בס"ד
רבותי,
רציתי לשתף אתכם בסיפור קשה,
לגבי משהו שהתרחש אצלי השבת, בלילה לאחר הקידוש,
השעה הייתה כבר מאוחרת, נשארתי לבדי אחרון בסלון. המזגן עדיין היה דלוק. הוא דלק בעוצמה חזקה. ובחדר שררה אווירה קרה. פשוט היה קר.
אני שכבתי על הספה, יחף, בקור ללא גרביים ועם שרוולים מקופלים, בעודי קורא פרשת שבוע.
אבל כל הזמן היה לי את המחשבה בראש "שדי קפוא לי" "אני לא מסוגל ככה", לידי על הרצפה הייתה מונחת רק גרב אחת, ולא ראיתי את השנייה, אבל ידוע שאי אפשר לגרוב רק גרב אחת.
ומצד שני גם לא היה לי כח לקום ולעשות מעשה, בטח לא ללכת לחדר ולהתלבש. וכך המשכתי לקרוא את הפרשה.
בעודי קורא, עלתה בי שוב ושוב המחשבה שדי!! "קפוא לי", ושוב התעלמתי ממנה והמשכתי לקרוא בייסורים תוך כדי התלבטות בנוגע למה עושים עם הקור? והמזגן הכל כך מעצבן הזה!! האם זה שווה בכלל לגרוב רק גרב אחת? אף אחד לא עושה את זה, מה אני מוזר?
עד שפתאום, בבת אחת, בהחלטה מושכלת של רגע אמרתי לעצמי, אתה חייב לעשות מעשה! עדיף שתגרוב גרב אחת מאשר כלום!
לאחר שגרבתי את הגרב הבודדת, עלה בי רוח סקרנות כאילו הייתי שרלוק הולמס בשעתו, שלא יכול להיות שהגרב השנייה רחוקה כל כך. היא בוודאי בקרבת מקום! רק צריך לחפש ולחשוב היכן היא נמצאת.
וכאשר רק קמתי מהספה התברר לי שהגרב השנייה נמצאת בכלל בקצה מתחתיה! והיא הייתה מונחת שם כל הזמן!! מרחק של כמטר מהגרב הראשונה. לאחר אותה החלטה אמיצה החלטתי שאני יישר את השרוולים בחזרה לשמור על החום בידיים.
וכך מעט זמן לאחר אותו מעשה פתאום הייתה לי ההארה והבנתי משהו ממש מוזר! על החיים בכללותם
הרבה פעמים אנחנו חווים קשיים, חלקם קשיים עצומים, חלקם הם לא רק קושי אלא גם סבל, בקור, ובבדידות ובספק ובפחד.
אבל לעיתים הפתרון להתמודד נמצא ממש בקרבת מקום, בהושטת יד, בפעולה קטנה, של לקיחת הגרב שנמצאת בשדה ראייה שלי עכשיו אפילו אם זה רק גרב אחת. ובהחלטה להתחיל בדרך חדשה. כי אי אפשר להמשיך בקור הזה עם חוסר מעש ועוד להתלונן עליו. חייבים לקחת אחריות.
אולי המילה מסע, היא נשמעת רחוקה אבל זה קרוב כל כך!!
והנמשל מבחינתי הוא, שפעמים רבות, יש לנו קשיים, פה בפורום עולים הרבה פעמים שאלות קשות, שמבטאות אצל חלק מהאנשים קושי ומצוקה אמיתיים.
חלק אפילו לא בטוחים אם הם באמת במצוקה או שלא. אבל מה שבטוח שקשה להם. הרבה פעמים חלק מאיתנו פורקים בו בפורום את הקשיים, אבל למעשה ביומיום הם נשארים אצלנו, פנימה בלב. לבד. בחוסר מעש.
אבל אני חושב ומקווה בעז"ה שהרבה פעמים, הפתרון, בין אם זה רק הקלה על הקושי, במציאת משמעות ופשר לקשיים ואולי לחיים בכלל. ניתן להתחיל לפתור במיידית ע"י שיתוף, שיתוף עם ההורים, המחנכת, היועצת או גם באמצעות דרכים יחסית אנונימיות כמו חברים מקשיבים או ער"ן.
ששם כל מה שצריך זה רק להושיט את היד אל הגרב (או הטלפון), ולהתחיל לקבל חום אנושי, לעומת הקור והקושי הנוכחי.
ומה שיפה בחלק הזה, שזה כלכך בידיים שלנו וכלכך קרוב.. רק צריך לעשות מעשה קטן שבקטנים (לדבר בצורה פתוחה, או אנונימית וללחוץ על פחות מ10 לחיצות בסה"כ (תבדקו אותי) לעבר מסע חדש.
פעמים רבות הוא יוביל אותנו בעז"ה למקומות טובים הרבה יותר, למקומות נעימים שלווים ושקטים של מציאת פשר ומשמעות לקשיים, ולחיים בכללותם. המרת הסבל בקושי בר התמודדות. ופעמים רבות בהעלמת הקושי לגמרי.
אפרופו עוד קצת זמן נקרא בפרשת השבוע:
"כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃"
זה ממש לא בשמיים או מעבר לים לעיתים אפילו הגרב השנייה נמצאת ממש מתחת לספה רק צריך לקום ולגלות זאת, והכי פשוט זה בדרך המלך ע"י גריבת הגרב הראשונה 
חשבתי להוסיף כמה אפשרויות קרובות ויחסית אנונימיות:
חברים מקשיבים: *8298
המוקד הטלפוני
תמיד יש קול ידידותי בצד השני של הקו
יש רגעים שבהם אנחנו פשוט צריכים לדבר עם מישהו שיודע להקשיב. זה נשמע כל כך פשוט, ובכל זאת כולנו יודעים עד כמה קשה זה יכול להיות. בדיוק משום כך אנחנו מציעים לכם להתקשר למספר כוכבית 8298, ולדבר איתנו באופן חופשי, פתוח ואנונימי, על כל נושא שמעסיק אתכם כרגע.
מוקד הווטסאפ מענה מיידי בטלפון שלכם הודעות ווטסאפ הן אמצעי התקשורת העיקרי כיום, בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. עכשיו אפשר לפנות אלינו, לשתף ולהתייעץ גם בווטסאפ, בקלות ובנוחות. השיחה היא פרטית לחלוטין, ומוצפנת מקצה לקצה כמו כל הודעות הווטסאפ. הצוות שלנו מחכה לפניות שלכם!
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית אנונימית 1201 בטלפון, בצא'ט ובווטאפ.
עמותת ער"ן מספקת שירות סיוע הומניטרי, המעניק עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים בטלפון ובאינטרנט. השירות מוגש לכלל הציבור הישראלי על כל מגזריו, בכל גיל, לכל מצוקה ובמגוון שפות, וניתן בצורה אנונימית ומיידית, 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע. אנחנו כאן למענכם, אתם לא לבד. כל השיחות הן אנונימיות, רק אתם בוחרים מה לשתף.
