עבודה על מידת השמחה.
רוב האנשים סובלים מעצבויות. יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר, אבל כולם צריכים לעבוד ולעמול על השמחה כדי להשיגה. כי שמחה אמיתית לא באה באופן טבעי (אצל אנשים מבוגרים, אצל ילדים היא טבעית לחלוטין,כיף להם!👶). דווקא העצבות באה בדרך הטבע ואנחנו נמשכים אחריה עם טרדות העולם.
איך משיגים שמחה?
אותיות של ש-מ-ח-ה רומזות לנו על מילה מ-ח-ש-ב-ה.
1)זה אומר שבכוחותינו לשלוט על מחשבות שבראש שלנו.
אלף מחשבות נכנסות לנו לראש ועל זה אין לנו שליטה, אבל כן יש לנו יכולת להעמיד "סלקטור" במוחינו שיבטל מחשבה רעה ע"י מחשבה טובה ולא יתן למחשבה רעה ולחברים שלה להכנס. עצם זה שאת "מבקרת" כל מחשבה, בהתחלה
דורש מאמץ, אבל אח"כ זה הופך להרגל. וזה הופך אותך לאדם אופטימי יותר.🙂
2) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.
שמעתי את הרעיון המהם הזה מרבנית ימימה מזרחי. היא אומרת ש"להיות בשמחה" זה לאו דווקא להרגיש כל הזמן שמחה, אלא ששמחה תמיד צריכה להיות במחשבות שלנו, להעסיק אותנו, שגורה בפה שלנו. לבקש על השמחה, לחפש את העצות להיות בשמחה, לשאול על השמחה. ועצם זה מביא את השמחה.
בספר תהילים דוד המלך משתמש כל כך הרבה במילה "שמחה".
רק ב10 פרקים של תהילים (של תיקון הכללי) שמתן פעם לב כמה פעמים המילה "שמחה" מופיעה?
"לכן שמח ליבי ויגל כבודי..."
"תודיעני אורח חיים שובע שמחות.."
"שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב"
"שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו"
"שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.."
לא סתם פרקי תהילים מסוגלים להשגת שמחה, כמה דויד המלך התפלל עליה וחיפש אותה..
ללא ספק, המידות שלנו קשורות זו בזו.
כשאת עובדת על מידה אחת, זה מתקן אוטומטית גם מידה שניה.
ואומרים שאם כל המידות הטובות זאת ענוה, ואם כל המידות הרעות זאת הגאווה.
אז כבר ע"י ביטול הגאווה את מביאה את השמחה בשני אופנים.
האופן הראשון: את הופכת להיות שמחה בחלקך.
האופן השני: ע"י ביטול הגאווה את מבטלת רדיפה עצמית.
כשאת מפסיקה לזקוף כל הצלחה שלך רק לעצמך , את גם מפסיקה לקחת קשה כל כישלון שלך.
וזה דבר שהכי מביא את השמחה. כשאדם מאמין בעצמו שהוא כן רוצה להיות טוב (גם אם לא עלה בידו), זה הדבר שהכי קובע את השמחה שלו. לעומת זאת, אדם שרודף את עצמו נופל לעצבות נוראה ולא יכול לקום ממנה ולהתקדם בשום תחום.
אתן ציטוט מספר של "החכם והתם": " כל אותם אנשים שלא מתקדמים בחיים ,זה אך ורק מרדיפה עצמית, שהם חושבים שבלי רדיפה הם לא ישתפרו. והם מפרשים אותה כביקורתיות, שעל ידה לכאורה הם מתעוררים לשפר את מעשיהם, ובאמת ע"י הרדיפה הם נופלים לעצבות ולשנאה עצמית. ונופלים מהאמונה בעצמם, ולכן, לעולם לא יכולים להשתפר בכלום.
(הרב ארוש). דברים עמוקים מאוד.
אנחנו,הנשים, עוד יותר נמשכות לעצבות בגלל התנודות ההורמונליות שאנחנו חוות. בגלל חטא של חווה קוללנו ב"ארבה עצבונך" ב"עצב תלדי בנים". ולא רק בהריון או אחרי לידה, אישה כמו ירח, פעם מלאה🌕 , פעם חסרה🌗, פעם למעלה⬆️, פעם למטה.⬇️ כל יום מצב רוח שלנו שונה, ואפילו כל רגע יכול להשתנות🤦♀️.מוכר לכן
?
אז עצם זה שאת מודעת לזה ש"זה לא את" זה ההורמונים כבר יכול להקל עלייך. אבל גם מחשבה אופטימית שסיגלת לעצמך לראות טוב בכל מה שעובר עלייך, לשמוח על כל המתנות שקיבלת וההרגל לא לרדוף את עצמך, כבר יכולים לשפר לך את המצב רוח🥳🤠.
טיפים מעשיים, בפוסט הבא בעזרת ה'.
