאים לגלגל שלנו.

לרוע מזלי, גם אצל היה חסר הרבה אוויר.

פה אני כבר ממש מתחילה לבכות. הילדים (שבינתיים החוזרו לבית של סבא וסבתא), כבר עייפים וחסרי סבלנות. אני בלחץ מטורף כי יש לי עוד שעה של נסיעה והמקווה כבר עלול להיסגר. וכולם לא מבינים מה הלחץ שלי לסוע, עדיף כבר להישאר אצלם עוד לילה, ולטפל מחר בפנצ'ר בנחת.

מתקשרת לבעלי בוכה. הוא כמובן כבר בדרך מהבסיס הרחוק, והוא מרגיע אותי שמבחינתו מה שהכי טוב לי, מקסימום הוא יגיע להורים שלו. אני ממש ממש לא רוצה.

מחליטה כן לסוע, למרות חוסר ההבנה של כולם. באיזה שלב אמרתי לחמותי בשקט שנתנו לבעלי ערב לצאת (לא פירטתי יותר מזה, כמובן שהיא לא טיפשה, אבל לפחות היא הוריד את כולם מהגב שלי...)

בסופו של דבר, שמים לי את הגלגל של חמי, וגיסי נוסע איתי לתחנת דלק הקרוב כדי לנפח את הגלגל ולבדוק שהאוטו תקין.

סופסוף מעמיסים את הילדים.

כל הדרך לא עוברת את ה-60 קמ"ש, כי זה גלגל רזרבי ויכול להיות מסוכן!! ואני בלחץ!!!!!!!!!!!!

כמובן שהתקשרתי להודיע לבייביסיטר שייקח קצת זמן, למזלי גם מאוחר יותר היא יכולה לבוא.

מתקשרת למקווה של השכונה שלי ומגלה לחרדתי שהוא נסגר מקודם יותר ממה שחשבתי ואין סיכוי שאספיק.

מתקשרת למקווה בשכונה אחרת, גם לשם לא אספיק (קורונה, וצריך להתארגן לפני בבית...) מספרת לבלנית את כל הסיטואציה (מנסה כמה שיותר עם רמזים, כי גדולה שלי בכיתה ב', עדיין ערה ומקשיבה להכוווווווווול) הבלנית המהממת אומרת לי באיזה שכונה המקווה פתוח עד מאוחר, ושאם לא אספיק שם, אתקשר אליה והיא תפתח לי מאוחר יותר. העיקר שלא אפסיד!!
מגיעה הביתה, כל הילדים כבר יישנים (יש!!!!!!!!!!!!) מתארגנת בייסודיות ובזריזות הכי שאפשר (את כל הדברים הגדולים עשיתי כבר בשישי) הבייביסיטר מגיעה ואני טסה (על 60 קמ"ש זוכרות???) למקווה וב"ה מספיקה!!!!! באמצע הבלנית הקודמת מתקשרת אלי לבדוק אם הספקתי...

עד שאני חוזרת, בעלי כבר בבית, שיחרר את הבייביסיטר וחיכה לי בהפתעה⁦❤️⁩ מדליקים נרות חנוכה ביחד (פעם ראשונה בחג הזה...) ואז ביחד, וזה מדהים ומרגיע שווה כל רגע!

וזהו, מאז ועד עכשיו לא טבלתי!

וכמעט בטוח שבאותו הערב זכינו באוצר שלנו (כי אח"כ כאמור הוא חזר למילואים לכמעט שבועיים ברצף🥴)

תודה למי שהצליחה להגיע עד לכאן🤭 ממש הרגשתי צורך לשתף בסיפור הזה!

מאמינה שיש עוד הרבה סיפורים הזויים על מסירות נפש, בהקשר של מצוות מקווה. מוזמנת לשתף גם😘
ואוווו איזה מרגש!!!!זאת שלצידך
ממש מרגש!!חיכיתי חיכיתי
ואת אלופה שלא ויתרת.ממש מסירות נפש!
וואי איזה מרגש!מושית
מסוג הסיפורים שבא לך לספר לחברות אבל בעייתי...
כיף שיש את הפורום לשתף בו..
מדהימה אתשלומית2

ממש ריגשת אותי

תודה שכתבת

נגע לי עמוק

ברור שכולן קראו עד הסוףףףףתמר לילי
מדהים
לידה קלה ובידיים מלאות
וואווו מרגש! איזה מסירות נפש, מצדיעה לךחסוי בהחלט


מרגש מאוד מאוד. מוסיפה סיפור מקווה משליכמהה ליותר
מעתיקה מפוסט של מישהי:
ומי שלא יודעת מיהו הרב ניסים החתום על המכתב המביש הזה:
פורסם בכיכר השבת:

שרת המשפטים ציפי לבני החליטה להעמיד לדין משמעתי את הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, בגין התנהגות לא הולמת. במקרה והרב ימצא אשם, הרי שהעונש הגדול הוא הדחתו מתפקידו כראש אבות בתי הדין.

הסיפור החל כאשר אישה תבעה את הרב פיצויים, אז נחשף כי הרב בן שמעון סיכם עם אישה, בת הציבור החרדי, שהותקפה באכזריות על ידי בן דודה כי לא תתלונן במשטרה ובתמורה היא תקבל סך של 220 אלף שקל.

כעת לרב בן שמעון ישנם 30 יום להגיב להחלטת השרה לבני.

על פי הדיווח ב'הארץ' ההסכם נחתם בלשכתו של הרב בן שמעון לאחר שהוצג כ'בורר' בפרשיה הקשה והחמורה.

