מן פריקה על חמותי.. וגםהילושש

וגם לדעת האם אני נורמלית או שאני סתם עצבנית ואיבדתי פרופורציות.. 

 

האמת שבהתחלה היא נראתה לי ממש אחלה, צעירה, מטופחת, נמרצת מספיקה הכל, הייתי בטוחה שאלמד ממנה המון..היום.. אני צריכה ממש להתאמץ לראות בה טוב.. קשה לי איתה קצת.. 

קשה לי השוני בין השמפחה שלו למשפחה שלי.. 

 

היו לנו המון תקלים לפני החתונה, לא ישירות ביני לבינה אבל כל הארגונים לחתונה היא פשוט השתלטה על הכל(!!), זו הייתה חתונת קורונה, גם ככה היה מסובך , והיא פשוט לא הייתה מוכנה לצאת מהקיבעון שלה. לא אפרט.. אבל זה היה פשוט מעצבן. כל מה שהצענו היו לא היה מקובל עליה, חוסכת (לא רוצה לכתוב מתקמצנת) על כל שקל, הכל אצלה מחושבן עד לאגורה. 

לפני החתונה היו כל מיני עקיצות ממש ממש עדינות שהיה לי ממש קל לא להתייחס אליה, הרגשתי שהיא קטנה עליי והאמירות שלה- לא מזיזות לי. 

בכלל בחתונה, כשנכנסתי עם השמלת כלה- כולם הגיבו ב- וואו איזו יפה. וכו'.. והיא.. התעלמה ממני לחלוטין, באתי להומר לה שלום- נשיקה באויר וזהו. לא אמרה לי כלום. למה לא לפרגן?!

יום אחרי החתונה, בעלי היה צריך לקפוץ לבית שלו לקחת משהו, ממש לשנייה. הוא שאל אותי אם זה בסדר והסכמתי. אבל בלב היה לי חשש שאולי זה מסוכן שאני מאפשרת לו ללכת לבד אבל לא היה בא לי ללכת לשם. מפה לשם, הוא חזר הביתה, והתעניינתי איך היה ואיך קיבלו אותו כחתן אחרי החתונה. אז הוא (חמוד) היה ישיר איתי וסיפר לי שאמא שלו שאלה איך היה בליל הכלולות (מה נראה לה?!!?!?!) היא כיוונה לדעת האם אני בתולה (סליחה על הישירות) או לא. אז בעלי החמוד ענה לה שזה לא עניינה ושזה ביני לבינו. הייתי גאה בו אבל מצד שני, הייתי עצבנית על עצם השאלה! 

אבא שלי שכמה שהוא חרדתי בנושאים כאלה- מבחינתו עדיף להגיד ישירות מאשר שאטעה בנושאים האלה- אפילו הוא לא שאל אותי כלום. בקיצור ממש הופתעתי. התנהגתי כרגיל כמובן. אבל זה פגע לי בבטחון שהיא חושבת שאני איזו זולה.

אח"כ בשבת חתן, היא דפקה לנו בדלת כשהגענו, ואני פתחתי- ובעלי הגיע לראות אחרי שנייה, אז היא מתעלמת ממני ואומרת לו-מה קורה? אתה רעב?  ראית שמתי לך את הדברים שאתה אוהב בצלחת שתנשנש לפני שבת (הכל בלשון יחיד). מעליב, לא? כאילו אני לא קיימת. 

בסוף השבת- אחרי שכל התקופה שלפני החתונה קראתי לה בשם הפרטי שלה, העזתי לקרוא לה 'אמא' (ככה נהוג אצלנו), אמרתי לה 'תודה רבה על השבת אמא, להתראות. אז היא חצי בהתעלמות חצי התנשאות אומרת לי- "את יודעת, את קראת לי בכל התקופה הזו בשם הפרטי שלי, אז שתדעי שאצלנו זה ממש לא מקובל, פשוט לא אמרתי כלום". אני בהלם- אהה.. אוקיי.. אני אדע להבא.

היא חייבת להעיר איזזשהי הערה שכולם ידעו שהיא יודעת הכל!! הרי כבר קראתי לך אמא עכשיו, על זה את לא מגיבה, רק את הרע את רואה?! 

אחכ, בשבע ברכות.. הם אפילו לא אירחו את ההורים שלי (לא לפני החתונה ולא חשבו אפילו לארח אצלם שבע ברכות אחד).. הכל היה מהצד שלי- אז היא יושבת בשבע ברכות, נכנסנו אני והחתן והיא בפלאפון, אני מושיטה לה יד והיא מתעלמת, אז בעלה העיר את תשומת ליבה והיא הושיטה לי בחזרה. כל הערב היא הייתה בטלפון ולא זזה. הרגשתי לא נעים, מדברים אליהם ומצפים לשיתוף פעולה- היא לא מגיבה. אפילו בעלה הרגיש לא נעים. 

אחכ בעוד שבע ברכות, התלבטתי אם להושיט לה יד כשהגעתי כי לא ידעתי אם היא אולי לא רוצה.. בכ"ז הושטתי יד שאלתי לשלומה- היא עושה לי טובה שהיא מדברת איתי. מה נסגר?! תתבגרי! וזהו.. 

ואז.. הרי ממה שידוע (לי זה נודע מאוחר יותר) שכלה לא אמורה לעשות כלום בשבע ברכות. היא הודיעה ש: "אצלנו נהוג שהזוג עושה שבע ברכות אחד אצלו בבית יחד עם החנוכת בית. נאלצתי לארח כמה ימים אחרי החתונה. היום אני מרגישה ממש מטומטמת אבל ממש ניסיתי לרצות אותה- הכנתי את הסלטים שהיא אוהבת במיוחד, היא לא אוכלת בשר- אז הכנתי אוכל עם עוף בלבד. ממש נסיתי לרצות אותה. כל היום עבדתי, אמא שלי באה לעזור לי.. טוב, האורחים מגיעים, היא ובעלה מגיעים דווקא עם מצב רוח טוב, היא נשקה אותי מיוזמתה- ממש התרגשתי, איך זכיתי?! הכל היה טוב ויפה.. עד שביקשו ממנה להגיד כמה מילים כי זה יום אחרון של שבע ברכות, שתסכם. והיא ל מצאה מילה אחת (!!) טובה לומר על החתונה ועל הכל. שום דבר. רק כמה שהיא מאוכזבת שהיתה חתונת קורונה והיא מאוד רצתה לדחות, וחבל שלא דחינו.. וכו'. ממש ביאסה את האוירה. אז אמא שלי (אמא שלי היא טיפוס מאוד אופטימי ורואה ורוד בכל דבר)  אמרה בקול, בואי נסתכל על חצי הכוס המלאה שב"ה זכינו ועבר בלי משטרות והיה יפה בסה"כ וכו'... האמת לא נעים מה שאמא אמרה.. וחמתי התחילה לבכות בשולחן. וואו. אני לא ידעתי מה לעשות. אמא שלי ראתה את זה וישר התנצלה בפניה.. וזה כבר לא עזר. היא קמה ואחותי הלכה אחריה. ניסתה להרגיע אותה. 

