ובכלל רציתי לכתוב כמה שלילה זה דבר מדהים. וכמה עוד יותר מדהים לעשות סיגריה על ערסל בשש לפנות בוקר עם קפה. וכמה זה מרגיע וטוב בלב לראות את השמש מטפסת לאט אל השמיים והעננים, ופיזית לראות קרניים, כאלה כמו שילדים בני שלוש מציירים. וכמה זה מתוק להריח את הטפטפות משקות את הפרחים, ושלהקת ציפורים מתעופפת לי מעל הראש ומחייכת אותי. ובכלל רציתי לכתוב תובנות מהלילה הזה, ובכללי מהתקופה הקשוחה הזאת.

אבל אשכרה הבנאדם מתכנן תוכניות ואלוהים פאקינג צוחק לו בפרצוף.

אז רציתי.

דווקא היה לי מצברוח נהדר, למרות הפרידה, למרות כל החרא שאני נמצאת בו, למרות הכל.

ואז, הוא התעורר, וחשב שכל הלילה הייתי ב**, ואז הוא התחיל לבכות ממש. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה ככה. ומתייסר בצער פנימי עמוק. והוא היה פשוט שבור, מרוסק לגמרי. וידעתי שהלב צריך להזדעזע, אבל לא הרגשתי כלום. וזה כואב.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.