מפי הלך אחד ממהר,
כי באוצר התשובה הנעים
ישנו חדר חבוי מסתתר.
ועל במה קטנה מעץ שיטים
נוכחת עלמה מיושנת,
מול כסא כבוד של קובע עיתים,
יושבת ההויה ומנגנת.
את הכלי בידיה לא ניתן לתאר,
גם תויו הם סוד נעלם,
רק אמר וסיפר לכל היותר
הנגינה - יקרה בעולם.
צליליה כשמש שחרית,
כתינוק בצעד ראשון;
תוארה כלשון זהורית,
כדמות אם בלב בת אישון.
איי.. ליבי התעורר להרגיש,
והרמז נלחש בתגובה;
כי אם ישמע אותה איש
מיד הוא ישוב בתשובה.
לתפוס בבגדו רציתי
ידבר, יוסיף נחמה,
אך צילו יותר לא חזיתי,
הסתלק, הותיר רק דממה.
כך שמועה שמעתי ממרחקים
מפי הלך אחד ממהר
כי באוצר התשובה הנעים
ישנו חדר חבוי מסתתר.
האמת שמרגיש לי קצת לא גמור, כאילו נעצר באמצע או משהו כזה.. אולי אשפץ אותו בהמשך. בנתיים שוטו לכם בביקורתכם

