איך אפשר להתמודד עם זמנים שהשני מאכזב?מיץ ענבים
עבר עריכה על ידי מיץ ענבים בתאריך ט' באלול תשפ"א 10:32

איך אפשר להתמודד לדעתכם 


בזמנים שהשני מאכזב?


 


* להגיד את כל הרגשות בפרצוף - אולי הכי פתוח, אבל פחות חכם - פוגע בשני 


* להסתיר את הרגשות ולעשות כאילו לא קרה כלום - לא אמיתי ויעלו על הזיוף, כמובן שלא בריא להסתיר בקשר זוגי שאמורים להיות קרובים הכי שאפשר ...


*  להתעלם מהבנאדם ולעסוק בתחביבים למשל - איך אפשר?! הוא חי איתך בבית.....


 


ואז כשהכל נפתר איכשהוא וסולחים , השני כאילו חושב "עבר.. נרגע" זה לא עבר ונרגע, היתה פה התנהגות לא בסדר שצריך לשפר וא"א לעבור לסדר היום, רק מה - אין מה לעשות, צריך לסלוח בסוף ולהמשיך את החיים....


 


בנטיה הטבעית שלי - אמיתית , אומרת הכל בפרצוף , 


אבל מצד שני - אולי לא חכם - איך אפשר להדחיק את הרגשות הללו בצורה שיהיה אפקטיבי על השני?


 


* דוגמא - נגיד סיכמת עם השני להגיע בשעה מסוימת או פער השקפתי או משהו כזה והוא מאכזב וחוסר אחריות - ועוד כדו' 


להגיד את כל הרגשות, אבל בצורה שתפגע כמה שפחותפשוט אני..

למשל,

במקום להגיד "אתה עשית ככה וככה וזה ממש לא בסדר", להגיד "הפריע לי מאוד שעשית ככה וככה, זה ממש פגע בי".

 

נשמע כמו הבדל לא משמעותי, אבל ההבדל הזה משנה את התגובה של הצד השני ומוריד את הנטייה להתגונן ולתקוף בחזרה.

בעיני חשוב להגיד הכל, ואני גם אומרת.אין לי הסבר
החכמה זה לדעת איך להגיד...
אם תבואי לבן הזוג ותגידי לו ''הפריע לי שעשית כך וכך'', את בעצם מאשימה אותו, ואדם שמאשימים אותו אוטומטית נכנס לעמדת מגננה.
ד''א, גם ''הפריע לי שעשית את זה'', גם נשמע לפעמים כהאשמה, אבל יותר מעודנת.

בעיני, הכי נכון להגיד ''מפריע לי שאנחנו מאחרים'', ''היה לי קשה שעמדתי מלא בחום עד שתגיע'', ''ממש מפריע לי שאנחנו שומעים את השיר הזה בית'', ''זה ממש מפחיד אותי שבת ה8 חוצה לבד את הכביש''

בכל הדוגמאות שנתתי, את אומרת מה מפריע *לך*, ולא מה לא בסדר בו. את לא מפנה אליו אצבע מאשימה, ולכן הוא לא צריך להתגונן.
ככה אפשר לנסות לחשוב איך לפתור את הבעיה בלי קשר לזה ש הוא 'לא אחראי' 'לא בסדר' וכו' וכו' וכו'...


אוליפרצוף כרית
להגיד בעדינות?
בהצלחה
שיחה זוגית כאשר נרגעים ולא כועסיםבסדר גמור


זה בערך תמצית הזוגיותחושבת4321
מה עושים כשיש חיכוך, כשמישהו פוגע או נפגע?
אז כמה טיפים שלי:

1. אם משהו מפריע בהחלט חשוב לדבר על זה.

2. לכל זמן ועת לכל חפץ. למצוא את הזמן הנכון לומר את הדברים. לפעמים משפט קטן בזמן לא נכון יכול לגרום לפיצוץ.

3. לקצר לקצר לקצר. כמה שתהיי יותר ממוקדת כך הצד השני יותר יבין ויותר יקבל.  ככל שאת מאריכה ומוסיפה טיעונים שמצדיקים אותך, כך את נשמעת פחות בטוחה בעצמך, את עלולה להיגרר לנושאים לא קשורים והצד השני בשלב מסוים פשוט יפסיק להקשיב. לכן לפעמים שווה לפני התפרצות לעצור ולברר לך מה בדיוק הפריע לך כדי לנסח לעצמך במשפט אחד את מה שחשוב לך ולומר זאת בצורה ממוקדת.

4. להיות ממוקדת, בלי "אתה תמיד" או "אתה אף פעם". לדבר על מה מפריע לך עכשיו! זה פתח לגיוס דוגמאות לא רלוונטיות מהעבר, הוא יתחיל לטעון שלא היה כך וסטיתם מהעיקר.  וכן להיפך: אם הוא אומר: את אף פעם... לא להתרגז ולנסות לסתור. לנסות להבין מה מפריע לו עכשיו ובזה להתמקד.

5. הרבה פעמים כשהצד השני שומע ביקורת ומרגיש מותקף, הוא מיד מתקיף חזרה ומנסה לשקף לך כמה ש*את* לא בסדר. לפעמים הוא פותח דברים שמפריעים לו באמת ושמר עד עכשיו בבטן. תנסי לא להיעלב. להשתדל לקבל את הביקורת ולא לנסות לסתור אותה ולצאת צודקת. הפריע לו משהו, מותר ורצוי שהוא יאמר לך.

6. באופן כללי, חשוב להבין שאתם אנשים שונים ומדברים בשפות שונות. זה עניין שמביא להרבה תקלים בלי שאף אחד מתכוון לזה. לפעמים משפט שהוא אמר בתמימות מתפרש אצלך באופן מעליב, כועס או ביקורתי. לכן חשוב מאד! לא לצפות שהוא יבין לבד, להסביר מה את מרגישה. באותו אופן, אם הוא מאד כועס על משהו ואת לא מבינה למה ומה הוא רוצה ממך, חשוב לדבר על זה. לפעמים תביני תוך כדי למה המעשה הבאמת תמים שלך מתפרש אצלו אחרת.