ואז התברר למה היא כועסת עליי ככ.. קודם כל היא נפגעה כי לא הזמנתי אותה למקווה שלי- והסיבה- דבר ראשון- קורונה!! לא יכולתי. אמרו לי להביא מלווה אחת בלבד וזו היתה אמא שלי. וחוץ מזה, מלכתחילה תמיד רציתי ללכת רק אני ואמא, אף פעם לא אהבתי את ההמולה שעושים ממקווה. ודבר שני, היא אמרה לאחותי שהיא לא יודעת האם אני בתולה (ממש במילים האלה) והיא לחוצה מזה ולא שיתפנו אותה בכלום. (היא כאילו ציפתה שנבוא אליה עם הסדין, לא הבנתי!!) 

ובאופן כללי, שכל התכניות שלה לפני החתונה התפוצצו ולא היה כמו שהיא רצתה. 

אחכ כולם התפזרו והיא יצאה מהשירותים אחרי שבכתה ואמרתי לה להתראות והושטתי רק יד (בכלל לא ידעתי שאני אשמה בכל הפרצופי תשעה באב שהיו בשבע ברכות) היא לא נתנה לי יד בכלל ויצאה. נפגעתי. לא הבנתי למה כלה טריה צריכה לאכול את כל המצבי רוח ההזויים שלה??! 

יומיים אחכ היינו חייבים (לא הבנתי באיזה קטע אנחנו חייבים עם התנהגות כזו כלפיי) להיות אצלם שבת. אבל שתקתי והבלגתי. בעלי התקשר לומר לה שאנחנו מגיעים שבת והיא- חייבת להעיר- אצלנו מודיעים שבאים שבת עד יום ג'. כי אני עושה קניות. (תגידי תודה שעם כל היחס הזה אנחו עוד באים בכלל) ואז היא אמרה לי בשיחת טלפון הזו שהיא כועסת עליי ושהיא תדבר איתי על זה כשניפגש בשישי. 

הגעתי עם סלטים מוכנים מהבית וכו'.. כולי בחרדות, מה יהיה כשבעלי יצא לתפילה ואשאר איתה לבד?! 

וכמובן,היא לא חסכה ממני ואמרה לי כל הסיבות שהיא כועסת עליי. כל מיני סיבות. היא סיפרה לי שהיא התקשרה למישהי קרובה אליי בלי שידעתי וביקשה ממנה לשמור בסוד שהיא שואלת על הבתולין שלי. הייתי בהלם. אבל ככלה חדשה כמובן בלעתי הכל והתנהגתי כרגיל. 

 

זה ימים ראשונים בתור כלה, אחכ בשבתות אחרי שאלתי אותה מה להביא לשבת? סלטים או עוגה? מה יקל עליה? אז היא אומרת לי- תביאי 6 סוגי סלטים ועוגה!! חוצפנית!! הרגשתי ממש שהיא דורשת ממני ואני לא אוהבת שדורשים, אני בכיף ושמחה אעשה ואביא מה שצריך אבל אני שונאת שדורשים ממני. זה ישירות עושה לי אנטי! וזו ההתנהלות שלה באופן כללי, הכל בדרישות! 

ימי הולדת היא לא מסכימה שיביאו לה או לבעלה מתנה אחת משותפת מכל הילדים אלא היא רוצה מתנה מכל אחד בנפרד. והיא פתחה את המתנה באילו עושה טובה ו..'מה, עוד פעם הבאתם לי XXX??? ' וואי אני בשוק! תגידי תודה! 

ביום הולדת של בעלה (הייתי בערך חודש שלישי) הגענו בחום בשמש עם האזעקות שהיו ברגל(!!!) מרחק הליכה של שעה וחצי.. הגענו והיא אפילו לא הופתעה ולא העריכה, למרות שהיא ידעה שאנחנו בהריון!! רק הורידה- 'מה אתם כאלה מותשים?! כשהיינו צעירים היינו הולכים להורים מרחק של שעתיים!!' אוףףףףףףף אין לי כוח אליה! 

 

בהתחלה לא סיפרנו לאף אחד על ההרון, אז באזשהו שלב החלטנו לספר להורים ולא היה לי אכפת שקודם נספר להורים שלו, לכבד אותם. באנו סיפרנו, אנחנו מתרגשים, והיא- אהה.. ידעתי, זה היה ברור.. כבר בפסח נקלטת נכון?! 

וואייייי איזה עצבים, מזל שהייתי מרוגשת מספיק בשביל לא להתייחס. 

אחרי כמה זמן, אחות של בעלי שאלה את אמא שלה האם אנחנו בהריון וחמתי מספרת לי את זה: 'שירה שאלה אם את בהריון, אמרתי לה שאני לא יודעת שתשאל אתכם, אז שירה אמרה שבטוח את בהריון כי ממש השמנת.. !' 

זה אמיתי?!!! גם אם היא באמת שאלה בצורה כזו מגעילה- את צריכה להעביר את זה בצורה כזו?! גם ככה אשה בהריון מתוסבכת עם המשקל שלה.. ממש כעסתי והתעצבנתי על גיסתי. בעלי ניסה להרגיע אותי, ואמר שאולי בגלל היא לא אמרה את זה ככה ורק אמא שלו העבירה את זה בצורה כזו.- עוד יותר התעצבנתי, איפה הטקט!! העברתי, הבלגתי, כרגיל. 

 

היינו אצלה איזהו שבת, ובבוקר האח הקטן של בעלי הוציא איזשהו שוקולד ממש איכותי ונראה טעים ומגרה. אז לקחתי לו קובייה. ממש התלהבתי. חמתי נכנסה לחדר, אנחנו ארגנו את השולחן לסעודה- ולקחתי עוד ביס מהשוקולד ואמרתי לבעלי- בבקשה תטעם זה ממש טעים, בעלי לא רצה. אמרתי לו פליז זה ממש טעים, רק טעימה קטנה.. הוא התעקש.. פתאום חמתי יוצאת- "מה זה? מה את מכריחה אותו לאכול.? (אויש) אמרתי לה- סתם, מהשוקולד הזה.. אז היא עושה- אם הוא לא רוצה למה את מכריחה אותו. 

נעלבתי. למה את צריכה להתערב בכל דבר?!! כל מה שאנחנו צוחקים בינינו, כל מה שאנחנו אומרים בשקט בינינו- כל דבר היא צריכה לדעת.. "מה? מה זה?" די! לא עניינך! 

ואז היא ממשיכה וצוחקת ואומרת לבעלי- אתה יודע למה היא רוצה שתאכל? כי היא משמינה אז היא לא רוצה להשמין לבד.. 

וואי, פה היא הגזימה!! ממש נפגעתי. נכנסתי לחדר. בעלי נכנס איתי. ישבתי עצבנית. לא אמרתי כלום. היא עברת ליד החדר שלנו ומציצה כל הזמן. (מה גם שאין פרטיות בכלל, כל הזמן אחים שלו נכנסים לנו לחדר אפילו בלי לשאול, וגם אמא שלו- נכנסת לחדר והיא עושה טובה שמודיעה- אני נכנסת רגע, טוב?! ונכנסת. אוף, זה מעצבן) 

פשוט קמתי וסגרתי את הדלת מהעצבים. נמאס לי! 

ועוד דבר שממש מעצבן והייתי רוצה לדעת האם יש לי על מה או שזה בסדר גמור ואני סתם- 

היא תמיד מדליקה נרות הרבה לפני הזמן, אני לא יודעת בדיוק מתי. כבר יצא כמה פעמים וננסתי רגע לשירותים והופ אני שומעת אותה כבר מברכת ואפילו לא קוראת לי!! 

