אוף איזה סיוט אני ממש מבואסתוהרי החדשה
האהוב שלנו בן חצי שנה. סוף סוף החלטתי לצאת לבילוי עם חברות. הרדמתי אותו והשארתי עם בעלי ובקבוק חלב. עשר דק' אחרי שיצאתי מהבית הוא התעורר בוכה. לא הסכים לקחת בקבוק ופשוט לא הפסיק לבכות.

לא נהניתי לדקה ובסוף חתכתי באמצע, כשהגעתי הילד ישן ובעלי בדכאון ועצבני רצח.

אני לא יכולה להשאיר אותו ככה ועוד שניה צריכה לחזור לעבודה שלפעמים היא גם בערב. בעלי אמור להיות חלק מהזמן עם הילד ואני פשוט לא יודעת מה לעשות

איך זה לא חוזר על עצמו ולמה הוא לא הסכים לקחת בקבוק? (כבר נתנו לו בקבוק איזה פעמיים כדי להרגיל אותו. זה נראה שהוא פשוט רצה אותי ולא שום דבר אחר)
בא לי לבכות כמו תינוקת
היה סיוט
עכשיו גם בעלי מבואס
גם אני מבואסת
ולא היה רגע של כיף

איך אני אצא עוד פעם
יש לי עוד משהו חשוב השבוע ואני אאלץ לבטל אבל זה לא יכול להמשיך להתנהל ככה

מה אנחנו אמורים לעשות כדי שזה יהיה אחרת?
אממ... ממש ממש מבינה את הבאסה והתסכולאנונימיות
בפעם הראשונה שיצאתי קרה לי בול אותו דבר.
תכלס אחרי שעבר עוד פרק זמן מסויים הרגשתי שאני נכנסת לדיכאון (לא משהו קליני מאובחן אבל כן מצב רוח לא טוב שעלול להידרדר) שהכבילה לילדה מתחיל להטריף אותי (ואני מאוהבת בה ומשוגעת עליה אבל הרגשתי שצריכה עצמאות)
ואז פשוט אמרתי לבעלי שזה פיקוח נפש ולכן אם אין מקרה חירום (ולא, ילד צורח שלא אוכל ארוחה זה לא מקרה חירום) שלא יתקשר ולא יידע אותי ושלא יקרא לי לחזור. תכלס גם לי היא צרחה לפעמים ולא נרגעה לא פרשתי בגלל זה מהאמהות.
אני חושבת שמרגע שבעלי הבין שזהו הוא שידר לפיצ מסר אחר.
והיא לא בכתה לו הרבה. אולי בפעם הראשונה כן וזהו, מאז הוא למד להסץדר איתה לבד ולטפל בה ואיך להרגיע אותה ולהאכיל אותה בדרך שלו (רסק תפוחים אם לא מוכנה בקבוק וכו'...)
היום היא בת שנה וחצי והוא נמצא איתה המון לבד ב"ה.
אין מה לעשות. לפעמים דברים הולכים בדרך קשה
ולגבי הדיכאון של הבעל ממש מובן. אני מבינה אותו, ומבאס שהוא מתוסכל. הייתי נותנת לזה מקום אבל מבקשת שלא יעשה לי מצפון ולא יוציא עלי את התסכול כי את איתו רב הזמן ומותר לך לצאת ותסבירי לו שגם אצלך הוא לא נסיך רגוע כל היום.
הבעיה שהוא כן נסיך רגועוהרי החדשה
זאת אומרת- נדיר שהוא יבכה שעות בלי להרגע.
רק בימים של קפיצות גדילה ושיניים ואז גם אני לוקחת קשה ולפעמים אומרת לבעלי שייקח את הילד לפני שאני אאבד את זה.