7. לא להתעסק במי צודק. שניכם צודקים, למריבה צריכה להיות מנצחת אחת והיא הזוגיות שלכם. ולכן שווה לעשות הכל כדי לסיים את המריבה בטוב, כולל ליזום בעצמך התפייסות או לחבק ראשונה אפילו אם הוא זה שהיה לא בסדר.

תודה 😀מיץ ענבים
תודה, יפה כתבת
יוהו! את גאון!רשש

אין ולא שייך לנסח את זה יותר טוב

לגזור ולשמור!

תודה ❤חושבת4321אחרונה
תודה לכל העוניםמיץ ענבים
החכמתם
'אנחנו צריכים לדבר, בוא נקבע מתי'רחפת..
אני זוכר את המשפט הזה מפעם...זוזיק העכבר
אותו אפקט כמו להגיד אלול בישיבת נוברדוק
לא זה ולא זהתהילה 3>
אני בעד לשתף
בעד לתת מקום לרגשות שלי

אבל רגשות לא מעובדים בהחלט עלולים לצאת בצורה שלא תביא לקרבה ולא תאפשר גם באמת לפרוק ולקבל מענה נכון מבן הזוג.
להגדיר לעצמך מה הקווים האדומים שלךלורייל

מה לא מכבד אותך שהוא עושה כך וכך.. ועליהם ליצור שיח מכבד שאת לא מוכנה

לדוג: שמאחר בלי להודיע.. 

 

לא להעיר על כל דבר קטן, שתיכם תהיו אומללים וזה סתם יוריד לו את המוטיבציה

,בהמשך , אם הוא מנסה לשמח אותך וכל פעם את מעירה לו. זה לא קל.

 

ואגב "אין לי הסבר" הביאה  לך דוגמא מאוד יפה איך כן אפשר להעיר על דברים בלי האשמה.

זו דרך מצוינת

דרך ד -נגמרו לי השמות

לא להגיד בצורה פוגעת,

 

לא להסתיר ולטאטא מתחת לשטיח,

 

לא להתעלם מהבנאדם,

 

 

אלא - לומר אבל בצורה *טובה, נכונה ומקדמת*

 

איך?

 

דרך תקשורת בונה ומקדמת.

 

מנסה לסכם כמה נקודות חשובות בנושא:

 

 

יצירת דרכים יעילות לתקשורת:

 

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

כותבת כאן בקצרה כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

זה ממש כמו שריר שמפתחים - שריר התקשורת הטובה ובונה בינינו,

וככל שיותר נתאמן ונהיה "על זה" - כך נרגיש בפועל את השינוי המבורך

 

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

 

 

6  סוגים של תקשורות מקדמות:


1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת

צורת הביטוי

המסר הסמוי

תקשורת תוקפנית

אתה שקרן

האדם פגום באישיותו,

הוא שקרן בבסיסו

תקשורת כועסת

אתה אומר דברים שקריים

אתה בסדר אך הדברים שקריים

תקשורת עדינה

אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם

יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה

תקשורת נפגעת

לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה

אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,

אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת

תקשורת מקדמת

אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?

אני מקבל את הדברים שלך,

ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

 

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

 

עוד דבר שעוזר הוא מודל אפר"ת:

 

 מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.

לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר

 

למשל לפי הדוגמאות שהבאת -

 

האירוע - בעלך איחר ולא הגיע בזמן שקבעתם

הפרשנות - לא אכפת לו ממני, הוא מפוזר, אי אפשר לסמוך עליו וכו'

הרגש - כעס, אכזבה, תסכול

התגובה - ריחוק

 

אם נעבוד לפי צורה יותר יעילה, ונשנה את הדבר היחיד שנוכל - את הפ' - הפרשנות - זה יראה כך:

 

האירוע אותו אירוע - בעלך הגיע מאוחר יותר ממה שקבעתם

 

הפרשנות - אולי הוא לא שם לב, אולי היו פקקים, אולי הוא בעומס, אולי עובר עליו משהו, אולי הוא לא הרגיש טוב פיזית/נפשית, אולי הוא נזכר במשהו ממש חשוב, אולי חבר עצר אותו והוא היה חייב לעזור לו וכן הלאה...

ומה שבטוח - הוא *כן* אוהב אותי, *כן* אכפת לו ממני, זה פשוט שהוא אנושי וכולנו לפעמים מפשלים או לא שמים לב וכן הלאה...

 

רגש - הבנה

 

תגובה - קירבה

 

 

 

ב"הצלחה רבה רבה

😎מיץ ענבים
פירטת הרבה, תודה רבה! מקסים
בשמחה רבה 🌹נגמרו לי השמות


מעולה כרגילבסדר גמור
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות


זה תלוי מאד בהמון דבריםרקלתשוהנ
זה משהו שחוזר על עצמו?
זה משהו שקשור אלי בכלל?
זה אחרי שכבר דיברנו על זה וביקשתי בקשר לזה?
זה משהו שקשור באופי שלו או בסגנון שלו?

יש מקרים שאני אבלע את הלשון ואסתום, בתקווה לכל החיים.
יש מקרים שאחרי שאני יירגע נשב לדבר על זה.
יש מקרים שבתוך הכעס והאכזבה נדבר על זה.
כתבת מציאותית, תודה לךמיץ ענבים
לדבר ושוב לדבר ושוב לדברעדיעד

לא פותרים כלום בזה שלא מדברים על זה זה רק נהיה חמור

יותר בהמשך.

למצוא זמן נח ש-2 בני הזוג קשובים ואז להעלות את הדברים שמפריעים.

