אפשר שהגדלות בסגולות נפשנו היא היכולת להתמודד עם כאב. ההגות הקלאסית מלמדת על ארבע דלתות הנפש שכל אחד עובר בהן על פי צרכיו.
ראשונה היא דלת השינה. השינה מציעה לנו מפלט מן
העולם ומכל מכאוביו. השינה מציינת את מעבר הזמן,
מציעה לנו ריחוק מהדברים שהכאיבו לנו. כשנפצע אדם,
לעתים הוא מאבד את הכרתו. בדומה לכך השומע בשורות
נוראיות מתעלף לפעמים. בדרך זו מגינה הנפש
על עצמה מפני כאב: היא יוצאת בעד הדלת הראשונה.
שנייה היא דלת השכחה. יש שפצעים עמוקים מכדי שיחלימו, או מכל מקום עמוקים מכדי שיחלימו במהירות.
מלבד זאת, זיכרונות רבים עלולים להכאיב, ואין להם שום
מרפא. מכזב כל האומר כי "הזמן מעלה ארוכה לכל פצע".
הזמן מעלה ארוכה לרוב הפצעים. היתר מסתררים
מאחורי דלת זאת.
שלישית היא דרך השיגעון. לפעמים נוחתת על הלב
מהלומה כזו שהיא לא מוצאת לה מחבוא באי-שפיות.
אולי היא אינה נראית כברכה, אבל כזו היא.
לפעמים, כשהמציאות היא כאב ותו לא, הבריחה מן
הכאב הזה מחייבת את הנפש להותיר את המציאות מאחור.
ועל הרביעית לא אדבר.
(שם הרוח/פטריק רותפס)
ראשונה היא דלת השינה. השינה מציעה לנו מפלט מן
העולם ומכל מכאוביו. השינה מציינת את מעבר הזמן,
מציעה לנו ריחוק מהדברים שהכאיבו לנו. כשנפצע אדם,
לעתים הוא מאבד את הכרתו. בדומה לכך השומע בשורות
נוראיות מתעלף לפעמים. בדרך זו מגינה הנפש
על עצמה מפני כאב: היא יוצאת בעד הדלת הראשונה.
שנייה היא דלת השכחה. יש שפצעים עמוקים מכדי שיחלימו, או מכל מקום עמוקים מכדי שיחלימו במהירות.
מלבד זאת, זיכרונות רבים עלולים להכאיב, ואין להם שום
מרפא. מכזב כל האומר כי "הזמן מעלה ארוכה לכל פצע".
הזמן מעלה ארוכה לרוב הפצעים. היתר מסתררים
מאחורי דלת זאת.
שלישית היא דרך השיגעון. לפעמים נוחתת על הלב
מהלומה כזו שהיא לא מוצאת לה מחבוא באי-שפיות.
אולי היא אינה נראית כברכה, אבל כזו היא.
לפעמים, כשהמציאות היא כאב ותו לא, הבריחה מן
הכאב הזה מחייבת את הנפש להותיר את המציאות מאחור.
ועל הרביעית לא אדבר.
(שם הרוח/פטריק רותפס)