פעם אחת זה קרה כשכבר סף העצבים שלי היה ממש נמוך- היא תמיד מבקשת מבעלי להגיע מוקדם ביום שישי כדי לעשות סלטים (היא חושבת שהיא חוסכת לנו את העלויות של לקנות ולהכין סלטים..) ויום אחד, לא ידעתי שהיא ביקשה מבעלי שנבוא מוקדם, רציתי לנוח עוד בבית.. אז בעלי לא אמר לי כלום.. זרם.. כשיצאנו מהבית היא מתקשרת אליו, לא יודעת מה בדיוק היא אמרה לו ואני מרגישה שהוא פתאום עצבני קצת, לא רגוע..  הגענו בסביבות 3,4.. שזה ממש מוקדם לדעתי, והיא עושה פרצופים.. היא בעצמה יצאה להליכה רגלית ואני צריכה לעשות סלטים?! אחיות שלו לא עושות כלום כשאנחנו מגיעים, אה.. הם יבואו ויעשו. אשכרה הן מתקשרות אלינו ביום שישי וכמו אמא שלהן שואלות אותנו מתי אנחנו באים כי אין להם כוח לעשות סלטים אז הן מחכות לנו. 

קודם כל עצבן אותי שבעלי לא רגוע איתי בגללה (הוא מהלך על קצות האצבעות כדי שהיא לא תתעצבן) ועצבן אותי שהיא הולכת להליכה ועושה לי פרצופים שלא עשיתי סלטים. סליחה!?! את מארחת! 

אני בכוונה ישבתי ולא קמתי, נמאס לי שהיא מצפה שהמצבי רוח שלה מפחידים אותי! 

היא אמרה לבעלה שהיא רוצה להדליק מוקדם נרות, אז אני מייד קמתי להתאפר והיות מוכנה שהיא תדליק נרות, להדליק יחד.

נכנסתי להתאפר, בעלי נכנס אחריי. הדלת נסגרה.. אני עוד רגע מסיימת.. והיא בלי לקרוא לי אפילו, מדליקה נרות ומברכת. וואי שם כבר התפוצצתי. די! לא נעים לי להיות אלה בכלל! הכל אני חייבת לעשות, חייבת להיות סוג של חיילת! די! להגיע מוקדם, לעשות סלטים, והכל בדרישה, ואני לא מקבלת אפילו את היחס הבסיסי של לקרוא לי להדלקת נרות??! ממש התעצבנתי. הוצאתי את זה גם על בעלי. 

אמרתי לו שאם הוא לא יוצא לומר לה עכשיו, אני אגיד לה. הוא מפחד ממנה. אז לא אמר כלום. ואני רק יודעת לאיים. לא באמת אמרתי שום דבר והמשכתי להתנהג כרגיל. יצאתי ואמרתי רק- 'אה כבר הדלקת לבד?!' וזהו, היא לא התייחסה כי התפללה. בגללה אני ובעלי לא דיברנו, הוא כעס עליי שהתפרצתי עליו ואני כעסתי עליו שהוא פחדן ולא יודע לעמוד מול אמא שלו. כשהגיע מהתפילה התפייסנו אבל לא 100%. בשישי אחרי הסעודה בלילה נכנסנו לחדר, ואמנם היינו טיפה יותר רגועים אבל התווכחנו. ומסתבר שההורים שלו שמעו. למחרת כשהלכתי איתה לשיעור תורה (היא נעלבת אם לא הולכת איתה)  היא שאלה אותי- אני מקווה שאת ו-XX לא התווכחתם בגללנו. אז אני גם פחדנית, אמרתי לה 'לא.. הכל בסדר.. 'והמשכנו הלאה. 

 

שבת אחרת, הם הוציאו את ספר השמות וקראו את הפירוש לשם שלי בקול הייתי נורא מובכת אבל שתקתי, אז היה רשום שאני מתפרצת בקלות אבל נרגע מהר.. אז היא חייבת להגיב- ' כן, את זה כבר ראינו כולנו!' שכאילו היא כבר שמעה אותי מתפרצת ונרגעת.. אוף, אין לי כבר כוח אליה. 

 

עכשיו אני אמורה להיות אצלה שוב שבת, לא כיף לי שם.. לא נקי, הבית תמיד יש לו ריח מוזר חריף כזה ולא נעים לי במיוחד שאני ממש רגישה לריחות בהריון.. נמאס לי שמבחינתה אני 'חייבת' לעשות.. אני יודעת שבסה"כ מדובר בסלטים וזה לא נורא.. אבל מציק לי שדורשים ממני! שאני חייבת! בבית של ההורים שלי ששם אני מרגישה מחויבת בכלל לא דורשים ממני ולא מצפים ממני, אמא שלי שעובדת נורא קשה מגיע אחרי משמרת בשישי אחרי שעמדה ובישלה עד 3-4 בבוקר לא נותנת לי לעבוד ותמיד לא נעים לה ממני.

זה משגע אותי. וגם בראש השנה אנחנו אמורים להיות אצלה. 3 ימים!! אוף! מנסה להכין את עצמי נפשית לא לכעוס בראש השנה ולהיות רגועה.. אני מרגישה שאני בכלל לא כמו כלה בשבילה. לא מרגישה מינימום כבוד.. כשאני רואה את הכבוד והיחס שמקבלת אשתו של אח שלי אצלנו בבית. 

 

 

אשמח שתגידו לי האם זה לגיטימי שאני מתעצבנת או שאני יוצאת מפרופורציה וזה לא כזה נורא.. 

סליחה שזה כזה ארוך, הייתי צריכה לפרוק.. 

 

יקרה את צריכה הדרכהאמאשוני
ברור שיש דברים שהיא לא בסדר,
אבח יש דברים שכן אפשר לקבל אותם,
ויש דברים שלמרות שאת צודקת עדיף שתהיי חכמה.
ולמה הדרכה? בגלל בעלך. הוא כרגע מנסה ללכת בין הטיפות ושכולם יהיו מרוצים אבל זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן.
להתחמק מעימות לא ימנע אותו.
את בעצמך מרגישה שהגיעו מים עד נפש וזה כשאת עדיין כלה צעירה ועוד לפני הילדים...
להמשיך להבליג לעולם ועד את לא תצליחי וזה לא כדאי, לצפות מבעלך שיהיה איתן בצד שלך ויעמוד מולה זה לא ממש ריאלי כרגע, אולי אחרי עבודה של כמה שנים טובות. בכל זאת זאת אמא שלו ואצלה הוא גדל וממנה הוא ספג והתחנך. כל האישיות שלו נבנתה מגיל צעיר סביב האופי שלה.
אם את תתפוצצי עליה דע בוודאות הבעיה תעבור למישור הזוגי במקום להישאר ביחסי חמות כלה.
לכן ממליצה מאוד על הדרכה מסודרת.

כרגע קחי לך שני טיפים:
1. אל תצפי שהיא תשתנה- השינוי בדינמיקה יקרה ע"י שינוי שיתבטא דרכך
2. כל מה שכרוך באופי וסגנון- אל תחשבי שמה שאת רגילה זו האמת ולכן בהכרח היא הטועה. אלא שאתן שונות בעניין הזה (כמו למשל בעניין הדלקת נרות זה שהיא לא מחכה לך לא אומר שהיא לא סופרת אותך אלא מבחינתה זה טקס אישי וממש אין עניין לחכות לאחרות. בדיוק כמו שיש משפחות שכל אחד עושה קידוש בעצמו או מברך ברכת המזון בעצמו מתי שיוצא)

בהצלחה! נמשע ממש לא פשוט...
^^ ממש ככהאני10
ואני חושבת שהדגש צריך להיות על זה שתהיו ביחד.
את ובעלך אחד עם השניה, שתבנו את הזוגיות שלכם, שתהיו אכפתיים וקשובים אחד לשני בלי שיפוטיות, בלי להעמיס אחד על השני את העניינים של המשפחות.
הוא לא אשם שזו אמא שלו, ואם זה יהיה מולו אז לא רק שתהיה לך חמות הזויה אלא גם זוגיות גרועה.
אני לא אומרת להבליג על כל דבר, אבל כן לדעת להפריד לחלוטין בינו לבין אמא שלו - נגיד כשאתם רבים לא להתחיל להפיל עליו דברים שהיא עשתה, וכשהיא עושה דברים הזויים לא לבוא אליו בטענות. לא תמיד יש לו דרך לעצור את זה.
לדעתי ממש כדאי שתלכו להדרכה זוגית כדי שתבינו את המקום אחד של השני וגם כדי להבין איך להתמודד עם האמירות האלה כי עם השנים והילדים זה עלול להחמיר, ואת צריכה לדעת איך להתנהל בחכמה באמת, בצורה שתשמור על השפיות שלך ועל הזוגיות שלך למרות שחמותך לא תשתנה.
וווואווו אימאלהחגהבגה
א. חיבוק ענק ענק ענק.
אני טועה או ששיתפת פה לא מזמן על המשפחה שלך גם?
אימאלה כמה קושי...
ב. לא. ההתנהגות שלה ממש לא הגיונית ולא בסדר.
למה אתם הולכים לשם? רע לך שם, תישארו בבית.
לא, כלה לא צריכה לספר אם היא בתולה או לא.
לא צריכים להיכנס לכם לחדר.
יש עדות שאם אשה אחת מברכת- אשה אחרת לא יכולה, אם אתם מקפידים ככה, היא ממונעת ממך מצוות הדלקת נרות- כי גם לא היית שם לצאת ידי חובה וגם את לא יכולה לברך שוב לבד.
זה מזעזע בעיניי שהיא דורשת ממך להכין דברים- יש עניין של לעזור, אבל לא בדרישה וגם אם כן- בטח לא ככה.
בקיצור, לדעתי ההתנהלות שלה לא מוצדקת בכלל.

אני מחכה לך למעט להגיע לשם כמה שיותר

אבל מה שהכי חשוב- זה בעלך.
בעלך נמצא באמצע. אני מבינה שאתם נשואים טריים, שאת בהריון, ושוב, אם אני לא טועה יש גם בלא גנים מהצד של המשפחה שלך.
זה המון המון המון.
את צריכה להתמקד בזוגיות שלכם.
לשתף אותו- כמה שיותר, אבל בעדינות ולומר- אני יודעת שזו אמא שלך אבל, x, y, z. לשקף לו כמה קשה לך. שיילך לבקר אותה לבד באמצע שבוע.
תתקשרי אליה.
אפשר להפיל עת הקורונה ועל ההריון.

אבל זה משהו ישים.
ואולי אחרי כמה זמן היא תבין איפה היא פוגעת בך, ואולי לא.
בין כה וכה- היא לא חשובה. את ובכלל חשובים.

שוב חיבוק עצום ❤❤
איזה קרציהההה. סליחה.חדשה ישנה
אני אגיד לך מה נראה לי. שהיא לא הייתה בתולה וכל המצפון שלה או החרדות שלה היא מפילה עלייך. סליחה, האובססיביות הזאת סביב זה לא נורמאלית בעליל.

ברור שהיא מתנהגת אליכם בצורה הזויה ונוראית, את ממש נשמעת עדינה ומרצה. ובעלך עוד יותר... ולפעמים זה לא נכון להיות במקום המרצה כי היא ממשיכה לדרוך עליכם בכיף שלה, צריך לדעת גם לכבד אותה ומצד שני לא לאפשר שידרכו עלייך ועל בעלך! זה ממש לא מכבד אתכם!
ממליצה בחום לפנות ליועץ זוגיות לדעת כיצד עליכם להגיב, זה באמת סיטואציה לא פשוטה בכלל.
קראתי הכלסוסה אדומה
תקשיבי נשמה,
ותקשיבי טוב טוב למה שאני אומרת עכשיו.
את לא חייבת לה כלום.
והיא מתנהגת בצורה הזויה ביותר, ואין שום סיבה בעולם שתכילי את זה.

האיש שלך מפחד ממנה, אבל את צריכה לחשוב איך את עוזרת לו להפסיק לפחד ולהתחיל או להגן עליך או לוותר על הקשר איתה. - עד כדי כך.

אתם חייבים לשים לה גבולות עכשיו, אחרת זה לא יגמר ורק יחמיר.

אתם מנהלים את הזמן שלכם, לא היא.
ואת מחליטה איפה את עושה את השבתות שלך ואם מתאים לך לעשות סלטים ועוגה, לא היא.
היא לא חייבת לקרוא לך להדלקת נרות (זה בכלל לא מעיד על משהו, אולי אצלכם בבית זה אישיו, אבל לא צריך להעלב מזה כי אצל אחרים זה בכלל לא נושא).
ואת, לא חייבת לה כלום.

מהיום, תזכרי את הלכות כיבוד אב ואם,
את חייבת בכבודם, אבל צריך לברר מה זה אומר.
מה שאת עושה בשבילה, זה לא כבוד, זו השתעבדות שלך וזה מיותר לגמרי ולא מגיע לך על זה שום צל"ש. להפך.

תתחילי לעמוד על שלך, ולהעמיד אותה במקומה גם אם לא באופן ישיר.
להגיד לה, סליחה, לא מתאים לי - באסרטיביות ובלי טיפה של פחד והתנצלות.
לא יכולים לבוא השבת, מצטערת. ולא לפחד משום איום שלה, היא בסה"כ סתם אישה לא מטופלת שמזיקה לסביבתה.
אצלנו נהוג לקרוא לחמה אמא - תגידי לה "אצלנו לא" (הרי מי אמר שאת חייבת ללכת לפי מה שנהוג אצלם?!?!) את צריכה לחדד לעצמך שידה לא על העליונה.

כל השאר, החטטנות שלה לגבי הביתולין שלך - תעמידי במקומה.
תגידי לה שלא רק שאת בתולה, את גם בהלם מזה שהיא מרגישה בנח לדבר על זה כי זה לא עניינה.
תתפסי אומץ כי היא אישה מאוד קשה ועד שלא תראי לה שאת חזקה, היא לא תרגע.

את מפחדת ממלחמה איתה, אבל בפועל היא כובשת כל חלקה שלך ואת סובלת ולא מתנגדת.

בקיצור, מהיום, אין סלטים, אין עוגות, ואת לא חייבת לבוא אליה.
היא לא חייבת להזמין אם לא מתאים לה.
אבל את לא צריכה לסבול.

ושתדע את מקומה ומהר, לפני שיהיו לך ילדים והיא תהיה סבתא שתלטנית ויהיה לך הרבה יותר קשה.