יצוין, כי למרות ההסכם, האישה התלוננה במשטרה, ולאחר הסדר טיעון התוקף נשלח לרצות מאסר של שבע וחצי שנות מאסר ובנוסף הושת עליו לפצות את האישה במאה אלף שקלים.

יצוין כי הרב בן שמעון, הינו גיסו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי שלום כהן.
הרב נסים בן שמעון יועמד לדין - כיכר השבת

ומעתיקה עוד מהפייסבוק- בצילומי מסך פה ששיתפה מישהי בשם רויטל.

אוהו, איזה אמיצה, מהממתחבובוש


ואו מרגשת!!חסוי בהחלט


ואווווו!! נשארתי חסרת נשימה!! כל הכבוד!!יונתי


אמאלה איזו מהממת את!!דבורית
וואו. איזה אסרטיבית ואמיצה. מדהימה שלא וויתרתחדשה ישנה
ויחד עם זאת לא נכנסת למריבות עם בעלך...
מרגש ממש!מצטרפת למועדון
העברת בי צמרמורת..
מאוד מיוחד! יש לי סיפור נוסף...שירוש16
זה היה בטבילה מייד אחרי שהפסקתי גלולות.
הייתי בטוחה שנכנס להריון במהירות ואפילו לפני מחזור ראשון.
אז זה לא קרה. נכנסתי להלם ופחד. התחילו לי מלא מחשבות.. שלא אצליח להיכנס שוב להריון.. מי יודע מתי זה יקרה.
בנוסף, מדובר בפעם ראשונה אסורים אחרי יותר משנה וחצי מותרים! הכל נפל עלי בבת אחת, הייתי בהלם גמור. מכונסת בתוך עצמי, כאובה ועצובה. גם ככה אלו ימים שקשים לי פיזית, נפשית אני מתפרקת לחלוטין...

בשלב הזה התחלתי לעבוד במקום חדש. אין לי אפשרות לעזוב את העבודה מוקדם או להבריז ממשמרת (שיכולה בהחלט ליפול על ליל הטבילה). ומי יודע מתי זה בכלל יצא ומתי אצליח להיטהר..
פשוט מלא לחץ, שאלות באוויר וחרדות.
אה... וכתוספת נחמדה התחילה מלחמה בדרום.

ליל הטבילה נפל לא פחות ולא יותר מאשר ליל שבועות. ב"ה.. לפחות ערב אחד שאני יודעת שאין לי עבודה. אממה.. קבענו להיות אצל ההורים שלי. אז בליל שבועות, בזמן מלחמה, אני אמורה למצוא תירוץ להתקלח שעה בבית ואחר כך לצאת מהבית כשיש חשש טילים באוויר.
באותו בוקר עבדתי משמרת רגילה עד 15:00 ואז יצאתי לכיוון ההורים שלי - שעה וחצי נסיעה באוטובוס.
הגעתי אליהם. מןבסת פיזית ובעיקר נפשית. הייתי מפורקת.
התחלתי לבכות לאמא שלי והיא ניסתה לנחם אותי שכל הפחד והחרדה מהמלחמה זה נורמלי ועוד יעבור. היא לא העלתה בדעתה שזה עוד פיפס ממה שעומד עלי באותו יום. היא הציעה לי לקחת אמבטיה ארוכה כי להרגע והיא תשמור על הילד. פיוווו... נס משמים.
נכנסתי לאמבטיה והתחלתי בהכנות. אני ובעלי החלטנו לא לשתף את אימי בליל הטבילה (קרה בעבר ששיתפנו כדי לקבל סיוע אבל הפעם החלטנו שאנחנו עושים את זה לבד)
טוב, אז התקלחתי. עכשיו איך מסתדרים עם המקווה עצמו?
בעלי ואני סיכמנו שנצא לסיבוב קצר ובזמן הזה אצא לטבול.
אימי בטוח הבינה מה קורה אבל ב"ה מלאה טקט כרימון ואפילו לא רמזה משהו בכיוון. כלום.
יצאתי איתו, הלכתי לטבול.
זו הייתה טבילה מרגשת ומיוחדת. מלאה בפחד (שמה תיהיה אזעקה בדרך ולאן נברח?) וגם חוויה לא פשוטה במקווה עצמה (בעבר סיפרתי על התקלות לא נעימה עם הבלנית שביקשתי ממנה להסתובב לקיר בזמן שאני נכנסת למים והיא במקום להבין צחקה לי בפנים הסתובבה לקיר ואמרה בציניות: טוב.. אז עכשיו את מסכימה לי להסתובב? הסתדרת שם?
עמדתי שם המקווה ערומה מולה ונתתי לה הרצאה הגונה בנושא. היא שתקה מרוב הלם. מקווה שלמדה שיעור בנושא)
חזרתי לבית. בעלי איתי. אף אחד לא אמר מילה.

וזהו. מאז מחכה ליום הטבילה הבא שבעז"ה יתרחש אחרי הלידה.
אלו טבילות מיוחדות עם מסירות נפש שלדעתי יש בהם משהו מיוחד שמסוגל להביא נשמה לעולם. לא סתם טבילה שגרתית אלא הקרבה מיוחדת.
המשפט האחרון כ"כ נכון!!חסוי בהחלט


מדהים! כל הכבוד לך על המסירות נפש!!הריון_ראשון
וואוו ♥יונתי


אליפות! לידה קלהאורוש3
אמאלה קוראת אותך ובוכהההההמובכת לשאול
מדהימה תודה על השיתוף
ככ ככ הייתי צריכה את החיזוק הזה
תודה לך!! ומזל טוב, בידיים מלאות בע'ה 💓
וואו מרגשתתתמותק 27
וואו מדהים!!טוווליי
אלופה שלא ויתרת למרות כל המכשולים!
היה שווה!
וכתבת מקסים
בזכות נשים צדקניות...אשריכן!שאלות שונות


וואו מרגש מאוד מאוד!מיוחדותאינסופית
ריגשת ממשאורי8
נס חנוכה אמיתי! ממש מרגש!אם הבנים12
גם שאר הסיפורים של מסירות נפש מיוחדת ממש מדהימים!!
צמרמורת!! וואו כל הכבוד לך!הריון_ראשון
וואו איזה מסירות נפשאביול
כל הכבוד לכם!
וואו! סיפר מקסים. עלו לי כמה דברים:תהילה 4
א. את כותבת מקסים ומעניין.
ב. איזה מזל שבכל אופן התחלת את ה-7 נקיים. ממש מזכיר שרשור שהיה פה בשבוע שעבר.
ג. וואו. מדהים איך שאת מתארת את חמותך. יש פה כל כך הרבה סיפורי מתח בין כלה לחמות ואת- נוסעת לחמותך לבד עם הילדים ואפילו היית נשארת שם כמה ימים כי זה ממש זורם עם הילדים. את גם מצליחה לשתף אותה בצורך שלך ולגייס אותה לעניין והיא אשכרה זורמת איתך ועוזרת לך. נשמע שגם את וגם חמותך מלכות.איזה מקסים זה.
ממש ככה!! משמח לראות קשרים כאלהחדשה ישנה
וואו איזה סיפור!! מצמרר ומדהים!אנונימית בהו"ל

גם לי יש סיפור! אמנם לא נכנסתי להריון אחרי המקווה הזה אבל זאת היתה חתיכת חוויה.

(וגם אני כותבת מאנונימי כי מכירים אותי פה ולא נעים לי...)

 

אז אני עושה הפסק. יוצא לא טוב. מחישוב מהיר אנחנו מגלים שאם ההפסק למחרת יוצא טוב (מה שבאמת קרה) הטבילה יוצאת יום אחרי ט' באב- ואנחנו טסים עם המשפחה שלי במוצאי ט' באב! לארץ שאני לא מכירה! מקווה שני שלי המחתונה!!

 

חשבתי שמשהו קורה לי. אני בנאדם מרובע, צריכה את המקום הקבוע והמוכר ובכלל מקווה זה דבר כ"כ חדש לי ואיך אני אמורה לטבול בארץ זרה? בשפה שאני לא מכירה? כשכל המשפחה שלי מסביבי?

 

בעלי מנסה להתקשר עוד בארץ למקווה הכי קרוב למלון שנהיה בו אבל הם לא עונים.

 

מקווים לטוב...

 

בשדה תעופה, בטיסה ובכלל בכל מקום אנחנו מסתבכים נוראאא. אני לא רוצה שאף אחד ידע שאנחנו אסורים אבל צריך להעביר דרכונים מיד ליד, לשבת אחד ליד השני במטוס הדי צפוף ואנחנו בכל טירונים בנושא.

(גם ראיתי שאמא שלי שלחה תמונה שלנו לחמותי, בכל זאת זוג צעיר ופפראצי בכל מקום😅 וחמותי כתבה לה שזה נורא מוזר לה, כי בעלי הוא אדם חם ונראה שאנחנו מרוחקים🙈).

 

נחתנו בצהריים בכלל בארץ אחרת,הסתובבנו שם ונהננו. בעלי מידי פעם אומר שהוא עייף ואולי כדאי שנתקדם לכיוון המלון.

בכל זאת צריך שהסיפור יהיה אמין וצריך להזדרז...

 

לקראת הערב התחלנו ליסוע. פקקיםםם של החיים!! מאיפה זה בא עכשיו? ואני מסריחה מטיסה ומיום שלם של סיבובים ויש לי עוד מלא מה להתכונן.

הגענו למלון סוף סוף. הפקיד קבלה

הכי

איטי

שפגשתי

בחיים 

שלי

 

משהו ממש ממש מוגזם! בעלי לחוץ ואני עוד יותר. הוא יוצא מהמלון ומנסה להשיג את המקווה, להגיד שאני עוד מעט מגיעה ולשאול אם השעות פתיחה שכתובות באתר נכונות, אבל הם לא עונים!!

אמא שלי שואלת מה עובר על בעלי ולמה הוא כ"כ לחוץ ולמי הוא מתקשר. התחלתי לגמגם ואמרתי לה שהוא מנסה להשיג את ההורים שלו והם לא עונים לו.

ועדיין הפקיד קבלה מקליד כל מיני דברים במחשב!!!!

 

בסוף זה קרה, קיבלנו את המפתחות, רצנו לחדר ובערך בלי לומר שלום או משהו סגרנו את הדלת ועפתי להתארגן.

אחרי 2 דקות בעלי דופק לי על הדלת ואומר שאין סיכוי שאני מספיקה להתארגן במלון וגם את המקווה. אני מתחילה לבכות. זה לא בשבילי להתארגן במקום אחר. גם ככה הכל מלחיץ אותי, לפחות שההתארגנות תהיה במקום נעים.