אבל תכלס רוב הזמן הילד שמח רגוע, נרגע מהר, אני בלי עין הרע מצליחה להרגיע אותו ממש בקלות.
וככה היה מרגע הלידה?אנונימיות
והאמת, בלי קשר אין מה לעשות. מתחברת לתגובות נוספות פה.
זה לא בייביסיטר זה אבא שלו!!
והם ילמדו את הדינמיקה אחד של השני
פחות או יותר כןוהרי החדשה
היו תקופות שהרדמה לקחה שעתיים והיה בכי, אבל לא היסטרי כזה כמו עכשיו

את ממש צודקת ובגלל זה זה כל כך מבאס
שנינו דמיינו את ההורות שלנו שיויונית ובשיתוף מלא. בפועל החוסר שחרור שלי יחד עם האינטנסיביות של העבודה של בעלי גרמו לתוצאה הפוכה
קשה עכשיו לצאת מהלופ
כנראה אין ברירה אלא להפנים שצריך לעבור דרך הקושי הזה
ואולי עוד פעם פעמיים כאלו ויהיה קל יותר

תודה!
היי1234אנונימי
רק רוצה להגיד שאומנם חצי שנה זה זמן מכובד, אבל במונחים של הורות אני חושבת שזו תקופה יחסית קצרה

אל תמהרי להספיד את ההורות השוויונית שחלמת עליה, טבעי שתינוק יותר מחובר לאמא שלו, במיוחד אם הוא יונק. אבל גיל חצי שנה זה גיל שעוד קל לעשות בו שינויים, ילדים מתרגלים מאוד מהר.
אז אולי אצלכם התקבע כבר דפוס מסוים, אבל זה ממש לא מאוחר לשנות. אולי יום יומיים יהיה קצת מאתגר, אבל אחר כך אתם והחמוד הקטן כבר תתרגלו.
וזה קשה לשחרר, אני מבינה אותך מאוד
אבל עכשיו כשאת יודעת שזה כדאי גם לך, יהיה לך אולי יותר קל.
ובסוף תתרגלו ותמצאו את הדרך שהכי טובה לכם❤️
מציעה לךאמאשוני
כדי לרכך את המעבר, לקבוע שאתם יוצאים יחד אבל הוא לוקח את רוב הטיפול בתינוק.
צאו להליכה, מסעדה, הופעה, פיקניק, מה שזורם לכם.
קחו מנשא, עגלה, מוצץ, קצת אוכל אצבעות ותכניסו לכם למודעות שאת לוקחת שני צעדים אחורה אם לא יותר.
את תהני מההפוגה באינטנסיביות. תוכלי לאכול/ לצפות בנחת בלי להיות בהיכון תמידי שהוא עומד לצייץ וצריך להרים אותו. גם אם תעשי הפסקה להניק זה לא שברגע שהתינוק מצייץ חייבים לקפוץ. אפשר שבעלך ירים אותו קודם, יתן לו קצת לנשנש. את תוכלי להתפנות לשירותים/ לברך/ להתארגן על עצמך בלי לחץ כמו שקורה בד"כ באינטנסיביות של הבית כשאת לבד.
אחרי הנקה תחזירי לו אותו לגרפס/ סיבוב, נענוע.
ואל תשכחי להודות ולפרגן לבעלך מלא מלא ולהסביר לו כמה זה משחרר אותך שיש לך את הנחת הזאת לדעת שהתינוק מטופל הכי טוב שאפשר ושזה לא תלוי רק בך וכו'.
לאט לאט תרחיבו את הטווח שבו הוא מסוגל להיות עם תינוק בלי להתחרפן.
גם לי לפעמים לוקח יותר משעתיים להרגיע את התינוק, קורה להורים הכי טובים...
אגב תבחנו את ההתנהלות שלכם נניח בארוחות שבת. מי קם/ קמה ראשונה לתינוק אם הוא בוכה באמצע הארוחה? אם צריך לאכול התורנות מי הראשון?
בהתחלה ההורמונים גורמים לאמא לקפוץ, בהמשך זה עניין של הרגל. אין סיבה אובייקטיבית שבגיל חצי שנה אז זאת שתקפצי להרים ולהביא אותו לשולחן.
כל המחוות הקטנות האלו יוצרות הבדל מנטלי גדול בתפיסה מי מגדל את התינוק.
האמת אני חושבת אחרתרקלרגעכאן
מבחינתי לא משנה מה
בעלי הוא ש'ותף בדיוק כמוניואם אני יוצאת לכיף אני סומכת עליו לחלוטין שיסתדר. גם אם יהיה לו קשה.
מצידי לנתק את הפלאפון
לא נרדם? אז שיוציא אותו לסיבוב בעגלה, ישים במנשא, יעשה סיבוב עם הרכב..
או אפילו ישחק איתו במשחקים אפילו שזה ממשש לא מקובל עלי בשוטף

