פשוט מבין

להגיד שזה יתאחה אני לא יכול

כי זה לא יהיה כמו פעם

להגיד שעם הזמן זה יתרפא.

לתת לגעגוע את המקום שלו.

יאו שאפחד לא רוצה לעשות כלום.

מדהים!!

אז החיבוק של סבתא שלי אתמול היה כי שטפתי לה כלים.

כלי.

סיר.

כשהיא תיראה איך לא הברקתי את הסיר היא בטח תרצה את החיבוק בחזרה..

הרגיש לי קצת מתנשא ופראייר להבריק את הסיר הזה אם הבת דודה לא שומרת עליו נקי.

ו-וואלה למה סיר צריך להיראות כמו שהסיר שלה נראה?

קצת צמר פלדה בבית, פותר את כל הבעיות!!

אם בסוף כולנו מתים?

כי עושים משהו מועיל בין החיים למוות.

ובשביל המשהו הזה המועיל נוצרנו.

לא סותר שזה כואב. מאוד.

שסיים את הסיפור בתוך שבוע?

שבועיים הוא לא הרגיש טוב, שלושה ימים הוא היה מאושפז.

ו-זהו.

הוא היה סיעודי 3 ימים סה"כ!!

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

על אף כל הדחיות שלי

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

תציל אותה

ואותי

ואותם