אתמול הלכתי עם ידיים פרושות לרווחה,ככה,הרגשתי טוב בפשטות.
בלי פלאפון,בלי קשר לעולם,רק שקט והקול שלי ששר ושר ושר והעיניים שלא מסוגלות להכיל את היופי אז החיוך פשוט מתרחב הכי שיש.
אני אוהבת לשיר באמצע הליכה לבד,זה מכניס לי מחשבות על אנשים צדיקים ובמיוחד אם זה בשדות,באמצע שום מקום.
ורק הרגשתי את הרפואה הזאת שחוזרת אלי,ככה,בשקט.
אני מרגישה שהעבודה שלי עם עצמי,מתכוונת יותר ומוצאת את האיזון.
נתק לפעמים זה טוב,זה עוזר לי לא להמשיך לטבוע.
ואני אוהבת את האיבוד שהגעתי אליו.
אשכרה הלכתי לאיבוד בתוך הישוב שלי אבל גיליתי מקום נדיר.
אפשר גם להכתיר אותו לאחד המקומות שלי.
חשבתי על זה שאין לי סוללה בטלפון ובהכי גרוע,כשירד הלילה ולא אמצא עדיין מקום שאני מזהה כדי להגיע הבייתה,אמשיך ללכת עד שאמצא מישהו שיקח אותי.
זה מצחיק להאבד בתוך ישוב.
אבל זה טוב.
אני אוהבת את השדות שלי.התגעגעתי אליהם הכי הכי שיש.
אז תודה.
בלי פלאפון,בלי קשר לעולם,רק שקט והקול שלי ששר ושר ושר והעיניים שלא מסוגלות להכיל את היופי אז החיוך פשוט מתרחב הכי שיש.
אני אוהבת לשיר באמצע הליכה לבד,זה מכניס לי מחשבות על אנשים צדיקים ובמיוחד אם זה בשדות,באמצע שום מקום.
ורק הרגשתי את הרפואה הזאת שחוזרת אלי,ככה,בשקט.
אני מרגישה שהעבודה שלי עם עצמי,מתכוונת יותר ומוצאת את האיזון.
נתק לפעמים זה טוב,זה עוזר לי לא להמשיך לטבוע.
ואני אוהבת את האיבוד שהגעתי אליו.
אשכרה הלכתי לאיבוד בתוך הישוב שלי אבל גיליתי מקום נדיר.
אפשר גם להכתיר אותו לאחד המקומות שלי.
חשבתי על זה שאין לי סוללה בטלפון ובהכי גרוע,כשירד הלילה ולא אמצא עדיין מקום שאני מזהה כדי להגיע הבייתה,אמשיך ללכת עד שאמצא מישהו שיקח אותי.
זה מצחיק להאבד בתוך ישוב.
אבל זה טוב.
אני אוהבת את השדות שלי.התגעגעתי אליהם הכי הכי שיש.
אז תודה.