התינוק יתרגל ככה שיש עוד אופציה חוץ ממני וגם בעלי יגלה בעצמו יכולות חדשות
ואני עושה את זה גם בגיל קטן יותר(לא לזמן מטורף מדי כמובן)
צריך כמובן שידע לאכול מבקבוק- להרגיל אותו מלפני.
וצריך גם את הפירגון של הבעל- שגם אם לא קיים מעצמו- לדבר ולשתף כמה חשוב לך התחושת שחרור שלך, כמה זה נצרך ומשמעותי לך להיות קצת בפני עצמך...
אם הוא ירתם לזה מהזדהות איתך ורצון לפרגן לך
בעיני אין סיבה שזה לא יצליח
כן גם אם תהיה עוד פעם קצת מאתגרת
אבל לכולנו יש רגעים מאתגרים..זה חלק מהחבילה של הורות..ואי אפשר להתחמק מזה
כמו 'את מתמודדת גם הבעל יכל

בעיני זה פשוט עובדה שאימא צריכה את עצמה קצת
אני מגיל יחסית קטן קונה בקבוק ותמ''ל או שואבת במיוחד לשעה -שעה וחצי בשבוע שאני יוצאת להתאוורר לעצמי.




מטרפת לגמרי וגם,תיתיל

זאת פעםם ראשונה, זה הסתגלות, זה לוקח זמן..... תנסי לעשות סיבובים קצרים בערב ושהוא ישאר עם בעלך כדי להתרגל..

באידאל אנחנו בגישה שלךוהרי החדשה
בעלי ממש רצה לפרגן לי
אמר לי תסעי אני אסתדר אל תדאגי
בפועל הוא נטרף מהבכי
כלום לא עזר
הילד רגיל אלי ולא היה מוכן שום דבר אחר
בעלי לקח ממש קשה

הוא ממש רוצה לפרגן לי
פשוט החוסר אונים הזה מטריף
גם אני שמעתי את הבכי דרך הטלפון
ישר רציתי לחזור
וכבר נתנו לו בקבוקים והוא לקח
חושבת שהוא פשוט רגיל שאני איתו כל הזמן

אוף את צודקת אבל אני כל כך מבינה את הקושי של בעלי ולא יודעת איך לעזור לו להתמודד

בסוף גם אני מרגישה אשמה אולי יותר מדי לא שחררתי לו את הילד ועכשיו כבר הוא רגיל רק אלי
(למרות שבעלי איתו מלא. גם מרדים אותו. משחק איתו. מקלח. הכול)

אבל מה שהיא כתבהאמאשוני
זה לא רק בשביל השחרור שלך,
זה יותר בסיסי מזה,
חשוב מאוד לתת להם לגלות ולבנות קשרי אבא- בן מגיל צעיר מאוד- כלומר כבר עכשיו.
זה שאת תהני מזה מראות עיני- זה עוד יתרון אבל זה לא הדבר הכי חשוב.
הכי חשוב שהקטן יתרגל להיות עם אבא שלו, ובעלך יקבל ביטחון ורעיונות איך להתמודד איתו
אל תבטלי את התוכניות שלך ואל תתרגשי מזה שקשה להם.
בעלך מבואס אבל כשזה יצליח לו הוא ישמח.

בהצלחה לכולכם!
על זה אני דווקא חולקתבארץ אהבתי
אני לא חולקת על זה שאפשר ללמד את האבא להיות עם התינוק כבר מגיל צעיר.
אבל אני ממש לא חושבת שזה הכרחי בשביל לבנות קשרי אבא-בן בריאים.
הקב"ה ברא תינוקות באופן שהאוכל של התינוק נמצא בגוף של האמא. זה לא סתם, זה כי יש לתינוק צורך להיות קרוב לאמא פיזית בתחילת החיים שלו. נכון שהיום יש פתרונות אחרים ואפשרויות אחרות, ואפשר להשתמש בהם כמובן. אבל יש משפחות בשלב הזה באמת האמא היא זו שעם התינוק, והקשר של אבא-בן/בת נבנה כשגם האמא נמצאת, ורק בגיל גדול יותר התינוק/ילד לומד להישאר גם עם אבא.
אני לא אומרת שזה חובה. אבל חשוב לי לכתוב את זה כדי שמי שנוהגת ככה לא תחשוב שזה פוגע במשהו בתינוק שלהם ובקשר שלו עם האבא.