בעלי אומר שאין בעיה ומקסימום אני אטבול מחר אם לא מתאים לי.

טוב אין על מה לדבר! אני מתלבשת ואנחנו יורדים ללובי להזמין מונית.

והופה, מי נמצא שם? הפקיד קבלה הכי איטי בעולם!!!

השעה 10.30 בערב, באתר כתוב שב11 המקווה נסגר.

מבקשים ממנו להזמין לנו מונית. עד שהוא מרים את הטלפוןןןן!!!

אני אומרת לבעלי שינסה להזמין לבד וזהו אבל הפקיד מסביר לנו שיש יותר סיכוי שהמונית תבוא יותר מהר דרכו. לא יודעת אם זה נכון אבל חיכינו.

וכל דקה היא כמו נצח. ואני בלחץ שמישהו מהשפחה פתאום ירד למטה ויראה אותנו.

אחרי 8 דקות המונית מגיעה. בעלי יושב ליד הנהג, מראה לו בגוגל מאפס לאן אנחנו צריכים ושואל כמה עולה נסיעה כזאת- 

הנהג אומר 10 יורו, בעלי אומר לו שאם הוא ייסע ממש מהר נשלם לו 20 יורו.

 

הרגשתי בסרט!!

 

הנהג נסע מהר בטירוף!!! הגענו ב10.52 לאיזור היהודי. עכשיו לכי תמצאי את המקווה....

ראיתי 2 בנות בנות 15 בערך, לא היה אכפת לי ופשוט שאלתי אותן איפה זה. ב"ה הן ידעו להגיד לי.

רצתי כמו משוגעת כדי להספיק, בעלי אמר לי שהוא יחכה בחוץ.

נכנסתי והמקווה היה פתוח!! 

איך שראיתי את הבלנית התחלתי לבכות! לא האמנתי שהספקתי אותה!

שאלתי אותה בחצי עברית חצי אנגלית אם עדיין אפשר לטבול. היא היתה כ"כ נחמדה ואמרה לי שבשמחה.

ושוב אני בוכה.

 

(הייתי כ"כ טירונית בעניין שכשאמרתי לה שאני מוכנה היא שמה לי מן חלוק כזה ואז הביאה אותי לבור ואמרה לי לטבול רק את הרגליים לראות אם המים נעימים לי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני וחשבתי שאצלם המנהג לטבול עם החלוק ונכנסתי למים ככה. בסוף היא כמובן עזרה לי והלכנו לבור אחר בכלל והכל היה טוב).

 

יצאתי משם. בעלי חיכה לי. בכיתי את חיי!!!!! וזה היה פשוט מדהים!!! חוויה עוצמתית שלא הייתי מוותרת עליה!!

 

יצא ממש ארוך! תודה למי שקראה עד פה! היה לי כיף להיזכר בזה

יואוווו. אמל'ה, איזה סרט!! מטורףחדשה ישנה
יואו!!!אמאלה צדיקיםדבורית
ואווווו לא יאמן!!!יונתי


יאוו מדהים!!השקט הזה
באלי גם למרות שזה פחות מדהים

אז הגיע המחזור שוב אחרי חודשיים בלי גלולות והתבאסתי בטירוף. המחזור היה גם קצת משובש אחרי הגלולות ולא ידעתי מתי יגיע והיה פשוט מבאס להכנס בבוקר לשירותים ולגלות שאסורים.

לא הספקתי לתת לבעלי חיבוק לפני המבחן שלו של הרבנות וגם בגלל שישב ולמד בטירוף כל השבוע שלפני לא היינו ביחד כל השבוע.

היו שבועיים פשוט מגעילים. בכיתי מלא ורבתי איתו והוא היה חסר אונים. הגעתי למצב של חוסר אוויר מרוב בכי.
קיצור סיוט.

הצלחתי לעשות הפסק נקי בליל שבת אחרי חמישה ימים ושמחתי כי טבילה בליל שבת זה מהמם וגם בדרל כלל אני לא מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי אלא רק בשישי או בשביעי אפילו.

אממה? הבדיקה של היום הראשון לא יוצאת נקייה, לוקחים לרב והרב אוסר אותה.

הטבילה תצא במוצש. המקווה אצלנו ביישוב נפתח מאוחר, וזה שבת חורף אז זה מבאס. מחליטים לנסוע לחמי וחמותי שגרים קרוב, לשבת ולטבול שם.

קובעת תור למקווה שם, עושה את כל ההכנות בשישי ומוצש אומרים לחמי וחמותי שיש לנו משהו עם חברים, שנינו נכנסים למקלחת להתארגן ויוצאים לכיוון המקווה. בעלי מראה לי איפה אמור להיות המקווה ואני מסתובבת שם כמה דקות ולא מוצאת את הכניסה. מנסה להתקשר םמקווה עצמו לשאול ולא עונים. מסתובבת שוב, מתקשרת לבעלי אבל אין לו מושג איפה הכניסה ממש, הוא אפעם לא היה שם מנסתם.

מחליטה ללכת לאוטובוס, מתקשרת לבלנית של היישוב וקובעת להגיע ביישוב.

אני מבואסת ממש כל הנסיעה שאחרי כל השבת וכל הסידורים לא הצלחתי לטבול ולנצל את מוצש כמו שצריך.

מגיעה ליישוב, מחכה עד הפתיחה של המקווה. חוזרת הביתה.

הקלה מטורפת להיות ביחד אחרי כל מה שהיה גם לפני שנאסרנו וגם בתקופה שאסורים.

וזהו. מאז היינו מותרים תשעה חודשים ועכשיו אני מחכה כבר בקוצר רוח לטבילה של אחרי הלידה
גם לי סיפורים...אישהואימא
8 חודשים אחרי החתונה ועדיין לא נכנסנו להריון. ואז מגיע ראש השנה ואני במחזור.. ואחר כך מנסה לעשות הפסק אחרי 5 ימים(תמיד הצלחתי מינימום אחרי 6) וההפסק יוצא נקי. יום אחרי ראש השנה בבדיקה העד יוצא בעייתי. ואנחנו אצל ההורים של בעלי ובעלי לא מוצא רב ללכת לבדיקה... ובכלל אני נפגעת כי בהרגשה שלי הוא מעדיף לא להתעסק עם זה. והוא מציע לי לצאת אבל אין לי מצב רוח והוא יוצא עם האחים שלו לסרט. ואני נפגעת מאד מאד. כשהוא חוזר אני בוכה המון ועצבנית מאד. והוא מתנצל והופך את העולם למצוא רב פוסק. ומוצא. והרבה מתיר. אחר כך אני טובלת יום לפני יום כיפור ואני מרגישה שהלב שלי יצא החוצה בשביל לטבול בזמן (אם לא הייתי מתעקשת שילך לרב עם הבדיקה הטבילה הייתה נדחתה למוצאי יום כיפור... רוב הסיכוי אחרי הביוץ) ואני נכנסת להריון ב"ה...

לידה שניה- הטבילה יצאה ביום ההולדת שלי. באותו יום ההורים שלי פוגעים בי מאד על איזשהו עניין ואני בוכה המון. גם במקוה אני בוכה.. מרגישה פשוט עצובה ומבקשת מהקב"ה שיעזור לי. אני אומרת לו שאני כל כך רוצה לכבד את ההורים שלי אבל הם כל כך פגעו בי ביום הולדת שלי.
אחרי המקווה הזה נכנסתי להריון.

ריגשת..חדשה ישנה
איזה סיפור!חורפקריר
ממש העלת בי צמרמורת...
מוסיפה סיפור משלי-
זה היה אחרי הלידה הראשונה שלי, דימום שהרגיש כמו נצח וסוף סוף אחרי קצת יותר משלושה חודשים הצלחתי לגמור שבע נקיים אחרי הרבה נסיונות כושלים, לא הייתה מאושרת ממני! התרגשתי וחיכיתי למקווה בקוצר רוח. באותו זמן היה אמצע החורף והיינו אחרי מעבר דירה ככה שלא הכרתי את האזור כמעט בכלל. קבעתי זמן עם הבלנית והתארגנתי בנחת, הכל היה על מי מנוחות. בערך 5 דקות לפני שיצאתי נפלתי והציפורן שלי ביד התרסקה, ברמה של חלקי ציפורן שלא בדיוק מחוברים, דם קרוש מתחת לכל הציפורן וחתיכות עור חצי מחוברים. מהר מהר טיפלתי בזה, הודעתי לבלנית שאאחר טיפה. אני בלחץ מנסה שיעצר הדם ולנקות במקביל את מה שכבר נקרש. סוף סוף הצלחתי להשליט קצת סדר במצב והבלנית מתקשרת אלי, אומרת שקרתה תקלה ואין מים חמים במקווה, הבורות קפואים, אין רדיאטורים ואין מים חמים בברזים. היא הציעה לי לטבול בקור או ליסוע ליישוב אחר. לא ידעתי מה לעשות, היינו בלי אוטו אז ליסוע למקום אחר לא כ''כ בא בחשבון, אמרתי שאצא בכל מקרה, אני לא מוותרת על טבילה עד שהצלחתי סוף סוף לעבור 7 נקיים. כשהגעתי למקווה מקבלת את פניי בלנית צדיקה עם כלי עבודה ביד, ידיים שחורות וחיוך ענק, היא אומרת לי שהיא הצליחה לתקן את הרדיאטורים אבל לצערה המים בבורות קפואים עדיין.
החלטתי שלא משנה מה אני הולכת לטבול וב''ה שלפחות יש רדיאטורים כדי שאוכל להתחמם אח''כ לפני שיוצאת שוב אל הקור. ב''ה טבלתי, רועדת מקור ושיניים נוקשות, יצאתי ישר למגבת חמה ורדיאטור נחמד. שתיתי קצת תה חם עם הבלנית לפני שהלכתי להתלבש

רק שנים אח''כ עלה בדעתי שיכלתי לדחות ביום או להזמין מונית למקום אחר, נראה לי שהייתי כ''כ לחוצה לטבול שהייתי מוכנה לכל רק שנהיה כבר מותרים...
ואי אני עם דמעות!!יונתי

איזה מסירות נפש! 

אישה צדיקה וטובה!!

קראתי את כל הסיפוריםמאוהבת בילדי

בת פה ובוכה.

איזה נשים צדקניות!!!

איזה כיף להשקיע ולקבל תמורה (מסירות נפש למקווה ולהכנס להריון...)

 

בשעה טובה לכולן!