ברור שלא כדאי לנהל שיחות כאלו כשאת חוזרת מהמקווה או כשאתם בחופשה 

תודה לך על התשובה 😎מיץ ענבים
שאלה חשובה, מעבר לדברים המאד יפים שנאמרוהיום הוא היום
חשוב להוסיף שיש פה עוד צד.

יש את המקום האמוני שבן הזוג לא נועד לעמוד בציפיות שלי. הוא אמור להשתדל לשמח ולהתחשב אבל אין סיכוי לשום בן זוג בעולם לעמוד בכל הציפיות של השני. אז חלק מהפתרון הוא להפנים שזה בסדר שבן הזוג לא עומד בציפיות שלי. נשתדל שיהיה הכי נחמד אבל גם אני לא רוצה להיות במלחמה אינסופית עם האופי שלו אלא להיות נינוח מול זה.

איך מיישמים את זה? מבינים שזה מה שנכון דרך ספרי אמונה ומוסר.

כשרואים שבן הזוג פועל לא לפי הציפיות שלי, מזכירים לעצמי שזה בסדר וזה לא שהוא נוראי או משהו כזה.

וכמובן, פועלים ומשתדלים שיהיה הכי טוב לשניכם. זה לא סותר
כמי שנשואה מעל עשור..חיננית 123
טיפול זוגי הוא ממש חובה בעיניי ורצוי להמשיך אותו כמה שיותר, אנחנו הלכנו מעל שנה ועדיין רוצה לחזור הרבה פעמים לסוג של ריענון.
בגדול,כפי שנכתב, לדבר על מהם הרגשות שלי ולא על מה עשה הצד ה2 כך שלא ירגיש מותקף.
או שאחרי שלב מסוים אפשר לעבור לשיחה זוגית בריאהבסדר גמור
ואז תוכלו להיות עזר לעצמכם.
אחרי שקיבלתם את הכלים בטיפול ואת הביטחון שזה אפשרי ויש תקווה
איך מתנהלים פיננסית בנושאים הבאים?יאלוש

אשתי ואני רבים על הנושאים הבאים: 

1. יש לנו חשבון בנק משותף. אני טוען שהיא נוהגת בחוסר שקיפות בהוצאות שלה, בכך שהיא אינה מאפשרת לי לראות את רשימת החיובים החודשיים בכרטיס אשראי שלה.

2. היא אינה מאפשרת לנו לבצע החזר מס של 35% על תרומות שהיא ביצעה. לטענתה אם היא תקבל החזר מס, זה כבר לא נחשב שתרמה מעשר...

3. היא לוקחת כסף מהחשבון המשותף שלנו ומשלמת חובות של המשפחה שלה (תשלומי חשמל, מים, גז ) חרף בקשה שלי לא לעשות זאת.

 

חשוב לי להדגיש שאשתי היא פצצה של טוב לב, ואני מת עליה.  האם אני מגזים בבקשות שלי?

אתה לא מגזים בכלל, ויחד עם זאת אתה לא בכיוון טובקופצת רגע
יש כאן כמה דברים שראויים להתייחסותזמירות

מניח שגם היא עובדת ומכניסה משכורת.

סך החיוב החודשי בכרטיס אשראי - גלוי וברור בתנועות הבנק.

אם החיוב החודשי של כרטיס האשראי שלה בסכום סביר ביחס למשכורת החודשית שלה וביחס לסך ההוצאות של הבית - אפשר להבין שהיא מתעצבנת שאתה מבקש ממנה פירוט מדויק על מה הוציאה כסף.

גם בשותפות זוגית מקובל שבסכומים קטנים/סבירים כל אחד קונה לעצמו דברים שהוא אוהב בלי לבקש רשות על כל שקל.  

מניח שהיא לא קונה כל חודש שמלה ב 800 ₪.

כל עוד הכל בגבולות הסביר וביחס להכנסות וההוצאות הכוללות

שלכם.  


תרומות וזיכוי במס - התרומה מגיעה למי שתורמים לו.  

הזיכוי מגיע מהמדינה. לא מהנתרם.

אולי צריך פסיקה הלכתית שזה בסדר? שהרי גם המעשר הוא עניין הלכתי?


(3) העזרה למשפחה - הנושא הכי עדין ורגיש …

לא יכול לחוות דיעה בלי להכיר את המקרה באופן ספציפי

לעניין סעיף 2פשוט אני..

ההיגיון של החזרי המס הוא כזה:

המדינה רוצה לעודד אנשים לתרום, והיא עושה זאת על ידי זה שהיא שותפה לתרומה. ''על כל 65 אגורות שאתם תורמים, אני מוסיפה 35 אגורות''.


כלומר אנשים יכולים מראש לתרום סכום גבוה יותר ממה שהיו חושבים לתרום, על סמך זה שהם יקבלו זיכוי מהמדינה. ונמצא שעל ידי ההחזר מהמדינה, העמותות מקבלות יותר כסף.

לא סתם עמותות רוצות לעמוד בתנאים של סעיף 46, הן יודעות שזה מגדיל את המחזור שלהן (למרות שהזיכוי מגיע לתורמים ולא לעמותה, אבל בעקיפין זה מגיע לעמותה כי כאמור זה גורם לאנשים לתרום יותר).


אולי אחרי שתסביר לה את זה, היא תבין שאין שום היגיון לא לקבל כסף שמגיע לכם.


באותה המידה היא יכולה להתנדב לשלם יותר מס הכנסה, או פשוט לא לדווח בטופס 101 על הילדים שלה כדי לשלם יותר מס... אין בזה שום היגיון.


ההחזר מהמדינה לא פוגע בתרומה או בעמותות, להפך - כמו שכתבתי קודם, ההחזר עוזר לעמותות להתקיים.