רוב האנשים סובלים מעצבויות. יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר, אבל כולם צריכים לעבוד ולעמול על השמחה כדי להשיגה. כי שמחה אמיתית לא באה באופן טבעי (אצל אנשים מבוגרים, אצל ילדים היא טבעית לחלוטין,כיף להם!👶). דווקא העצבות באה בדרך הטבע ואנחנו נמשכים אחריה עם טרדות העולם.
איך משיגים שמחה?
אותיות של ש-מ-ח-ה רומזות לנו על מילה מ-ח-ש-ב-ה.
1)זה אומר שבכוחותינו לשלוט על מחשבות שבראש שלנו.
אלף מחשבות נכנסות לנו לראש ועל זה אין לנו שליטה, אבל כן יש לנו יכולת להעמיד "סלקטור" במוחינו שיבטל מחשבה רעה ע"י מחשבה טובה ולא יתן למחשבה רעה ולחברים שלה להכנס. עצם זה שאת "מבקרת" כל מחשבה, בהתחלה
דורש מאמץ, אבל אח"כ זה הופך להרגל. וזה הופך אותך לאדם אופטימי יותר.🙂
2) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.
שמעתי את הרעיון המהם הזה מרבנית ימימה מזרחי. היא אומרת ש"להיות בשמחה" זה לאו דווקא להרגיש כל הזמן שמחה, אלא ששמחה תמיד צריכה להיות במחשבות שלנו, להעסיק אותנו, שגורה בפה שלנו. לבקש על השמחה, לחפש את העצות להיות בשמחה, לשאול על השמחה. ועצם זה מביא את השמחה.
בספר תהילים דוד המלך משתמש כל כך הרבה במילה "שמחה".
רק ב10 פרקים של תהילים (של תיקון הכללי) שמתן פעם לב כמה פעמים המילה "שמחה" מופיעה?
"לכן שמח ליבי ויגל כבודי..."
"תודיעני אורח חיים שובע שמחות.."
"שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב"
"שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו"
"שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.."
לא סתם פרקי תהילים מסוגלים להשגת שמחה, כמה דויד המלך התפלל עליה וחיפש אותה..
ללא ספק, המידות שלנו קשורות זו בזו.
כשאת עובדת על מידה אחת, זה מתקן אוטומטית גם מידה שניה.
ואומרים שאם כל המידות הטובות זאת ענוה, ואם כל המידות הרעות זאת הגאווה.
אז כבר ע"י ביטול הגאווה את מביאה את השמחה בשני אופנים.
האופן הראשון: את הופכת להיות שמחה בחלקך.
האופן השני: ע"י ביטול הגאווה את מבטלת רדיפה עצמית.
כשאת מפסיקה לזקוף כל הצלחה שלך רק לעצמך , את גם מפסיקה לקחת קשה כל כישלון שלך.
וזה דבר שהכי מביא את השמחה. כשאדם מאמין בעצמו שהוא כן רוצה להיות טוב (גם אם לא עלה בידו), זה הדבר שהכי קובע את השמחה שלו. לעומת זאת, אדם שרודף את עצמו נופל לעצבות נוראה ולא יכול לקום ממנה ולהתקדם בשום תחום.
אתן ציטוט מספר של "החכם והתם": " כל אותם אנשים שלא מתקדמים בחיים ,זה אך ורק מרדיפה עצמית, שהם חושבים שבלי רדיפה הם לא ישתפרו. והם מפרשים אותה כביקורתיות, שעל ידה לכאורה הם מתעוררים לשפר את מעשיהם, ובאמת ע"י הרדיפה הם נופלים לעצבות ולשנאה עצמית. ונופלים מהאמונה בעצמם, ולכן, לעולם לא יכולים להשתפר בכלום.
(הרב ארוש). דברים עמוקים מאוד.
אנחנו,הנשים, עוד יותר נמשכות לעצבות בגלל התנודות ההורמונליות שאנחנו חוות. בגלל חטא של חווה קוללנו ב"ארבה עצבונך" ב"עצב תלדי בנים". ולא רק בהריון או אחרי לידה, אישה כמו ירח, פעם מלאה🌕 , פעם חסרה🌗, פעם למעלה⬆️, פעם למטה.⬇️ כל יום מצב רוח שלנו שונה, ואפילו כל רגע יכול להשתנות🤦♀️.מוכר לכן
?אז עצם זה שאת מודעת לזה ש"זה לא את" זה ההורמונים כבר יכול להקל עלייך. אבל גם מחשבה אופטימית שסיגלת לעצמך לראות טוב בכל מה שעובר עלייך, לשמוח על כל המתנות שקיבלת וההרגל לא לרדוף את עצמך, כבר יכולים לשפר לך את המצב רוח
🥳🤠.טיפים מעשיים, בפוסט הבא בעזרת ה'.