מהר! לתפוס את האיש שלך לשיחה דחופה ואפילו ללכת למישהו חיצוני שיסביר לו שאמא שלו חולה.

יש מצבים שעדיף להתרחק מההורים אם קשה לשמור על כבודם.
מה שהיא דורשת ממך והיחס כלפייך יצא מכל פרופורציות.

ללב, אין לך מה לקחת. היא חולה.
ולראש, - להציב גבולות ברורים מאוד עכשיו!
לא חושבת שלהילחם עם בעלה זה מה שיעזור כאןאני10
זה יכול רק להרחיק ביניהם ולהרוס את הקיים.
ברור שבעל אמור לעמוד לצד אשתו, אבל זה שהוא לא מתעמת עם אמא שלו לא אומר שהוא נגד אשתו, זה אולי אומר שהוא טיפוס שלא יודע להתעמת.
ולהתחיל לריב איתו, או לתפוס אותו לשיחה דחופה כלשונך - יכול לדרדר להם את הזוגיות לתהום במהירות עצומה.
חשוב ללכת לטיפול זוגי במצבים כאלה, אבל לא לבוא ממקום מאשים, אלא ממקום של קשה לי בוא נלמד איך לדבר על זה ביננו ואיך להתמודד עם זה.

לא יודעת מה איתך, אני ממש לא מסכימה עם אמא שלי על כל דבר שהיא עושה, לפעמים מתעמתת ומצליחה לשנות, לפעמים לא מצליחה. לפעמים לא מנסה כי מכירה אותה כבר.
אולי זה המצב?

להילחם איתו ולהציב אולטימטום של זו אני או היא זה עלול להיות אסון לקשר שלהם. אפשר לתקן דברים גם בפחות לוחמנות
תקראי שוב, לא אמרתי בשום מקום לריב עם האיש שלה.סוסה אדומה
בכל אופן אני חושבת שאת לא מבינה את התמונה ואת הדמות.

מכירה ברמה האישית זוגות שהתגרשו עם סיפורים הרבה יותר קלים מזה כי הכלה לא ידעה לשים את הגבולות בהתחלה - לא תמיד שלום מגיע בדרך של שלום. לפעמים צריך להלחם כדי להשיג אותו. ולפעמים יעזוב איש את אביו ואמו לגמרי לגמרי (אם זה מה שצריך) ודבק באישתו (כי זו בעדיפות דחופה וראשונה).
זה ממש לא מה שאת מדברת על מציאות רגילה שיש דברים שצריכים הכלה או התעלמות.

היא (הכלה) צריכה להפסיק לצפות, (זה אופי חייב ושחייבים לו)
והחמות שתלטנית עם הפרעה קשה, ותאמיני לי שאני יודעת היטב על מה אני מדברת.
היא חייבת לשים לה גבולות עכשיו כי כרגע הם בלבלובים מהחתונה, אבל לא תמיד זה יהיה ככה ורק הקושי ישאר.

השיחה הדחופה בכלל לא בכיוון שאת מפרשת את זה.
והאולטימטום (אם יזדקקו לו) יכול להאמר בעדינות ובחכמה, אבל אם זאת תהיה הסיטואציה, זה מה שחייבים לעשות.

ואגב, לפעמים עדיף לריב מעט בזמן, מאשר לריב מאוד מאוד מאוחר יותר.

זה לא סיפור קלאסי של חמות וכלה.
זו אישה שתלטנית וקשה בלי גבולות, עם כלה שלא יודעת לשמור על הגבולות של עצמה.

אף אחד לא צריך לחיות בפחד והכלה צריכה לעשות שינוי תודעתי דחוף ולשדר את זה לחמות שצריכה רסן.
ברור שהחמות בעייתית והזויה לא אמרתי שלאאני10
ונכון שהכלה לא יודעת לשמור על גבולות של עצמה. ולא אמרתי להכיל או להתעלם. אין ספק שהם צריכים ללכת ליעוץ ולדעת איך להתמודד עם הסיטואציה הסופר בעייתית הזו.
אני רק אומרת שהבעל לא אשם בזה שאמא שלו משוגעת, והוא לא צריך לשאת את האחריות לכל אמירה הזויה שלה (ורק כדי להסיר ספק אני לא אומרת את זה ככלה לחמות מושלמת.. לא אפרט כאן כי זה לא הנושא, אבל חווה על בשרי את המורכבות של חמות הזויה, גם אם בהרבה פחות ממה שהכותבת מתארת)
ברוררר שהוא אמור להיות לצד אשתו, אבל בואי נזכור שאנשים שגדלים עם אמא כזו זה לא פשוט לבוא אליהם ולהגיד 'הי, איך לא שמת לב שאמא שלך מטורפת?' וישר הם יודו לך שהערת את תשומת ליבם ויעמדו לצידך. זה סיטואציה הרבה יותר מורכבת שמצריכה יעוץ רציני ורגיש וממש לא רק שיחת "תפסיק לפחד ממנה או תנתק איתה את הקשר". זה פשוט לא עובד ככה.

אני מכירה מקרים הפוכים ממך של אנשים שלא התגרשו, אבל הזוגיות שלהם הפכה לסיוט מתמשך וקרב האשמות נצחי, ובמקום להיות אחד עם השניה ולהבין איך להתמודד עם ההורים ביחד, מה שקרה זה שהאישה היתה (ועד היום..) עסוקה בלהאשים את בעלה על כל הפעמים שאי פעם אמא שלו עשתה משהו לא בסדר והוא לא רב איתה כדי להגן על אשתו. וזה כבר כל כך טבוע בזוגיות שלהם שהדברים האלה נשלפים גם בסיטואציות מטופשות ביותר שהיה אפשר לפתור בנחת, ובכלל לא סיטואציות שקשורות לחמות אלא סתם דברים ביניהם. פשוט כבר הבעל הפך להיות איזה פרוקסי של החמות בעיניי האישה כי היתה כל החיים עסוקה בלהאשים אותו שהוא לא מספיק לצידה.
מיותר לומר שהזוגיות של זוגות כאלה לא מלבבת, ו-וואללה בעיניי אם אתם לא מצליחים לחיות ביחד ולדבר כמו בני אדם כבר עדיף שתתגרשו מאשר תחיו עם כזה רעל ביניכם. אבל המשפט האחרון הוא כמובן דעתי בלבד.
אנחנו בכלל לא חולקות במובן מסוייםסוסה אדומה
את פשוט מפרשת את הנחרצות שלי כריב עם האיש שלה, ואת הגבולות שאני מציעה לה להציב כמלחמה. אבל זה לא מה שאני מתכוונת בכלל, זו פרשנות שלך.

האיש שלה למעשה אפילו יותר מסכן ממנה, כי נשמע שהוא אפילו פוחד יותר.

אני מאמינה גדולה בנשים,
ואני חושבת שהיא יכולה עם הרבה רגישות ובלי להאשים אותו בכלל, לנתב אותו.
האיש שלה אמור להגן עליה, כי במערך במשפחתי תמיד עדיף שמול הצד שלו הוא יהיה בחזית ובצד שלה להפך.
ולכן, בגלל שקשה לו, כמו שכבר כתבתי לחשוב איך *לעזור* לו להפסיק לפחד. כי זה מה שצריך שיהיה. גם אם קשה, מתמודדים. לטובת שניהם. לטובת ההתפתחות שלהם כזוג.