אצלנו זה ככה. עם תינוקות קטנים ברור גם לי וגם לבעלי שהתינוק נמצא איתי. אם אני יוצאת בערב, אני לוקחת את התינוק איתי. אם אני יוצאת בתוך הישוב כשהתינוק ישן בבית - אם הוא מתעורר אני חוזרת להניק.
בגילאים גדולים יותר בעלי כן נשאר עם הילדים, והשנה בסגרים היה איתם כל בוקר כי אני עובדת בחינוך מיוחד אז עבדתי כרגיל. ויש להם קשר טוב ובריא, שלא נפגע מזה שהוא לא ידע איך להרגיע אותם כשהם היו תינוקות קטנים.
עד איזה גיל? לא כל אחת מסוגלת להיות "כבולה" לתינוק שנתייםאנונימיות
אני ממש מזדהה עם בארץ אהבתירעותוש10
אני אישית עד גיל שנה כמעט ולא קורה שיוצאת בלי התינוק,
וגם אם כן זה לתור דחוף וכד',
אם זה משהו אחר לוקחת אותו איתי.

אחרי גיל שנה יותר משחררת אבל עדיין לוקחת אותי איתי הרבה

אני מחדדת את מה שאמרתי- זה לא חובה שככה זה יהיהרעותוש10
אצלי זה ככה...
שלוקח לי זמן נפשי ופיזי להיפרד מתינוק, גם פיזית אם אני מניקה יותר מכמה שעות זה כבר גודש בשבילי...
כן היו עד גיל שנה מספר פעמים שנאלצתי לעזוב אותו וזה לא קל לי

מי שאוהבת אחרת, זה נהדר וזה מצוין ! אפשר להשאיר תינוק וללכת בעייני זה חייב להיות תהליך שהאבא לפני זה מרדים את התינוק בערבים, מאכיל שאוב וכד' כשאת בבית, ככה הם מסתגלים אחד לשני וזה נהיה טבעי

העיקר לא לקום בבת אחת ולהחליט שהנה היום זה הזמן שלי לצאת ושבעלי "יסתדר"... זה מקום לתסכולים ולמתחים...
זה צריך להיות הדרגתי ומתאים, ופעמים ראשונות אם אפשר זה יציאות שאם קשה אפשר לקרוא לך

דווקא משום שאני אוהבת את העצמאות שלי אני לוקחת איתי תינוק זה מאפשר לי להתעכב, לשנות תוכניות.. בלי לחץ..

בעלי מתחיל לטפל צמוד בגיל יותר גדול, גם כשיש עוד ילדים בבית הוא זמין אליהם כשאני עם הקטן, הוא גם מאוד אוהב לשחק איתם כבר מגיל קטן, מעורב בהתפתחות...
(באמת בילד הראשון הוא היה חייל אז לא חווינו את העזרה שלו כ"כ)
איך עושה לי טוב בלב לקרוא תגובות כאלה. תודה!והרי החדשהאחרונה