נשמע שאתם זוג צעיר שעוד לא התרגל לשותפות מהותיתהסטורי

1. בגדול, בד"כ חלק מהתנהלות זוגית, זו שותפות כלכלית מלאה. יכול להיות שלאשתך לא נח שיתפתח דיון על כל קפה ומאפה שהיא קנתה. מצטרף להמלצה שכל עוד סך החיוב באשראי שלה הוא סביר - תניח לזה. סביר שכשתתרגלו המתח סביב זה ירד.


2. כמו ש @פשוט אני.. כתב, אין שום הגיון לא לקבל את החזרי המס הללו.

האם זה מוריד את הסכום מהמעשרות? שאלה טובה שכדאי שתבררו ביחד הלכתית בבירור הסוגיא ו/או לשאול רב המקובל עליכם. אם צריך, תקבלו מהמדינה ותתנו גם את זה לצדקה, הצדקה רק תרוויח. בגדול ובלי להכריע פרטנית, סוגיית מה נחשב למעשר כספים היא קצת עמומה ויש מקום להתחשב בצורך.

(אגב, זה נכון לכל פער הלכתי שמתעורר בינכם)


3. בגדול, דברים כאלו צריכים להעשות בשיח בינכם. אם באמת המשפחה במצוקה ואתם בעודף, ראוי לעזור. מצד שני צריך לשים לב שלא מנצלים את טוב לבכם בצורה לא הגונה, או שתפגע בכם.


בגדול - כדאי מאוד לעבוד על שיח כנה וקבלת החלטות משותפת.

ענו תשובות יפות . אם נשואים לא טרי אז אתם בבעיההעני ממעש
לגבי סעיף 2אן אליוט
אנחנו תורמים מעשר גם מהחזרי המס שמקבלים על תרומות. אולי תציע לה את זה? כי כמו שכתבו לפני, בקשת ההחזר מהמדינה ממש לא מבטלת את התרומה שתרמתם
לגמרי. גם מבחינת מעשרות כדאי לקבל החזרמרגול

למשל, אם היא מתכוונת לתרום 650 בחודש כתרומות ומעשרות, אז ודאי שכדאי לקבל החזר.

האם עדיין לתת 650 או להעלות ל1000 (ואחרי ההחזר היא תרמה נטו 650), זו שאלה.


ודאי שעדיף. אפילו שתתרום 1000, תקבל 350 החזר. היא תרמה נטו 650, אבל העמותה קיבלה 1000. לא עדיף?


החזר המס הוא דרך להעלות את ההכנסות של עמותות מתרומות. 

ברור לחלוטין שאם אתה מתאר את המצב לאמיתומי האיש? הח"ח!

אז ההתנהלות שאתה מתאר איננה מתקבלת על הדעת בשום הקשר, והכרחי להציב דדליין לשינוי גמור של המצב. זכותך המלאה כבן זוג לדעת מה הן ההוצאות, במסגרת משק הבית הכלכלי המשותף. אין שום זכות להסתיר הוצאות מבן זוג במסגרת משפטית מחייבת של זוגיות. השטות הלא נכונה בנוגע להחזרי המס היא המצאה שגעונית וקפריזה הגובלת בצידוק להתדיינות משפטית. והוצאות שאתה מתנגד להן עבור המשפחה, הן מתכון חד כיווני להיפרדות, שאתה תעשה רק נכון אם תשים להן סוף במסגרת המשפטית הזוגית המחייבת, עם דד ליין להפסקת הנוהג הזה לחלוטין.

הכרחי להציב דדליין?!פשוט אני..

אין משפט יותר מקַרב גירושין מאשר המשפט הנוראי הזה.

אם לא מדובר במקרי קיצון של הקיצון, לא מציבים דדליין אלא פותרים את הדברים בשיח.

לא יודע אם נחוץ דדלייןאריק מהדרום
אבל זה מצב בלתי נסבל
גירושין זה לא סוף העולם המוחלט.מי האיש? הח"ח!

רצוי מאוד להימנע מזה אם אפשר, אבל ספק גדול אם המצב המתואר - במידה והוא תיאור נאמן למציאות - הוא בר ריפוי חוץ מבנקיטת צעד דרסטי. המצב המתואר הוא של צד לשותפות שאיבד כל רסן, ולא ייתכן שהשליטה בסיטואציה תאבד לבלי שוב, כי ברור שהצד המתאר מתוסכל. ותיסכול זה יסתיים בהתפוצצות, שגירושין כשלעצמם לא יהיו המרכז האנרגטי שם. המינימום כצעד ראשון נשמע לבקש ולדרוש, בלי שום פשרות, דיווח הוצאות מלא ובחינתו במשותף ובעיון, תוך הסכמה של שני הצדדים לדיון בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להן. אם אפילו זה ייתקל בסירוב, ודאי שיידרש דד ליין לפחות בנוגע להתעקשות הממארת לגבי החזרי מס על תרומות, ודיון נפרד עם דרישה לקבלת הסכמה בנוגע לכל העברת כסף נוספת למשפחה המורחבת.

אם אתה לא טרולעוד מעט פסח
אז הייתי ממש ממליצה לך לבדוק עם עצמך מה נראה לך פה כל כך קיצוני.

הלכת עם זה ממש ממש רחוק.

אתה מגזים לגמריאן אליוט

אף אחד לא רוצה לדווח על כל הוצאה לשני. זה מעצבן ומטריד מאוד. על הוצאות גדולות בהחלט, אבל לא ברמת החטיף שקונים במכולת.

לגבי החזרי המס נשמע כמו סתם חוסר ידע שקל מאוד לשנות.

מסכימה שיש בעיה לגבי כיסוי חובות המשפחה, אבל שוב, על איזה סכומים מדובר? צריך לשבת, לדבר. לכל אחד יהיה קשה לראות את המשפחה שלו בצער. אולי יחליטו לתקופה לשלם את החובות מהמעשרות למשל..