ואני מניחה שהוא יודע פחות או יותר שאמא שלו מטורפת, ואם לא, מאוד חשוב לגרום לו להיות מודע לזה גם אם לא באופן ישיר, זה יגרום להרבה מאוד סדר בינהם ובכלל.
האמת לא פוגעת באנשים בוגרים.

אז לא היתה פה הצעה לריב,
היתה פה הצעה של הצבת גבולות ברורים.
הצבת גבולות זה ההפך מריב.
ריב זו יציאה משליטה, אסרטיביות זו עוצמה ושליטה הסיטואציה מתוך הבנת המקום שלך, של הזולת והצדק.

היא צריכה להפסיק לצפות מהחמות, ולא לחשוב שהחמות חייבת לה, ועם זאת להבין שגם היא לא חייבת לחמות.
וגם מה שהיא חייבת בכבודה, צריך בירור מה זה אומר. מה שבטוח זה שהיא חייבת בכבודה (כי ה' ציווה) ולא שהיא חייבת *לה*. והיא חייבת להבין את ההבדל.

לגבי האשמות שכתבת למטה, ממש לא בכיוון של הדברים שכתבתי. אמרתי לך, תקראי שוב...
זו פרשנות שלך את הדברים שלי...

אגב,
אני מדברת על הדברים מנסיון קרוב של כמה וכמה מקרים.
את צודקת, כנראה אני קוראת אותך בצורה יותר תקיפה ממה שכתבת..אני10
מסכימה איתך בכל מילה שכתבת כאן, וכנראה שאני דווקא בגלל ההיכרות שלי עם הזוגות שתיארתי זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש וגרם לי להתקומם ככ, ולקרוא את הדברים שכתבת בנימה לוחמנית, כשבעצם אני הייתי הלוחמנית..
מתנצלת שיצאתי עלייך..
מצטרפת לכל מילה^^אחת פשוטה
כל מילה!דיקלה91
היי יקרהמאמינה ומתאמנת
שולחת לך חיבוק גדול❤

כותבת כאן כדי להקפיץ לי. בעזרת ה בהמשך אכתוב
וואוו. וואוו. וואוו. אני פשוט בהלם. קראתי הכל וגם אני אגיבע"נפש חיה.
בע"ה יותר מאוחר.



את הכי צודקת שיש!
ואי חמה וכלהאהבתחינם
סיפור ידוע שלא נגמר! פשוט לא נגמר!
ליבי אתך
💓
אין לי באמת עצות , שלי יותר מורכבת בהרבה....
רק הזדהות ותקווה שיום יבוא והם יהיו נורמליות.
אה ו...
לא ללכת יותר מדי! טיפ ששידרג לי המון.
שלך יותר מורכבת?סוסה אדומה
ליבי איתך...
כן כן.אהבתחינם
ולא מרוע
היא פשוט מנותקת מכל מה שקורה סביבה
ורק היא המרכז.

בעלי לא בבית תקופה נכון?
היא יודעת.
ומאשימה אותי בלי סוף.
אפילו פעם אחת לא אמרה מילה חמה, או משהו שלא ביקורת/האשמה...
והיא בכלל לא יודעת *למה* הוא לא בבית.
בעיניה האישה אשמה בהכל.
ועוד אומרת לי קחי בחשבון שהבן שלי לא מתגרש אצלנו זה אסור.
וואי אמאלה!!! בחילה!!!לולית10

הפסקתי באמצע כדי להגיב. אבל זה ממש לא נורמלי...!!!!

חולני משהו הייתי אומרת...

רק תפללי עליכם וגם עליה, אבל בעיקר תתמקדו בלבנות את הקן שלכם,

פשוט תפילות תפילות תפילות,

וגם הייתי מתייעצת עם רב לגבי כיבוד הורים כמה מה ואיך וכו',

כדי שלא תהרוס לכם את הבית שלכם.

וחיבוק גדול!!!!!!

תקשיבי נשמהלולית10

סיימתי לקרוא..

את הכי נורמלית בעולם,

מעריצה אותך מאיפה את מוצאת כוחות להתמודד איתה בכלל,

נשמע קשה בטירוף,

למה אתם שם בר''ה? מי אמר שאתם חייבים? בבקשה תשאלו רב, גם לגבי מינון של שבתות אולי, תחשבו במה אתם מסוגלים לעמוד, זה נשמע שזה מאתגר לכם את הזוגיות מאוד!!!

לא פשוט בכלל...

שלום בית זה לא כזה דבר פשוט....

ויש גבולות מסויימים לכיבוד הורים

אז לא בטוח שאתם ''חייבים''- לכן כתבתי שאם אתם בטוחים שאתם חייבים אז כדאי שתתייעצו עם רב...

במקומך לא הייתי באה אליהם ככ הרבהרינת 23
ואני האחרונה בעולם שנותנת עצה כזאת. בדכ אני חושבת שצריך לבלוע הרבה למען המשפחתיות ולמען הבנזוג אבל ההתנהגות שלה פשוט מזעזעת! והאובססיה שלה לבתולין שלך זה ממש מחלת נפש.

אז להוריד מינונים של הגעה ואם הם שואלים להגיד במפורש שהיחס אלייך לא נעים.
אם אתם לא גרים רחוק אז שבעלך ילך אליהם לבד באמצע השבוע (ואם הם מנסים לסכסך ביניכם בהזדמנות שאת לא שם אז להפסיק גם עם זה!)

ואת מדהימה שסבלת את זה עד עכשיו! פשוט אין מילים.

נ.ב
יש משפחות שאין אצלם אישיו של להדליק נרות ביחד אז בנקודה הספציפית הזאת אל תקחי ללב.
גם העניין עם הבתולין- אולי הם שייכים לעדה מסוימת או קהילה מסוימת שככה נהוג אצלם? כי אחרת זה פשוט פסיכי ברמות אחרות!
וואו אני שיא המזועזעת!! איזה חוויות קשות!חיבוק גדול גדול!!לא אני:(

אני לא רוצה להכביר במילים על החמות אבל ברור שההתנהגות מזעזעת!!!!!

 

תדעי לך שאת מדהימה!! כל כך מתחשבת ונשמעת עדינה וטובה! לרגע אל תחשבי שכל מה שקורה זה באשמתך!

 

מסכימה עם מי שאומר שתמעטו כרגע בלהגיע אליהם. אתם ממש לא חייבים כשזה היחס ואת ממש לא חייבת לסבול. כנ"ל לגבי ראש השנה. 

 

אני מבינה את המורכבות שבעלך רוצה לרצות את המשפחה ובעיקר את אמא שלו ולכן הולכים "לפי הספר".

זה באמת מצב לא פשוט בתור זוג טרי- הוא לא רוצה "לאבד" את המשפחה ואת מה שהוא רגיל אליו ומצד שני מאמינה שמאוד לא נעים לו ממך ומהיחס שאת מקבלת.

 

קודם כל, בגלל שהמצב כל כך לא שגרתי (נכון שתמיד יש ענייני כלה וחמות אבל כאן נראה שהאישיות שלה היא לא רגילה ) אתם חייבים הדרכה נכונה! רב טוב, אמין או יועץ באמת טוב שיבין את המורכבות ויגיד לך גם שאת הכי בסדר בעולם!!! את ממש לא אשמה בכלום.