לא יודעת אם אני מסוגלתoo
אני בעיקר לא רוצה להיות כבולה לתינוק.
כבר בגיל חודש הוא נשאר עם בעלי. רציתי בגיל מוקדם יותר ובעלי לא הסכים.
והקשר של בעלי עם הילדים באמת מאד מיוחד, והוא מטפל בהם בצורה יוצאת דופן לגבר, וברור שהטיפול בהם מגיל כמעט אפס השפיע ע״כ.
אני לא חושבת שיש כלל שנכון לכולםבארץ אהבתי
לא כתבתי שחובה שתמיד האמא תישאר עם התינוק.
ברור לי שיש משפחות ויש אמהות שזה לא אפשרי ולא מתאים.
כתבתי בשביל מי שכן מתאים לה - שלא תיבהל לחשוב שזה עלול לפגוע בקשר של בעלה עם הילדים.
השאלה אם האבא מסוגל להישאר עם התינוק בבית לא קובעת לגבי הקשר שלו עם הילדים בהמשך.
הגיוני שאבא שכן נשאר עם תינוקות בבית, יש לו קשר טוב ובריא עם הילדים. אבל לגמרי אפשר ובריא לבנות את זה גם בהמשך, ויש לזה יתרונות אחרים.
ברור שבשנה הראשונה התינוק נמצא לרוב עם האמאאמאשוני
אבל רוב זה לא אומר כל הזמן.
אולי אצלכם יש מודעות גדולה לאבהות גם בלי לתת להם זמן בנפרד,
מצב נפוץ מאוד בהדרכת הורים זה שגם בגילאים הרבה יותר מתקדמים האבא לא שותף בגידול הילדים ואז האמא מתלוננת שהכל נופל עליה.
אבל זה לופ שהתחיל בעצם הרבה קודם כשרק האמא לומדת איך לגדל את התינוק, התינוק לומד להירגע רק אצל האם והאבא מתרגל שהוא לא חלק מהמעגל הזה וזה לופ שקשה לצאת ממנו.
גם אני לא מתרחקת מעל מה שרשמת, ובכל זאת לבעלי יש ביטחון מלא להישאר עם התינוק.
לפעמים אפשר לבנות את זה בלי ניתוק, הרבה פעמים אי אפשר כי כשהאמא המנוסה בשטח אז כולם במתח.
השאלה היא לא אם בעלך היה מסוגל להישאר בסגרים עם הילדים, השאלה אם היה צריך בשביל זה הסתגלות ראשונית של כל הצדדים, במיוחד בילד הראשון כשיש באופן טבעי, פחות ביטחון.
אם היה צריך הסתגלות, אז השאלה האם מונעים את תהליך הלמידה כי האבא מתוסכל והתינוק/ ילד צורח...
אני מסכימה שצריך לאפשר את ההסתגלות הזובארץ אהבתי
בהחלט בפעמים הראשונות שיצאתי בלי הגדולה שלי, היה לה קשה להיות בלעדי וזה איתגר את בעלי.
אבל עשינו את זה רק בשלב שהיא כבר לא היתה תלויה בהנקה, וידעה לאכול מוצקים, וזה גם נתן לבעלי יותר ביטחון.
זה נכון בשלב שצריך שהאמא תצא, אז לא נכון להיבהל מכל בכי של התינוק, אלא להבין שהגיוני שההתחלה תהיה קשה יותר, אבל צריך את השלב הזה כדי שזה יהיה קל יותר ומוכר יותר בהמשך (גם לתינוק וגם לאבא).
אבל לי מכון לעשות את הפעם הראשונה בגיל יותר גדול. זה כן דורש ממני לוותר לפעמים על דברים כשיש לי תינוק קטן, כי לא לכל מקום מתאים לקחת איתי תינוק קטן. ולכן אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת. אבל אני חושבת שזה ממש בסדר אם לבעל אין ביטחון מלא להישאר עם התינוק בגיל קטן, וזה לא אומר כלום על מה שיהיה בהמשך.
השאלה גם כל כמה זמן יש לך תינוק קטן...רקלרגעכאן
אצלי נגיד יש צפופים
מה שאומר שכל שנה יש לי תינוק קטן

אז לפי זה 7 שנים לא היתי יכולה לצאת מהבית לבד...
'לסחוב ' עם תלות כזאת חצי שנה ,נו מילא..אבל מעבר בעיני זה ממש לא בריא נפשית

אבל א י שמחה על מה שכתבת כי העלית נק' נכונה
שאין נוסחא אחישה ושאפשר לבנות קשר אבי בכל מיני צורות
וגם מסכימה איתך על זה שמי שאצלה זה אחרת לא צריכה להבהל ממה יהיה עם הקשר של האבא והילדים וכו

נק' טובה למחשבה
וחושבת שנכונה גם למי שזה נכון לה

אני אישית לגמרי מרגישה שאמא זה השקעה לטווח ארוך- ולהחזיק חזק ולהשקיע את הכוחות שלי עד הקצה כל פעם זה לא נכון
ולדאוג לאופציה להתאוורר ולתדלק בשוטף במינון קטן ומתאים- זה המפתח.
ולכן חשוב לי לדאוג שזה יתאפשר.

ואצל כל אחת זה באמת משתנה העיקר ליות קשובות לעצמיכן
ואם טוב ושמח לכן- אז מצויין בכל מצב!!
זה בהחלט משפיע, אין ספקבארץ אהבתי
אני יכולה להגיד שאמא שלי ילדה כל כשנתיים, הניקה עד גיל שנתיים, ולקחה איתה את התינוק היונק בכל יציאה ארוכה, מה שאומר שבמשך כמעט 20 שנה לא היו לה זמנים לעצמה.
אבל ברור שאני לא חושבת שכולן יכולות או צריכות להתנהל כמוה. בדור שלנו זה עוד פחות קיים.
ואצלי באמת זה מאוד מקל שהרווחים שהקב"ה סידר לי בין הילדים הם יותר גדולים, ככה שממתי שאני יכולה להשאיר עם בעלי עד שנולד עוד תינוק, יש לי פער של זמן כלשהו (משתנה בין הילדים) שיש לי יותר רווח לעצמי, ויותר אפשרות לצאת לבד בכל מיני הזדמנויות.

ושוב - לא אמרתי שאיך שאני מתנהלת היא הדרך הנכונה היחידה. אלא שגם כך אפשר להתנהל, ולא צריך להיבהל שיהיו לזה השלכות להמשך מבחינת הקשר של האבא עם התינוק.
גם אני ככה, תינוק יונק יוצא איתי לכל יציאה שהיא יותר משעתייםאחתפלוס
ולילדים שלי יש קשר מאד חזק עם בעלי
רק שלא ישמע כאילו אמרתי משהו אחר...אמאשוני
רציתי רק להדגיש שזה לא מדדאחתפלוס
אף אחד לא אמר שזה מדדאמאשוני
בכלל לא דיברתי על זמנים, אלא על תחושת מסוגלות וביטחון להתמודד עם האתגר.
ואם יש אבא שמפחד להישאר עם הבן שלו כי הוא לא יודע לטפל בו אז בעיני זה פוגם בקשר. גם עם סבא וסבתא יכול להיות קשר מדהים למרות שכנראה הם לא יכולים לטפל בתינוק כמו הורים ועדיין זה לא קשר כמו הורה.
אני מניחה שלרוב בגיל חצי שנה הנקה זה לא פתרון לכל בכי,
ולכן בעיני אין סיבה שרק האמא תוכל לפתור את הבעיה (גם כשהיא נמצאת וגם כשלא)
גם אצלנו קורה כשאני יוצאת להליכה בעלי קורא לי אבל אם הפתרון היה להרים לגרפס או להכניס מוצץ ולנענע את העגלה, אז באידיאל לא הייתי אמורה לחזור בשביל זה ואנו לומדים מכך לפעמים הבאות.

אגב, חוסר ביטחון זה כשלעצמו זאת סיבה ממש טובה לתינוק לא להצליח להירגע, גם אם זה לעשר דקות
שוב - בגדול אני מסכימה איתךבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך י"ז באלול תשפ"א 13:49
אבל בגיל חצי שנה מבחינתי זה עדיין סביר לגמרי שלאבא לא יהיה ביטחון להישאר עם התינוק.
יש משפחות שבהם אין ברירה והאבא יצטרך ללמוד ולא להיבהל מהבכי ולהגיע לביטחון. או שבבחירה מודעת מחליטים שהאבא שותף מלא גם מגיל צעיר.
ויש משפחות שמתאים להן שבגיל כזה ברור שהאמא מטפלת בתינוק. ולאבא אין ביטחון. ובכל יציאה התינוק יוצא עם האמא, או שקוראים לה הביתה מיד כשהוא מתעורר. וזה בסדר. והקשר יכול להיבנות גם כשהאמא נמצאת עם התינוק ביחד עם האבא. ורק בגיל גדול יותר הוא ילמד להישאר איתו לבד בלי האמא.
אני מבינה מממש אבל עדיין אני חושבת- כמו בהרבה נושאים נוספיםרקלרגעכאן
שהנקודה היא
לא הבעל
ולא התינוק

אלא האמון שלך עמוק עמוק בפנים
וזה אמון שמקרין החוצה גם לאיך שאנו מגיבים ומתנהלים
וגם למי שסביבנו
נרצה או לא נרצה

העובדה שאני למדתי בחיים
זה שכשאני באמת נותנת אמון ומשדרת את זה
הילדים מסתגלים ומסתדרים במצבים שלא האמנתי בחיים שיצליחו( יש לי שלל דוגמאות..! )
וגם מול הבעל- הוא צריך לחוות חוויית מסוגלות
מסוגלות נבנית
מאמון שלך
מהתנסות שלו
ומצבירת חוויות הצלחה

אין קיצורי דרך

זה כמו להיות נהגת חדשה
כבר האמינו בך
נתנו לך רישיון
אבל תכלס
כדי לנהוג טוב באמת
את צריכה להיות על הכביש
להרגיש את עצמך נהגת
ללמוד לעשות חניות
ללמוד להתמודד עם סיטואציות שלפעמים מורכבות ודורשות תימרון...
וכן גם עם מצבי לחץ שכולם צופרים לך ואת מסתבכת עם הלצאת מהחניה

וכן את תדפקי לפעמים את הרכב ואולי ישארו בו גם כמה שריטות

אבל בסוף את תלמדי ..נכון?

אז אותו הדבר

הילד רגיל רק אליך..
(ובאמת בילד הבא - ממליצה מההתחלה להפוך את הבעל לשותף פעיל ועצמאי- גם אם לפרקים קצרים יותר. לא לתת לו הוראות לפרטי פרטים- הוא ילמד בעצמו ..הוא לא טיפש)
אבל זה לא בלתי הפיך

רק דורש הסתגלות
של הילד
של בעלך
וגם שלך..
וזה לא יקרה בפעם אחת

הגיוני שהפעם הראשונה היתה דרמטית
אוקיי..אז בבקשה מהר ובהקדם לנסות את הפעם השניה
אולי הפעם לא לשעתיים
אלא לזמן קצוב יותר ושתהי קרובה יחסית
אבל בזמן שקבעתם הוא מסתדר לבד לבד. בלי טלפונים
ואת בלב מאמינה בו בלב שלם

המוטיבציה שלו צריכה להיות לא רק לפרגן לך
אלא גם ליצור לו עצמו קשר אישי עם התינוק, חוויית אבהות עצמאית ולא רק תלויה בנוכחותך. וזה מגדל ויצמיח בו יכולות וכוחות ואהבה והקשרות לילד.


אני יכולה להגיד לך שנגיד אני השנה נסעתי ללימודים יום שלם מהבוקר עד הלילה מאוחר ובעלי היה לבד עם כל הילדים( כולל תינוק בן שנה)
וכולן שאלו אותי - מה וואי בטח את דואגת ואיך הוא יסתדר

ואני באמת בכנות לגמרי לא הבנתי את השאלה
לא? למה שאדאג? לרגע לא. הוא אבא שלהם וכמו שזה הגיוני וטבעי שאני אשמור עליהם יום יום כל היום אז בדיוק ככה גם הוא מסוגל
ואני שיא המעריכה את זה בעולם! ומפרגנת לו על זה בלי סוף
אבל מבחינתי זה גם כי ב''ה הוא אבא ובעל טוב
אבל גם כי זה מערכת יחסים שבנינו יחד - שהוא חלק בלתי נפרד. שהילדים לא בבעלותי . הם שלנו יחד. ולשנינו יש יכולת לטפל בהם באותה המידה.
נכון כשהם פיצפונים אז ההנקה כן יותר מחברת אותם אלי.
אבל גם אז..זה שדר שקיים. כשאני צריכה לנוח והוא בבית הוא יקח את התינוק ורק אם רעב אז יקרא לי. אבל ההנחה היא שהוא יתמודד.

וזה בעיני מתנה לכולנו..

ושווה לעבור עוד כמה ערבים קצת עם מאמץ כדי לקבל אותה
תחושה מובנת מאודבשורות משמחות
עד שסיננתי את הטלפפונים העצבניים והמדכאים. בעלי הבין שהוא צריך להתמודד ולא השארתי אותו ללא מוצא, יש לתינוק אוכל וכמובן כל השאר תלוי בו-משחק, טיטול, לא מרגיש טוב(אין מה לעשות הוא חייב להתרגל)
וכמובן הוא הבין שאני צריכה את הזמנים האלה כדאי להיות יותר מלאה בנפש, מאושרת, בריאה.
אז הפתרון אצלנו בגדול שבעלי שינה תפיסה, הבין את המחוייבות ומתמודד בעצמו, הוא לא בייביסיטר הוא אבא.
וגיל חצי שנה זה ממש בסדר להישאר עם אבא.. מילא גיל קטנטן ממש צודקת שקשה לצאת ואמא צריכה יותר להיות.
הכול נכוןוהרי החדשה
ובכל זאת-
יש לתינוק אוכל אבל הוא לא אכל
(לדעתי בכלל לא היה רעב, פשוט רצה אותי)
ואין מצב שאסנן אותו.
אני כל כך רוצה שיידע להתמודד אבל לא יודעת איך לעזור לו לעשות את זה
שיחות לפני היו
הוא יודע שאני צריכה זמן לעצמי
ומפרגן לי מלא ביום יום
כל פעם שהוא בבית אומר לי שהוא עם הקטן ושאני משוחררת
הלכתי כבר לחברות באמצע היום לחצי שעה- שעה אבל בערב ככה אף פעם לא

זה לא יעזור לדבר לפני
כי שמתחיל הבכי הכול נשכח
הוא בוכה ברצף ולא נרגע זה באמת קשוח
'פשוט רצה אותי'בשורות משמחות
זו פרשנות שלך.
קודם כל להירגעאביול
זה לא שעכשיו את תקועה בבית. לאט לאט הוא ילמד להיפרד ממך. לנסות אולי להרגיל אותו לבקבוקים, שיהיה לו יותר קל. בהצלחב
תודה לכולן על התגובותוהרי החדשה
אמנם קשה לי לקרוא
זה רק עושה לי מראה שקשה לי איתה
אבל חשוב
כנראה שאין ברירה
אחכה ששנינו נרגע ואז נדבר על זה שוב

ובעזרת ה' יהיה להם אחר כך רק טוב וחיבור של שניהם. (הילד משוגע על אבא שלו. מתעורר לפעמים בלילה וקופץ מעלי כדי להגיע אליו רק רגיל שאני המרדימה בלילה, כנראה שזה עוד משהו לעבור)
אולי לנסות ש..הילושש

ביום שאת ובעלך בבית, לתרגל את זה.. לתת איזה ערב לבעלך להסתדר לבד עם הילד, עם בקבוק.. כאילו את לא בבית. ולהנחות אותו מה עושים במצבים כאלה ואחרים.. 

וכך הוא יתרגל אולי.. 

 

האמתשירוש16
אצלינו זה סיפור אחר.
מרגע הלידה (פחות או יותר) בעלי שותף מלא. זה גם הילד שלו - אין סיבה שלא ימצא דרך לשמור עליו ולהסתדר איתו.
בשנה הראשונה אכן הייתי יותר בבית ומטבע הדברים הצלחתי מהר יותר או בצורה יעילה יותר להרגיע אותו ולהשכיב אותו לישון- זה לא אומר שבעלי לא הצליח. הוא הצליח בדרך שלו.
אחרי שחזרתי לעבודה מטבע הנסיבות הוא היה איתו בבית יותר ממני, אני ראיתי אותו אחרי עבודה מוטשת ועייפה אז בעלי שמר עליו רוב שעות היום (כשהילד לא במעון) וזה ניכר מאוד.
ואז הגלגל כיביכול נהפך - אני מידי פעם מתקשרת לבעלי לשאול אותו מה הסימונים של הילד אומרים - מה הילד רוצה ממני.
האם זה אומר שאני לא יכולה לשמור ולטפל בו? ממש לא. לבעלי באופן טבעי קל יותר אבל זה לא מוריד ממני את האחריות, אני אמא שלו. ובעלי אבא שלו. ושנינו ביחד ולחוד יכולים להסתדר ולשמור על הילד. כל אחד בדרך שלו.
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')