אני לא מבינה את ההחלטיות באיך שאתה כותב.

הלכת רחוק....רקאני
1. למה לריבשוקו.

2.נראה שלשניכם דפוסי חשיבה  שונים ביחס לכסף והדבר יוצר פער. לגיטימי ונורמלי.

השאלה היא האם הפתרון שנראה שקורה בפועל

שאתה האחראי על הניהול הכספי שקיפות מאזן וכו

הוא הפתרון הנכון לגשר על הפער והפתרון המקובל עליה.

3.איך שזה נראה הטוב לב שלה גובר וממילא היא מוציאה

אז אם כבר יצא מה זה משנה לך התדפיס

"דוד, הלך הכסף" תן חיוך תשמח בשבילה ותקדם הלאה

כנל לגבי התשלומים למשפחה. חרף שביקשת מוציאה- תחשוב שזה המעשר כספים מהמשכורת שלה וצקדם.

אישתך שמחה, זה העיקר.בריאה- תרקוד משמחה כל היום.

אז איך מגשרים על הפער

קובעים דייט קצר  ומדברים עליו מה חשוב לך מה חשוב לה ומנסים לאט לאט לגשר

דפוסי חשיבה ואמונות לגבי התנהלות עם כסף לא משנים ביום אחד

ממש הייתי ממליץ לך ללמוד את הספר בגן האושרשוקו.

של הרב שלום ארוש פרק שני שנקרא כלי מחזיק ברכה.

תכלס העבודה כאן היא שלך לא שלה.

הדקדקנות וההתחשבנות  הזו נקראת מוחין דקטנות

לעומת מוחין דגדלות שאדם נותן ומתנהג בשפע.

הברכה השפע והפרנסה  בבית באה בזכות האישה,

אישה שמחה ברכה בבית פרנסה בבית שפע בבית

תפתח לה את היד ואת הלב שלך וישפיעו עליך שפע מלמעלה.

התלבטתי ממש איך להגיבאריק מהדרום
אני חושב שאתם צריכים איש מקצוע, בפרט לגבי סעיף 3, מאוד לא תקין.
הבעיה לא פיננסית אלא זוגית...זיויק
מסכימה ממשאשת מקצועאחרונה
הבעיה שורשית יותר מהפעולות הטכניות שכל אחד רוצהמרגול

אתם צריכים לשבת ולהחליט בכללי על ההתנהלות הפיננסית.

מה חשוב לכל אחד?

לה חשוב להפריש תרומות ומעשרות בהיקף איקס מהמשכורות. אפשר להחליט שכן מקבלים את החזר המס מהמדינה (כתבתי לעיל למה הגיוני יותר), ולהחליט שמראש מחשבים את סכום המעשרות בהתחשב בהחזר. (שיוצא שנטו תרמתם את הסכום שרצתה).


לגבי פירוט האשראי ועזרה למשפחתה- לעניות דעתי, בהתנהלות פיננסית בחשבון משותף, צריך להחליט על מה מקובל על שני הצדדים להוציא. ומכאן כל אחד מוציא בשוטף על דעת עצמו בלי לשאול כל דבר את השני…


כמובן בהינתן המצב הכלכלי (יש אפשרות להוציא אקסטרה על פנאי? אין?)


נניח נשמע לי הגיוני להקצות סכום כלשהו בחודש בשביל דברים שהיא רוצה להוציא והם לא צורך בסיסי של הבית.

והיא למשל תוכל לבחור על מה להוציא אותו (בתי קפה, תכשיטים וביגוד למרות שיש מספיק, אולי גם מתנות וכו).

זה מבחינת הדברים שלאחד מבני הזוג זה נשמע מיותר, אבל לשני זה לא מיותר.

בהחלט חושבת שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שלה. מצד שני- לא להוציא בלי הכרה ובלי הסכמה כללית.


האם לעזור למשפחה שלה? תשבו ותבינו. תגיעו יחד להסכמה כלשהי. זה יכול גם להיות כחלק מהתקציב שהיא יכולה להוציא כראות עיניה… זה יכול להיות עד סכום מסוים הוצאה שמראש מוסכמת על שניכם.


האמת שאני כן רואה את החיובים של האיש שלי ברמת הפירוט. אבל רק כי אני סוכמת הכל למאזן שנתי ומעקב אחרי ההוצאות. לא מסתכלת דבר דבר ודורשת דין וחשבון. (הוצאות שעבורנו הן גדולות אנחנו כמובן מתייעצים לפני. אבל הוצאות ברמה השוטפת? לא. סומכת על שיקול דעתו…)


יש דברים שהחלטנו מראש שכרגע אנחנו לא מוציאים עליהם (נניח וולט). אבל אני לא אחטט לו בפירוט ואחפש אם קנה והסתיר. אם יהיה לו חשוב, נחליט לפי המצב הכלכלי אם אפשרי, אולי נפחית הוצאות על משהו אחר וכו. אבל בסוף שנינו מוציאים בלי לשאול, על פי עקרונות כלליים שהסכמנו עליהם…

פצצה של טוב לבאשת מקצוע

האם מדובר בחוסר איזון כלכלי ורגשי ? האם היא יציבה?

אם היא יציבה ושפויה אז לעקוב אחרי הוצאות האשראי, פחות מתאים.


אם לא , צריך לבדוק.

הדינמיקה נשמעת לי קשה מאודעוד מעט פסח

בעיניי לבקש לראות פירוט כרטיס אשראי זה מביע חוסר אמון.

בעלי סומך עלי, יודע שגם אני עובדת קשה בשביל הכסף של שנינו, ומשם משחרר. וכנ''ל הפוך.

בטוחה שיש הרבה הוצאות של כל אחד שאנחנו לא יודעים עליהן, וזה ממש ממש בסדר מבחינת שנינו (יצא פעם ששנינו תרמנו לאותו ארגון סכום ממש ממש גדול, אז יצא שהבאנו כמעט פי שניים ממה שכל אחד תכנן... סתם כאנקדוטה על רמת השחרור).


בסוף הדברים תלויים ממש בצורת השיח והתקשורת. מהדרך בה שאלת את השאלה, נשמע שבעינייך יש דרך 'נכונה' ו'לא נכונה' להתנהל, ואתה מנסה להוכיח לה שהיא פועלת בדרך הלא נכונה.


בעיני מה שיעזור באמת זה לשבת ולבקש ממנה לספר לך איך היא תופסת את הדינמיקה הכלכלית ביניכם. מה היא מרגישה שם (השערה שלי- לחץ וחוסר אמון, אבל רק היא תדע באמת לענות על זה).

והתפקיד שלך זה רק להקשיב ולנסות להבין באמת איך הדברים נתפסים מהזווית שלה. בלי להרגיש אשם או לחשוב כמה הגישה שלה הורסת לכם- פשוט לבוא ולהבין אותה.

וכנ''ל להזמין אותה להבין אותך באמת.


ואם אי אפשר לבד, אז בסיוע איש מקצוע.


רק משם יתחיל להגיע הפתרון.

מסכימה ממשרקאני

לדעתי לבקש פירוט אשראי זה חפירה מוגזמת

זה ממש חונק

אלא אם כן האשראי מגיע לסכומים מטורפים

ואז באמת כדאי לבדוק מה קורה שם

 

בגדול מסכימה עם כל מי שכתב שזו בעיה זוגית ולא כלכלית

לגבי האשראיברגוע

יש אנשים שרוצים להיות מודעים לגבי כל ההוצאות שלהם ואפילו כותבים את זה על אקסל וכו'

זה לא בשביל לדקדק עם הבן זוג, אלא כדי להיות מודעים למצב הכלכלי שלהם.

נכוןרקאני

אבל אפשר להבין את מי שמרגיש שזה חונק אותו

שבודקים כל כוס אייס קפה שהוא קנה או לא קנה

אשת מקצוע

בדיוק מחזיקה כוס כזו ומתחלחלת מהמחשבה.

אז זה עניין של תקשורתברגוע

צריך להסביר לצד השני למה רוצים לראות פירוט אשראי

אהבתי מאוד, כתבת יפהקופצת רגע

@יאלוש

 תקרא, לזה התכוונתי, הרצונות שלך הגיוניים מאוד,

הכיוון הזה שלקחת, של הצודק הבלעדי שצריך לפקח על הכל, לא מקדם אותך לחיי נישואין מוצלחים.


מצטרפת גם לנאמר בשרשור באופן כללי, שאם אתם זוג צעיר הפערים האלה הגיוניים ולוקח קצת זמן לגשר עליהם, אפשר יחד עם איש מקצוע.

אם אתם נשואים כבר כמה שנים, זה צלצול השכמה 

כל ההתחלותאשת מקצוע

מקסים ממשקופצת רגע
לאשלי, אני הדווריתאשת מקצועאחרונה
טהרה - פריקהמדפדפת

אני יותר מחודשיים אחרי לידה, כבר פעם שנייה ברצף שעושה הפסק, שבוע שלם נקי, כבר מתרגשת, מתכוננת למקווה, ובבוקר של היום השביעי דם בבדיקה

וכן, שאלנו את הרב, אסר אותנו

והיום שוב עשיתי הפסק אחרי שאתמול לא טבלתי

ושוב יצא לא טהור

ואני כבר מפורקת לגמרי

מרגישה שמתחילה לשקוע לבור שלא תהיה ממנו יציאה, מרגישה שהבית שלי מתפרק פה ושאין לי אף אחד בעולם להיתמך בו ולשים עליו את הראש

בעלי עושה כל מה שהוא יכול, אבל אני רק צריכה חיבוק באמת

פשוט מרגישה קורסת ושאין מצב לעוד ילדים

 

חיבוק אחותילאחדשה

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..


אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.


מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

לפעם הבאה -פצלש100

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

אני לא מחובבבות הז'אנר אבל-תהילה 4אחרונה

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).


מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.


חיבוק גדול 

היא נורמלית, הוא נורמלי 👷‍♂️👷‍♀️נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך מיועד לכולם.

 

ישנם מצבים שקורים ל100 אחוז מהזוגות בקירוב,

וממש לא רק לזוגות "טריים", הם יכולים להופיע גם אחרי 20 שנות נישואין ויותר.

 

המצבים הללו הם מצבים של פגיעה.

שנפגעת מבעלך. שנפגעת מאשתך.

פגיעות. כעס. תסכול. ריחוק. חוסר אונים. קושי. כאב.

פגיעה.

ההרגשה הזו, 

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה?!

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

 

ואז, 

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט -

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו קשה לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יותר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!

 

ובגלל ש(לרוב) זה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יותר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים 

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

 

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

 

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

ובכל זוגיות, גם הזוגיות הכי טובה - לפעמים פוגעים / נפגעים / כועסים / מכעיסים. זה קורה.

לא נבהלים מזה.

 

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו')

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה ב"ה.

 

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו -

מנסים לברר *בינינו לבין עצמינו* מה היה כאן בעצם,

ממש לעשות שיחה עם *עצמי*

אז מה בעצם היה קשה לי פה?

אז מה בעצם רציתי שיקרה פה?

אני מנסה רגע להבין את עצמי, לעומק, עד הסוף.

אני מנסה רגע לתת לעצמי ניראות.

לראות אותי.

להבין אותי.

לעבד, לברר אותי.

ולצאת מהעיבוד הזה עם תובנות קודם כל ביני לבין עצמי.

 

והשלב הבא -

ליצור תקשורת זוגית מקרבת.

קובעים לדבר על זה!

לדבר לדבר ושוב לדבר 

זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות.

ובתוך השיח, התיווך לשני/ה,

מנסים להעביר את כל מה שביררנו מול עצמינו גם לשני, ולתת לזה להישמע בצורה טובה ומקדמת.

וכמובן - לשמוע גם את הצד השני עד הסוף, ולתת גם לו ניראות שלמה ומקום להבעה והבנה עמוקה.

מנסים כמה שאפשר שאותה תקשורת תהיה עם תוכן וטון מקדמים ומקרבים (תקשורת מקרבת), ובזמן של פניות.

*רק לאחר* הבסיס של ההבנה העמוקה לעצמי ולשני, והניראות השלמה לעצמי ולשני, יגיע גם השלב של הפתרונות שנלבן אותם יחד.

 

אז עם כל האגו הגדול,

ועם כל הפגיעות,

נותנים לעצמנו איזה כמה דקות / שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ וקשה לאגו - לבוא ולדבר!

 

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום.

ולא רק זה,

אלא כדאי גם לעשות הסקות מסקנות וסיכום בסוף.

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו "רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

לדוגמא:

1. שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א' בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

 

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש במקום ממש קטן עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

אז הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס או צעקה

אז הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה

וכן הלאה.

 

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת אצלי במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה "ביקור הדדי" בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

ולאחר מכן מומלץ שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

 

ואם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: "חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?"

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה כ"כ חשוב.

 

חשוב גם לזכור שלפעמים "בעידנא דריתחא" מה שנקרא,

אחד מבני הזוג, או אפילו שניהם,

יכול לא להגיב כ"כ טוב אפילו לאמירה האמיתית והמדויקת הזו שהשני אומר ממה הוא נפגע.

לכן כדאי לקרוא את המציאות עצמה בזמן אמת,

ולקרוא את בן/בת הזוג בזמן אמת ולא רק את עצמנו

כי לעיתים, אפילו שהכוונות ואפילו המעשים שלנו טהורים וטובים - לצד השני אין את הפניות באמת להקשיב מכל הלב,

לא מכוונה רעה חלילה,

אלא כי הוא עמוס/טרוד/לחוץ/רעב/עייף/אחר עכשיו,

וגם אם נגיד לו "נפגעתי ממך שאמרת ___" הוא יכול להרגיש מותקף וכעוס ולהתקיף חזרה במקום לקחת לתשומת ליבו,

 מה שאין כן אם כל אחד לוקח לעצמו קצת זמן עם עצמו להירגע,

זה יכול להיות כמה דקות,

זה יכול להיות כמה שעות

וזה יכול להיות אפילו יום שלם -

העיקר שחושבים על הנעשה, לוקחים קצת אוויר לנשימה ואז מוצאים זמן שנוח ומתאים ל*שני* בני הזוג, כדי שהדברים לא רק יצאו מהלב, אלא גם יתיישבו על הלב.

 

ממשברים צומחים.

משבר הוא כמו שבר, משהו שבור אפשר לתקן.

משבר הוא כמו "שובר" - שובר הוא הזדמנות שלנו להסתכל לחיים שלנו יוצר פנימה.

לפעמים במהלך שיגרת החיים השוחקת דברים שחשובים לנו ומהותיים לנו נדחקים לפינה.

ברגע שקורה מקרה כזה, משברון או משבר כזה,

זו הזדמנות נפלאה בשבילנו להבין - מה בעצם חשוב לי?

מה קריטי לי?

מהם הקווים האדומים שלי?

ממה אני נפגעת?

אם זה לא היה קורה ומתפוצץ לא היינו מבינים זאת לעומק.

אז כן, שובר לשיפור החיים 

אחרי המשבר מתחזקים

מתקרבים

עולים עוד שלב ועוד דרגה בקשר

הקשר נהיה יוצר אוהב, מבין, מכיל, עמוק.

ומשבר כמו "המשביר" שהיה יוסף במצרים - הוא מכלכל ומזין אותנו בתובנות חשובות וקריטיות לחיים, הוא המשביר האישי שלנו.

 

רק אהבה ושמחות תמיד ❤

נא לשלוח תקציר aiהעני ממעש
מה מונע ממך להכין אחד כזה?פשוט אני..
לצערי אני בפער טכנולוגיהעני ממעש
אם אתה יודע להשתמש בווצאפאריק מהדרום
אתה יודע להשתמש בצאט ג'יפיטי.
לדעתירקאני

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

 

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

א יש אנשיםהעני ממעש

מתומצתים

ב ביקשתי יפה


לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

כנראה שכשקוראיםרקאני

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

 

נא לשלוח תקציר

 

לא ממש בקשה🤷‍♀️

 

לא הכי מתחברת לAI כאן,נגמרו לי השמות

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

תקציר AIפשוט אני..

ואם גם זה ארוך מדיפשוט אני..

ואידך זיל גמורפשוט אני..

זה מצחיק אבל דווקאנגמרו לי השמות

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

תודה💕רקאני
בשמחה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה

ותודה לך על הפידבק 🙏

דור ישריםהעני ממעש

הצעירים שכאן

איך זה היום עובד? זמנים, מחירים, והאם עדיין לא עונים נשאות אלא רק התאמה


תודה


שואל למרות שמסתמא האינפורמציה נגישה באינטרנט

לא מדוייקשוקולד לבן
יצא לנו לעשות המון בדיקות חינמיות ועשינו דור ישרים
מה צריך בשביל להחליט להתחתן עם מישהו?אני:)))))
איזה יופי!!!שלג דאשתקד
המון הצלחה יקרה!!
מרבים בשמחה 🎉✨נגמרו לי השמות

ר"ח אדר הגעת אלינו

ואנו נדרשים לה לאותה שמחה

הלוואי שנגיע אלייך השמחה

כמה שאת יקרה

וכמה שאת בלתי מושגת לפעמים

וכמה שאת חומקת לנו מבין האצבעות לפעמים

אבל היום אנחנו בוחרים לתפוס אותך חזק חזק

לשמור

ולא לאבד!

 

ובעצם אם חושבים על זה,

כל דבר בחיים

שאנחנו רוצים אותו וחושבים שהוא יביא לנו את האושר,

יש לו פוטנציאל באמת לעשות את זה,

אבל באותה מידה יש לו גם פוטנציאל לא לעשות את זה.

 

זה תלוי בנו.

 

אם אדם רווק מייחל לזוגיות, כי הוא כמה ורוצה זוגיות וגם חושב שאם היא תהיה לו הוא יהיה מאושר -

ברגע שהוא ימצא את הזוגיות הזו שהוא חלם עליה

הוא יוכל באמת להיות מאושר -

אבל רק אם יבחר להיות מאושר בה.

ורק אם ישמור עליה.

ורק אם ישקיע בה.

ורק אם ילחם ולא יוותר עליה

(כמובן לא מדברת על מקרי קיצון שבהם עדיף להתגרש אחרי שכבר ניסו הכל ולא צלח.

מדברת על מקרים שבהם האהבה דועכת פשווט כי לא משקיעים בה ולא לומדים עליה, ולא נלחמים עליה, ולא יודעים שיש פתרונות, ומעוד הרבה הרבה סיבות).

ואם אותו אדם יבחר שלא להיות מאושר מהזוגיות הזו - מכל סיבה שהיא -

הוא פשוט לא יהיה!

 

כנ"ל זוג נשוי שמאוד כמה לילד, וחושב שאם וכאשר יהיה לו ילד הוא יהיה מאושר!

אם הילד הזה יגיע והזוג יבחר להיות מאושר - הוא יהיה!

ואם יבחר עדיין לא להיות מאושר ולהתרכז *רק* בקשיים של גידול הילדים וכל המסביב - זה מה שהוא יספר לעצמו וזה מה שיגרום לו *לא* להיות מאושר.

 

אנחנו בתור בני אדם צריכים להפסיק לומר לעצמנו "אני אהיה מאושר/ת רק כש____

כשאתחתן

שאסיים את הלימודים

שאקבל 100

שאתקבל לעבודה

שאעלה דרגה

שאסיים תואר שלישי

שיהיו לי ילדים

שתהיה לי בת סוף סוף אחרי הבנים

שיהיה לי בן סוף סוף אחרי הבנות

שארזה

שאשמין

שאהיה יותר חזק ושרירי/יותר חזקה ויפה

שבעלי סוף סוך יעשה כך

שאשתי סוף סוף תגיד כך

שלילדה יהיה טוב מבחינה חברתית

שהילד סוף סוף יסיים את גיל שנתיים הנורא

שהילדים יגדלו

שהילדים יתחתנו

שהנכדים לא ישגעו

שהנכדים יבואו יותר לבקר

וכן הלאה וכן הלאה

 

זה פשוט לא נגמר.

 

צריך להתאמץ ולשמוח בכאן ועכשיו.

להתאמן בשרירי השמחה בכאן ועכשיו.

לשמוח

ולשמח

להינות, לעשות טוב לעצמנו ולאחרים, לשמוח במה שיש, להתפלל על מה שאין (עדיין) אבל לא לתלות בו את *כל* שאיפותינו וחלומותינו,

 

ואם לא מאושרים - לטפל בזה.

לנסות לבד,

לנסות עם חברים

לנסות עם משפחה

לנסות עם עזרה מקצועת אם לא מצליחים

זו עבודת חיינו.

להיות שמחים.

 זה ממש כמו שריר -

שמאמנים

עובדים על שריר השמחה. מאמנים אותו.

עוד ועוד ועוד.

מאמנים את המחשבות המחזקות ולא המחלישות

מאמנים את העין הטובה והכרת הטוב

מאמנים את ההודיה על כל דבר ודבר שכן יש

מאמנים את הראייה הרחבה

מאמנים את האמונה והביטחון בקב"ה

 

ה' יתברך

אני רוצה להיות שמחה

תראה לי את הדרך ברחמים ובמתיקות לאותה שמחה

תן לי ולכל העם אינסוף סיבות אמיתיות לשמוח

רק בך אנו בוטחים

שמחנו כימות עיניתנו

שמחנו

בבניין בית מקדשך

בבניין הבית הפרטי שלנו

בבניין הביטחון שלנו

בבניין השמחה שלנו

שמחנו

כי ראינו עצב מספיק

שרק נשמח 

היום

ובכל יום.

אמן.

 

אז בואו נעצור רק לרגע אחד

*ונבחר* היום לשמוח.

במה יש לי לשמוח היום, כאן, עכשיו?

וואי השאלה פוגשת אותי בזמןהסטורי

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)


אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ב"ה שיהיו רק בשורות טובותנגמרו לי השמות

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏

אמן ואמן. תודה רבההסטוריאחרונה
זהואריק מהדרום
עברתי טסט
בשעה טובה!זמירות
וואלהנקדימון
מזל טוב גדול
מזל טוב !משה
מזל טוב!אפרסקה
וואו בשעה טובהזיויק
סע בזהירות
בשעה טובהנגמרו לי השמות

סע רק בדרכים טובות ✨

בשעה טובה, תיסע בדרכים ישרותהסטורי
ככה אתה שולח אותו לאמריקה?עזריאל ברגר

בארץ ישראל אין דרכים ישרות.

רק בניו יורק הרחובות בנויים כמו דף חשבון...

יש גם בישראל - כביש הסרגל, כביש המישרזמירותאחרונה
ויש עוד כמה - מישהו הלך ובדק

Yoaview | מהו קטע הכביש הישר הארוך בישראל? https://share.google/CVGv8ekLrwTwWDrwO

בשעה טובהנופנופ

אולי יעניין אותך