קוראת פה את כל התגובות ומתרגשתשמעונה
יש לי סיפורי מקווה למכביר... אבל םוחדת לכתוב שלא אעשה לי אאוטינג ( חלק מהם ספרתי לחברות )... בכל אופן זה הזכיר לי שלא מזמן עשו פרויקט כזה על כל מיני טבילות הזויות כדי לחזק נשים במצוות הטבילה בקורונה... ( נשים דטבלו תוך כדי צבע אדום, נשים שטבלו ברוסיה הקרה)
אחפש את זה כי זה ממש מוסיף לרצון למצוהשמעונה
הנהשמעונה
קוראים לזה בכל מאודך

איזה יפה וואינפש חיה.
ובכלל הסיפורים כאן ממש מחזקים
פעם מישהי סיפרה ליאביול
שטבלה תוך כדי שלג שהיה ממש גבוה ואף אחד לא יכל לצאת... איכשהו הבלנית פתחה לה אבל לא הצליחה לסדר לה מים חמים.. (הפסקות חשמל, שלג...)
אמנם לא רוסיה אבל בררררר
זה פשוט מרגשדבורית
איזו נשמה מיוחדת בטח!!!
ממש מחזק!!!
מהממת. שתהיה לידה קלה!אורוש3
ממש חיזקת אותי תודה ששיתפת♥️♥️עטרת ראשי
מרגש.. ממש נותן כח לשמוע סיפורים שכאלו..שייק פירות
מוסיפה משלי..

הסיפור הזה מורכב על שני סיפורים שמתחברים.. ב"ה הרגשנו מוכנים לקראת הריון חדש ועמדתי להפסיק את המניעה. באחד מימי המחזור הרגשתי ממש לא טוב והגענו למצב של נסיעה למיון.. מפה לשם נאלצתי לקבוע תור לפרוצדורה שדורשת הרדמה. בעלי החליט שא"א לחכות לתור שקבעו לי לעוד כמה חודשים ומגשש בפרטי (ב"ה שהביטוח מכסה..). הגענו לשרפ, נפגשנו עם הרופא ומיד הוא פותח יומן וקובע לנו תור לעוד שבוע וחצי.. אממה, זה יוצא יומיים לפני המקווה. מה שלא יאפשר לי לטבול באותו שבוע (יהיו תפרים ושבועיים בלי בריכה ומקווה..). מתלבטים מאוד מה לעשות ואחרי הרבה התלבטויות ביקשנו שיידחה את התור ויימצא תור חדש (רק אומרת שלא שהייתי בלי כאבים בזמן הזה, רק שלא ראיתי איך אני עוברת אתזה בלי עזרה פיזית מבעלי..). אחרי כמה שעות חוזרים אלינו עם תור ליום שאחרי המקווה. ב"ה אני קצת נרגעת. עובר המקווה, עוברת הפרוצדורה וההרדמה, כשאני מתעוררת ובחדר התאוששות, מסתבר שאמרתי לבעלי שאיזה מזל שחיכינו, אחרת לא בייתי מסתדרת, אבל הייתי כ"כ מטושטשת שאני לא זוכרת שאמרתי אתזה. אבל באמת שמזל שחיכינו, העזרה שלו הייתה קריטית להחלמה.
מגיע המחזור הבא, מצליחה לעשות הפסק ומתחילה להכנס ללחץ! המקווה נופל על ליל א של ר"ה!!! ולא רק זה הבטחנו לגיס רווק שהוא יהיה אצלינו בחג, וזאת לא הייתה הזמנה שאפשר לבטל. אחרי מליון התלבטויות איך להתנהל ומה לעשות החלטנו להמשיך כמתוכנן, לארח ולטבול בזמן. בבית כמה ילדים, התחלנו הכנות לחג כמה ימים קודם והגענו לחג מוכנים. עכשיו, אני מהנשים שנשארות בבחת בערב שבת עם הילדים, לא טיול בחוץ ולא כלום. איך הולכים לטבול בזמן התפילה עם הילדים?? שברנו את הראש על זה ובסוף החלטנו לביים שיחה כשגיסי כבר נמצא שאני מפורקת מעייפות מכל ההכנות ושאם לא אוכל לנוח בזמן התפילה לא אצליח להגיע לשולחן החג. אז שהילדים כולם יילכו איתו לביהכנ"ס ואם צריך שיישב איתם בחוץ.
אחרי שהם יצאו לתפילה, רצתי למקווה, טבלתי, וחזרתי הביתה. בדרך הביתה התפללתי, ריבונו של עולם התחלה חדשה בשנה חדשה, תן לנו ברכה!
תשעה חודשים לאחר מכן זכינו בקטנטונת יפיפיה (בת ראשונה אחרי מספר בנים..)
יואו איזה מרגש!!דבורית
יאאא איזה יופי!!יונתי


כל הסיפורים פה מרגשים ויפיםדיליה
מוסיפה משלי פחות דרמטי,
אבל כן ככל פעם מסירות נפש הביאה לי ביבי חמוד.
פעם אחת שאלה על בדיקה ביום השביעי. יום כפור וקרה.
הולכת לרב בעצמי כי היה ברור שבעלי לא יספיק להגיע בזמן (שקיעה הייתה בערך ב5הרב אומר ללכת לאחות כי כנראה פצע.
מסדרת אתהגדולה אצל שכנה כולי מפודחת בעלי מנסה להגיע הבייתה מתברר שמתחיל בלאגגן עם התחבורה אני אפילו לא מנסה לחות לאוטובוס.
הולכת לאחות הביתה היא שבועיים אחרי לידה צדיקה הבינה את המצב. יש לה חדר בדיקה חיצוני לבית שלה בתוך מן סוכה כזאת כפור אימים מתחיל שלג.
ברעד היא בודקת ישש פצע ב’’ה.
מצקשרת לבעלי חוזרת לבית. יורדת למקווה כפור אימים עשיתי הכנות בביצ בטיפשותי... קפואה במקווה נעים בלניות נשמות. זה לא הקבועות אלא אלו של שבת הקבועות ברחו מפני השלג.
אחרי הטבילה בעלי מגיעה ואנחנו עושים טיול שלג מהממם. 9חודשים אחר כך הגיע ילד מושלם.