אם תהיו אצל מישהו שיאשים אותך במשהו- תדעי שזה לא בשבילך.

אני מדגישה את זה כדי שלא יהיה מצב שיגרום לך לחשוב שאת לא בסדר.

לארגון הידברות יש מחלקה של שלום בית- אפשר לנסות גם שם אולי המחירים זולים יותר..

אבל בכל מקרה לא להתפשר וללכת לייעוץ שבאמת יעשה לכם טוב ויחזק לך גם את הביטחון.

 

בעלך גם צריך את ההדרכה כדי שידע איך להתנהל בחוכמה בתוך המצב המורכב הזה מול אמא שלו בצורה שתרים את הזוגיות שלכם.

נכון שזה מצחיק אבל נשמע כאילו חמותך "מקנאה" בך. כאילו כואב לה שהבן שלה כבר קשור לאישה אחרת. 

 

כתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו.." את צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אבל את זה הוא צריך ללמוד לכן לא ארחיב על זה כאן.

 

יפה מאוד מצידך שאת ככה ברוחב לב מכינה וטורחת. במצב אידיאלי זה היה מהמם והיה גם מתקבל בברכה ובפרגונים כי את לגמרי לא חייבת.

 אני בטוחה שיש הרבה אי נעימות ואת גם באיזשהו מקום רוצה להיות אהובה על ידם ולהתחיל ברגל ימין אבל יש מצבים שזה לא ממש עובד כך. אם תתרפסי יותר מדי הם יתרגלו לזלזל בך וזה ממש לא לעניין. זה חלק מהעניין של חוסר הכבוד שאת מרגישה. 

אל תתני להם לדרוך עלייך ואל תקבלי בהבנה התנהגויות מזלזלות כי זה פשוט יימשך ויהיה להם כהרגל.

 

לא לעניין שאמא שלו דורשת ממך להביא איתך דברים, לא לעניין שהאחיות(!!???) מחכות לכם שתגיעו כדי שתכינו דברים. כמו שכתבת- היא המארחת, אתם האורחים! יכול להיות שהיא הייתה רגילה שהבן שלה עושה דברים אבל המציאות השתנתה והיא צריכה להבין את זה.

 

תביאי דברים כשבא לך וכשאת מרגיש בנוח לעשות את זה וממש לא מתוך תחושת מחויבות.

תנצלו את הזמן שאתם עוד זוג טרי כדי ליהנות.

 

לגבי הבתולין- לא עניינה ולדעתי את יכולה לומר לה שזה לא עניין ששואלים או שמדברים עליו וזה פרטי שלך\שלכם ושתשמחי אם לא תשאל על הנושא.

 

לגבי הדלקת הנרות- תרפי... לא בכל מקום נהוג שהכלה מדליקה עם החמות. אם את מברכת בכל מצב- תברכי אחריה ואם את מהעדות שלא מברכים, פשוט תדליקי בלי ברכה (תאמרי את הברכה ללא שם ה' ותכווני בלב את השם ומלכות).

 

אם את בוחרת ללכת איתה לשיעור תורה, תעשי את זה בכיף ותשמחי בכך שאת הולכת לשיעור תורה.

 

תשתדלי לבחור ולשמוח בבחירות וממש לא כדי לרצות אותה.

 

תדברי עם בעלך  ותגידי לו למה את זקוקה ממנו, תשקפי לו שחשוב לך הקשר שלו עם אימו ושאת ממש לא רוצה לנתק אותו אבל חשוב לך גם שיהיה יחס מכבד וכו'.

והכי חשוב!! זו הזוגיות שלכם- כשאתם שם תהיו יחד, אחד בשביל השני, תיהנו ביניכם ותמיד תבחרו בכם.

 

בהצלחה רבה רבה אהובה!!! 

 

ושתי שאלות-לא חייבת לענות;)לא אני:(

העניין עם הבתולין זה קשור לעדה שלכם או משהו. כאילו זה נהוג אצלכם ששואלים דבר כזה? לא נותן לזה לגיטימציה בכללל אבל סתם שואלת..

ואיך בעלה (חמיך) בכל הסיפור הזה? 

 

כמו שכתבתי לא חייבת לענות, סתם עניין אותי.

יש עדות שזה מקובלאני10
שמביאים את הסדין להראות לאמא של הבעל את הדם
למיטב ידיעתי היום כבר פחות קיים אבל עדיין יש כאלה (לפני החתונה שלי סבתא שלי, מעדה כזו, לקחה אותי לשיחה וסיפרה איך אמרו לה לשמור את הסדין ולהביא אחכ למשפחה ואיך דודים שלי הביאו לה.. חושבת שהיא רצתה להכין אותי לזה. תודה לאל אנחנו שייכים לעדה ותרבות אחרות לחלוטין, אבל יש מקומות שזה עוד מקובל)
לא תמיד יש דם על הסדיןלהשתמח
גם אם האשה בתולה
נכון. גם לי לא היה.אני10
ובאמת תהיתי בזמנו מה היינו אמורים לעשות אם היינו צריכים להראות את הסדין והוא נקי.. אבל לא רציתי לשאול את סבתא שלי אז נשארתי עם התעלומה 😆
בכל מקרה זה די מקובל בחברות מסויימות.. מקווה בשביל הנשים שם שיש להן מספיק דם 🤦‍♀️😏
נכון. .בגלל זה שאלתי אם זה עניין עדתי.. מקווה שזה כבר לא קיילא אני:(


ודבר אחרון.. אני חושבת שעדיף שבעלך לא ילך לשם לבד..לא אני:(

אם היא מתנהגת בצורה כזו עדיף שתלכו תמיד יחד.

א. נשמע שאין לה מעצור לפה.

ב. שתבין שאת והוא זה אחד!! והוא כבר לא לבד והיא צריכה ללמוד להתייחס גם אלייך או לפחות לקבל את נוכחותך.

 

אמאלההההה. אמאלה אמאלה אמאלהההה!חצילוש
ושוב. אבאלה. מה זה??! תקשיבי מותק. היא נשמעת לי אישה מעורערת שחייב לשים לה גבולות. היא אמרה לך שהתקשרה למישהי לברר אם את בתולה?? מהההה נסגררר? מה נסגר. הייתי נכנסת בה ומעמידה אותה במקום. איזו עדינה את!! ואם את לא? ואת בעלת תשובה? היא צריכה לדעת?? אין לי מילים. פשוט אין. למה שתהיי שם בראש השנה? 3 ימים ועוד בהריון? לחשב מסלול מחדש. ללמוד לומר בבירור ובנחת לבעלך מה מתאים לך ומה לא. איתה את לא מתווכחת ומתנצלת. לומר לו בהחלטיות ובנועם. ושיתמודד. וכשהיא באה אלייך ביציאות ההזויות האלה, תסתכלי עליה כמו על ילדה שאומרת משהו חסר טאקט ותביני שהיא צריכה עוד השחמה על טורבו, ותעני לה, בחיוך ולאט- כמו שעונים לילדה בלי טאקט. אפילו לדבר עם הרב של בעלך. זה לא תקין בכלל.
אני בהלם.דנה1234
יכולה רק להגיד על עצמי שהייתי דורשת מבעלי לשמור עלי בין אם זה להגיע אליהם פחות ובין אם להעמיד אותה במקום.
לפי מה שאת מספרת את מקבלת יחס לא תקין
מוסיפהדנה1234
שכל הבירורים האלה על הבתולים שלך עושים לי להקיא. אני מבינה שהיא מתעניינת אבל זה בשום אופן לא צריך להגיע אלייך או לבעלך, זה דוחה ברמות
סליחה אבל היא פשוט מתנהגת בגועל, את חייבתהשלך על ה' יהבך
לאזור אומץ ולעשות מה שטוב לך תןך שיתוף עם בעלך, תכיני אותו לכך שאת מתכוונת להתחיל לעמוד על שלך, פשוט מזעזע חיבוק ענק נשמה ה' ישלח לך כוחות.
חמותך נשמעת כמו מישהי שצריכה טיפול נפשי דחוף
נשמעת לי מוזרה ומסכנה ולא בסדר כלפייך בכלללהשתמח
רק נקודה אחת שחבל שתיפגעי ממנה, גם אצלי וגם אצל בעלי מקובל שכל אחת מדליקה נרות לבד מתי שמתאים לה, אולי גם אצלה
אמלה!! התנהגות נוראית. את לא מגזימה בכלל....מצטרפת למועדון
יקרה שאת! למה את צריכה לסבול את זה? למה את באה לשם בתדירות כל כך גבוהה?
התחתנת עם הבן שלה לא איתה. את ממש לא חיבת לה שום דבר ובטח שלא לבוא אליה כשזה היחס שאת מקבלת . שבתות אצל החמות זה לא חלק מהכתובה למיטב ידיעתי. את חיבת להתחיל לשים לה גבולות ומהר! זה נשמע שאת מנסה לרצות אותה כל הזמן(מכירה את זה מעצמי) והיא כנראה מזהה את זה ורק מגדילה את הדרישות יותר ויותר....
תתחילי להגיד מה מתאים לך ומה לא מתאים לך. פחות מציעה להתעמת איתה או לענות לה על יחס מקומם אלא פשוט לעמוד על שלך כשהיא מבקשת משהו שלא מתאים לך. בהתחלה היא תהיה בשוק שאת מעיזה אבל לאט לאט תעמד במקום.
שיהיה לך בהצלחה רבה! ממש לא פשוט וכל הכבוד לך על הסבלנות והכבוד למשפחה של בעלך ממש ממש לא מובן מאליו...
אני רק..אם_שמחה_הללויה
את חמודה ממש! ואמן על כל חמה כלה כמוך! כל כך מכבדת
את תראי שכר על כל מה שעשית עד עכשיו. וכמו שאמרו לך עד עכשיו.."תצמצמי הגעות", את לא חייבת לסבול. יותר קל להמשיך לכבד..ממרחק.
ובעלך יכול להגיע אליהם בתדירות יותר גבוהה בימי חול נגיד.
אל תתני לה את התענוג להרגיש שהיא מצליחה לפגוע בך והכי חשובבאת אליי פתאום
זה שאל תתווכחי עם בעלך בגללה.
זכרי שבסופו של דבר זה אמא שלו...

מה שאת יכולה לעשות - תעשי, מה שלא - לא.
אם לא מתאים לך להכין סלטים או לבוא לשבת מוקדם יותר - אל תעשי והכל הכל כל בתיאום עם בעלך ובדיבור איתו לפני על איך שאת מרגישה. הכל בעדינות ובחכמה.

אל תתביישי להעיר לה אם משהו לא מתאים. בחוכמה ולא בברוטליות אבל גם לא להיות עדינה מדי שדורכים עליה, גם לך מותר להיעלב. תציבי גבולות יחד עם בעלך.
הכי חשוב שמרי על הבית שלך.

חיבוק! תהיי חכמה
תודה לכולן על התגובות..ושאלההילושש

ממש תודה לכולן, קראתי כל תגובה.. תמכתן וגרמתן לי להבין שלא אני הבעיה ב"ה. 

 

רק יש לי שאלה, הרוב פה כתבו לי להוריד מינונים של הגעה להורים שלו.. אבל איך אפשר לעשות את זה? אני באופן אישי אשמח מאוד לא להגיע או להגיע פחות.. אבל איך אני יכולה לא להגיע אל ההורים שלו אבל כן להגיע להורים שלי? 

כלומר, איך עושים את זה מבלי לפגוע בבעלי? הרי זו המשפחה שלו וכמו שבאלי ללכת למשפחה שלי והוא מקבל אותם (למרות שאצלי אף אחד לא פוגע בו, אפילו לא קרוב), הרי זה משפחה שונה בשבילו כמו שהם שונים בשבילי, ככה הוא רוצה ללכת ולהיות אצלם. הוא אוהב את המשפחה שלו ומקבל אותם למרות המגרעות שלהם.. אז תמיד חשבתי שזה צריך להיות הדדי,

נגיד שבתות, אנחנו עושים שבת אצל ההורים שלו, ואז בבית לבד, אצל ההורים שלי, ואז בבית לבד- והסדר הזה זה רק בשביל להפחית הגעות להורים שלו. כי להורים שלי בא לי ללכת פעם בשבועיים ולא פעם בחודש. אני נאלצת להיות אצל ההורים שלי פעם בחודש רק כדי שזה יהיה שווה בשווה ל 2 הצדדים. 

 

תודה רבה לכל מי שטרחה וענתה, מדהימות כולכן !!  

פשוט לא חייבים ללכת שווה בשווהתיתיל

זזה החלטה שלכם... אצלנו בעלי הולך במשך השבוע לבד כמה שמתחשק לו, לפעמים גם עם הילדה לבד וזהו. פותר את הבעיה..

לדבר על זה איתופאף
אני פשוט הסברתי לאיש שלי שיש פער גדול ביני לבינו (לא להתמקד במשפחות, להתמקד בך) שלי לוקח יותר זמן מאשר לו להרגיש בבית במקום מסוים, והוא לעומת זאת מסתדר עם זה יותר טוב....להסביר שהקושי הוא שלך, ושאת מקווה שזה ישתפר עם הזמן, אבל כרגע קשה לך עם אמא שלו, ושגם את צריכה לעבוד על זה, אבל כרגע זה עושה לך רע ...
אצלנו באמת היו תקופות שהגענו להורים שלי הרבה יותר מאשר להורים שלו, והוא הבין.
חוצמזה, את תצטרכי לעשות גם עבודה על הקשר שלך עם חמותך, איך את שמה גבולות וגם איך לא לוקחים ללב, אבל כשיהיה לך יותר אוויר אני מאמינה שיהיה לך יותר קל לא לקחת ללב....
ולבנות את עצמכם, לעשות שבתות בבית, לחזק את הזוגיות שלכם ואת הבית שלכם-יאפשר לך להתמודד עם הביוץ יותר טוב
כדאי לדבר עם בעלך בעדינותחדשה ישנה
שממש לא פשוט לך, וכל השאלות על הביתולין, היחס הלא מכבד אלייך מאוד פוגע בך... ואת עכשיו בתקופה עוד יותר רגישה של הריון ולידה אז אם אפשר קצת פחות להגיע...
ענית לעצמךרינת 23אחרונה
אצל ההורים שלך אף אחד לא פוגע בו. נשמע שהוא מאד מבין ותומך אז מקווה שהוא יבין גם את זה.

אולי שילך באמצע השבוע להורים שלו בלעדייך (רק בתנאי שהם לא מסיתים אותו נגדך או מרכלים מאחורי הגב).

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת