המכתב שלעולם לא תקראו.
היי אבא
היי אמא
אני כותבת את זה היום,
למרות שזה לא יגיע אליכם לעולם
אולי רק להרגשה שלי..
אתם טוענים שאני בסדר
אדם שפוי שמציא לעצמו בעיות, אתם אומרים
אין לכם שמץ של מושג עם מה אני מתמודדת
באמת.
סביר להניח שגם לא תדעו לעולם.
אני לא אספר. ולמה?
בגלל שאתם לא יודעים לחנך גיל כזה
או שאולי אני הבעייתית שהפתרון התמידי שלכם
זה
לנעול אותי
לחנוק אותי מאחורי גדרות צניעות עבות וטירות שקרים עתיקות.
אה כן
בטח הבעיה שלי זה שאני מדברת עם בנים
הופס, פתרתם אותי
ככה זה עובד אצלכם
ועם כל הכבוד כי אתם ההורים שלי ומי אני לדבר ככה
הבעיה היא לא אתם
הבעיה היא לא אני
זה הכל עניין של חינוך מולד.
הלוואי שיכלתי ולספר לכם מה הזעקה שלי,
מה פצוע בי מבפנים
"את רוצה צומי.."
תודה על זה באמת.
אני חיה את הבעיות
עם קצת
חיים.
ולא להפך.
אני כבר ז"ל
אותי כבר לא תשנו
אני אשאר כזו
אבל מה איתם?
שלושתם?
מה עם האחים שלי?
ואיך איתם תתמודדו?
זהו
פרקתי לבנתיים את מה שיש לי לומר.
בהצלחה בהמשך
אני.
💖