עוד מקווה היה בליל שבועות מוצאי שבת. היה ממש מאמץ להגיע לחג נורמלי וגם עבדתי באותו יום שיש.
עשיתי מאמץ רב גם לעשות חג יפה, גם הכנות מושלמות למקווה וגם שיהיה נחת רוח. הייתי אז גם במעקב זקיקים שחייב להגיע עוד לפני העבודה ביום שישי למקום מסויי כי אחר כך יומיים חג שאין מעקב...
היה חג מהממם וליל טבילה מהממם ותינוק זהב טהור!
ואו מדהים!!יונתי


וואו איזה סיפורים יש כאן! מדהימות אחת אחתמטילדה
אתן כ"כ מרגשותחרדית צעירה
איזה כיף לראות את המסירות נפש של כולן בשביל המצווה החשובה הזו.
אצלי לא היה סיפורים כ"כ דרמטיים, אבל כל ההריונות שלי התחילו אחרי טבילות שהיו קצת יותר מסובכות ומאתגרות.
1. זוג צעיר 4 חודשים אחרי החתונה. עד עכשיו מקדישה את כל היום של המקווה עבור התארגנות (גם רק אז בדיוק מוצאת עבודה) טבילה מתוכננת לאחד הלילות בחנוכה. אני מיד מחשבת שזה לא נורא ממילא תמיד כל המסיבות מתחילות מאוחר יותר ומזל שזה לא ערב/מוצאי שבת שאז אנחנו מוזמנים לחמותי. בצהריים אני מדברת עם אמא שלי והיא נזכרת ששכחה להודיע לנו על המסיבת בת מצווה היום בערב של בת דודה הקטנה שלי ואנחנו כמובן מוזמנים. אין מצב להבריז כי היא תסמונת דאון ומתוכננת לה מסיבה גדולה ורצינית ממש (פיצוי על חתונה שכנראה לא תהיה לה) הדודים שלי ממש יעלבו אם לא נגיע, ותכלס אני מאוד אוהבת אותה ורוצה לשמח אותה. גומרת להתארגן למקווה. בעלי מדליק נרות ואני רצה למקווה. בעלי מחכה לי מחוץ למקווה ואנחנו יוצאים למסיבה. חוזרים הביתה מאוחר מאוד עייפים. היה כיף להיות מותרים כל הערב ועם ההתרגשות והציפיה שלנו אף אחד לא הבין למה אני כ"כ מאושרת, סה"כ מסיבת בת מצווה
2. דומה לסיפור הראשון. בת דודה שלי מתחתנת ואנחנו חברות טובות ומאוד קרובות. החתונה בקיץ ככה שהטבילה מאוחרת ואין סיכוי להספיק את החופה. אז החלטנו לספר שהילד הגדול בדיוק התחיל לישון רצוף בלילה וחבל לנו להרוס את זה, אז הוא יישאר בבית עם בייביסיטר ונגיע לבד. בעלי מרדים אותו בזמן שאני במקווה ואז אנחנו יוצאים לחתונה לבד בלי התינוק. הבלנית היא חברה מאוד טובה של דודה שלי וכשאני נכנס למקווה היא אומרת לי מזל טוב ומציעה לנו להצטרף אליה לטרמפ לחתונה, היא יוצאת עוד שעה, מספיק זמן לחזור הביתה ולגמור להתארגן. חסכה לנו נסיעות התחבורה ציבורית מהיישוב הקטן שלנו.
3. יום שני מתחיל ווסת ואני מבינה שטבילה תהיה בליל שבת. אף פעם עדיין לא קרה ואני מאוד נלחצת. יום אח"כ גיסתי מדברת איתי ששבת הבאה זה יומולדת של חמותי ורוצה להפתיע אותה, שנגיע אליה לשבת- לגיסתי. ואחרי הסעודה נלך להורים למסיבת יומולדת בהפתעה. אני נחרדת מהרעיון ומצליחה לשכנע אותם לעשות מסיבה במוצאי שבת. יום שישי מנסה לעשות הפסק ולא מצליחה (עד עכשיו תמיד הצלחתי יום חמישי) ורק בשבת בצהריים מצליחה, זאת אומרת טבילה במוצאי שבת. אף פעם לא טבלתי במוצ"ש אבל זה לא נשמע כ"כ מלחיץ, במידה והערב פנוי...
עושים הבדלה ואני עפה למקווה, בעלי מארגן את הילדים ומחכה לי באוטו. כל הנסיעה מתקשרים אלינו לבדוק איפה אנחנו אוחזים ולמה מגיעים כ"כ מאוחר. כמעט כל האוכל אצלי וצריך לארגן את השולחנות לפני שחמותי חוזרת הביתה (חמי הוציא אותה מהבית לכמה דקות) בסוף אנחנו נכנסים לבית דקה אחריה, היא עדיין שמחה ומרוגשת מההפתעה.
לילדה שנולדה בהריון הזה קראנו על שם סבתא של חמותי והיא מאוד אוהבת אותה. ביום הולדת הבא שלה כשהתינוקת היתה בת 3 חודשים סיפרתי לה שהיא בעצם המתנת יומולדת שלה לשנה שעברה...
4.אחד משבתות החורף הראשונים שנה שעברה ואני צריכה לעבוד ביום שישי, חוזרת מהעבודה בערך ב3. בד"כ כשיש לי משמרת אנחנו מתארחים לשבת אצל חמותי או אמא שלי אבל אני לא מסכימה לטבול במקום אחר. אמרתי לבוס שלי שאני צריכה להחליף לשבוע אחר והוא אמר שיבדוק, יום רביעי הוא עדיין לא מאשר לי. בלי ברירה ביקשתי מאחת הקולגות שהיא הדתיה הנשואה היחידה בנוסף אלי וסיפרתי לה שאני חייבת שתחליף איתי כי אני צריכה לטבול. היא ממש חמודה ולמרות שסגרה כבר צימר לאותו שבת היא ביטלה והחליפה אותי בעבודה. כמובן שביום חמישי הבאתי לה כמה עוגות וסלטים. יש לי עכשיו תינוק בן 3 שבועות על הידיים
איזה מרגש כל הסיפורים...מאוהבת בילדי


וואו. מרגש. עשה לי חשק לשתף גםאנונימית בהו"ל
מסוג הסיפורים שבחיים לא תספר למישהו;)

חודשיים אחרי החתונה, 7 נקיים.
ביום ה6 (יום שישי, חורף) קמה מוקדם לעבודה, עושה בדיקה ולא בטוחה לגביה אז משאירה לבעלי ויוצאת.
בעלי מנסה כל היום לתפוס את הרב ולא מצליח, ואני בלחץ, עד שעברנו כמעט הכל ואני כבר כ"כ מחכה..
בסוף ב14 בערך מגיעה התשובה- הבדיקה לא תקינה, כדאי להבדק אצל בודקת טהרה אם יש פצע.
שיא הלחץ. מגיעה מהעבודה ב15 (!) ומתחילה להרים טלפונים. בסוף בהמלצת הרב מגיעה לרופאה דתיה מהממת שמוכנה לקבל אותי שניה לפני שבת. עולים על האוטו וטסים.
מגיעה לרופאה ואז קולטת שאני בבעיה.
הקרום שלי עוד לא נקרע, הוא עבה מאוד ואנחנו לא מצליחים. כאבי תופת כל פעם (ומלא מלא לחץ סביב זה שגם ככה הופך את הנושא לטעון מאוד).
אין לי מושג איך היא הולכת לבדוק אותי.
אני עולה על המיטה ומתה מפחד. היא מתחילה לבדוק אותי בעדינות בעדינות אבל זה כואב מאוד..
אני מנסה להתגבר אבל מתה מכאבים.
אחרי כמה דקות היא אומרת שהיא לא מוצאת פצע אבל אם אני מאשרת לה היא תנסה לחפש יותר עמוק כי היא ממש רוצה לעזור לי לטבול בזמן.
אני מאשרת לה והיא ממשיכה. אני בוכה שם על המיטה בטירוף.
בסוף היא נושמת לרווחה, מצאה פצע ב"ה🙂
היא מרגיעה אותי ואני טסה בחזרה הביתה, דקה לפני שבת.
ב"ה טובלת בזמן! איזה אושר.
באותו לילה אנחנו נאסרים שוב (היה טיפה דימום מהקרום), ברגע שאני מגלה את זה אני מתחילה לבכות ולבכות. שוב אסורים? שוב 7 נקיים וכל הבלאגן?
איכשהוא עברנו את זה וטבלתי שוב אחרי שבוע וחצי, מבואסת כולי שהמחזור אמור להגיע עוד יומיים שלושה.
אבל הוא לא הגיע ולא הגיע..
אחרי הרבה זמן התחלנו לחשוב שאולי קרה לנו נס (סכוי נמוך מאוד מאוד כי הקרום כמעט שלם.. ),
אבל ב"ה כשהקב"ה רוצה הכל יכול לקרות ואכן כבר הייתי בהריון🙂
עד היום אני נזכרת בשניה הזאת שקלטתי שנאסרנו שוב וחשבתי לעצמי, למה הקב"ה עושה לנו את זה?
ולא ידעתי שהוא העניק לנו את המתנה הכי טובה שיכולנו לבקש...
אמאלה איזה סיפווור 💓מובכת לשאול
איזה סיפוא אבאלה...דיליה
למה לא פתחת את הקרום?
נכון, יש אפשרות כזאת לפתוח אותוכמהה ליותר

אני הלכתי כמה ימים אחרי החתונה לבודקת טהרה כדי שתיבדוק אם באמת הקרום כולו נפתח, כי לא רציתי שיהיה מצב שפעם הבאה נהיה שוב אסורים....

אני כבר לא זוכרת בדיוק את הפרטיםאנונימית בהו"ל
אבל כן הלכתי לרופאה מומחית והיא טענה שאפשר להרחיב אותו בעזרת פזיוטרפיה ומרחיבים.
זה באמת מה שקרה, רק חבל שלקח חצי שנה😢
סיפור ארוך וקשה..
בדיעבד, הייתי הולכת לרופאה אחרת שתפתח וזהו, היה יכול למנוע הרבה סבל..
מרגשת ביותר! עמדו לי דמעות בעיניים לקרוא את התיאור שלך!מהממתיעל מחכה לשבתאחרונה


מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765אחרונה

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.אחרונה

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדש

מרגיש לי שחשוב לומרשלומית.אחרונה

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך