להתחבר אליה, ולהיות איתה כמה שאת יכולה (לא בצורה שתפגע בך). הכי חשוב זה שהיא תדע שיש מישהי איתה וזה כבר יעזור לה.

לדוגמה כשאת רואה כשרע לה או כשהיא עצובה פשוט לכי תשבי לידה גם אם היא לא רוצה לדבר.

או לדוגמה שהיא נהפכת לאלימה, כמו שאמרת תנסי לדבר איתה (לא חייב דווקא על הקטע של האלימות) וללכת איתה הצידה ואם היא לא רוצה לדבר פשוט תהיי איתה.

ככה היא תדע שאת איתה ושהיא לא לבד וזה יעזור לה.

וחוץ מזה תנסי להיות נחמדה איתה להגיד לה כול בוקר בוקר טוב ולהציע לה לצאת איתך למקומות (רק שתיכן, אלא אם את רואה שהיא מצליחה להתחבר גם עם אחרים. 

את יכולה לנסות עוד כמה דברים שיכולים אולי לעזור לה אבל אני חושב שזה יכול לעזור לה.

בהצלחה!

והכי חשוב לא לשפוט אותה כי אף אחד לא יודע מה היא עוברת!

ללכת אליה כשאת יכולה אחרי בית ספר לנסות לעבור איתה על החומר שעברתם בכיתה ולפתור איתה טיפה שיעורי בית (זה מאוד חשוב כי אני מאמין שבסופו של דבר היא תצא מהדיכאון בעזרת ה' ואחרי זה יהיה לה יותר מדי קשה להשלים את הכול וזה יכול לשבור אותה שוב).

ואם את רואה שהיא לא רוצה ללמוד איתך אז תנסי לעשות איתה דברים אחרים, כגון לדבר איתה או לראות איתה סרט או סדרה (אם את רואה סרטים וסדרות) או דברים כאלה.

ואם גם זה לא עוזר אז תגידי לה באופן חד משמעי שאת לא זזה מהחדר עד שהיא לא קמה, ותישארי בחדר שלה כמה שעות בשביל לעשות שיעורי בית או לחזור על החומר, אחרי זה תלכי הביתה (בכול זאת אי אפשר להישאר יותר מדי) אבל תגידי שאת תחזרי מחר \ מחרתיים \ או באיזה יום שאת יכולה (רק חשוב לעמוד בזה כי אולי את לא תשימי לב אבל היא תצפה שתגיעי גם אם היא תישאר במיטה שלה כול הזמן!). אני משער שבהתחלה היא לא תזוז מהמיטה אבל זה תהליך ואחרי כמה זמן שהיא תראה שאת לא מוותרת היא בסוף תפתח אלייך!

את צריכה גם לשים לב שזה שאת הולכת אלייה לא פוגע בך יותר מדי (אני בכוונה אומר יותר מדי כי יכול להיות שלפעמים חברות שלך יצאו ואת תבחרי ללכת אל חברה שלך ואת במידה מסויימת "תפגעי" אבל זו פגיעה שמבחינתי את יכולה לקחת, אבל כמובן לא יותר מדי שחס וחלילה לא תגיעי למצב שאת מתנתקת מכול החברות שלך. אבל אם את רואה שזה פוגע לך בלימודים או בדברים אחרים חשובים [כגון הדרכה לדוגמה], אז את תצטרכי לחשוב עם עצמך מה יותר חשוב ולהגיע למסקנה). 

אבל הכי חשוב זה לא לוותר! גם אם את הלכת אליה כמה פעמים ואת חושבת שזה לא עושה כלום אז אל תוותרי בכול זאת, כי אני מבטיח לך שזה משפיע עליה גם אם את לא רואה את זה.

לסיום אני אגיד דבר קטן שמתבסס על משפט של הרב נריה זצ"ל.

 את צריכה להאמין בשלושה דברים כאשר את עוזרת לחברה שלך. הראשון, להאמין בעצמך, להאמין בעצמך שיש לך את הכוח לעזור לחברה שלך. האמונה השניה, היא האמונה בחברה שלך, האמונה בחברה שלך שיש לה את הכוח לקום מן הדיכאון. והאמונה השלישית והאחרונה, היא האמונה בתהליך, האמונה בתהליך שאת עושה איתה גם אם את לא רואה משהו משתנה אצל החברה, את צריכה להאמין בתהליך שאת עושה איתה!

לפעמים חבר טוב או חברה טובה, הם אלה שיודעים לזהות שיש מישהו שקשה לו לסחוב לבד חוויה או מצב רגשי. יש עלינו אחריות לנסות לעזור. במוקד חברים מקשיבים יש צוות שעבר הכשרה מקצועית, ויכול לייעץ, לכוון ולברר מה המצב של החברים, ולמצוא דרכים לעזור להם. אז גם אם חבר שלכם בצרה - אל תישארו עם זה לבד! דברו איתנו. כוכבית 8298. 

תחטיפי לה בחזרה או לפחות תנטרלי אותה

לפעמים שאנשים חוטפים קצת מכות הם נרגעים

(לא בקטע של חוסר רגישות אבל זה מין פסיכולוגיה כזאתי..)

תגיד נכון אתה בן כי בת בחיים לא הייתה אומרת את זה... חחחח

סתם

אבל אולי זה עובד אצל בנים שהם לומדים ככה אצל בנות כמרביצים בחזרה אז יש מריבה של שנתיים...

הרבה מעבר לזה.

זה מצב שמצריך טיפול מקצועי. 

את יכולה לפנות למחנכת/הורים שלה/יועצת, ולדבר איתם על זה. יכול להיות שהם כבר מודעים למצב, ומנסים לעזור, אבל ליתר ביטחון כדאי לדבר איתם.

צבקשי מהמורה שלך להעביר שיעור בכיתה ותנסי לומר דברים שישמחו אותו שהיא תהיה חייבת שלהקשיב להם וממש ישכנעו אותה.

בשיעור את יכולה לדבר על כמה ערך יש לחחים ולכל אחד יש יעוד בחיים אני ינסה לחשוב על עוד רעיונות....

חח כל זה בציפיה שאתן באותה כיתה ואם לא אז אולי תעבירי פעולה..

מקווה שעזרתי  אם את צריכה עוד עזרה אני ישמח לעזור

זה לא נעים לי וכל מיני דברים שתבין שזה התנהגות לא בסדר אבל מצד שני סימי לב שאת לא פוגעת בה...

בהצלחה!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות