אתמול עשו לי הערכת משקל. באתי מוכנה לבדיקה קלילה ולחזור מהר הביתה לאחותי שבאה לבקר ולבת שלי.
בבדיקה ראו שהצוואר מקוצר (16ממ) ושלחו אותי למיון. בעלי בצבא ולא הצלחתי לתפוס אותו תוך כדי נסיונות לא להתמוטט בבכי ברחוב. אז התקשרתי לאמא שתבוא, למרות שהורים שלי בדיוק עכשיו בייביסיטר אצל אחי. בסוף הצלחתי לתפוס את בעלי והוא גם יצא לכיוון בית החולים.
בביה"ח גילו שיש לי צירים (לחלוטין לא הרגשתי, אפילו כשאמרו לי שעכשיו יש ציר) ואפילו פתיחה. שהתקדמה, למרות שהצליחו לרווח את הצירים. אז עברו לתותחים הכבדים וב"ה הצליחו להרגיע את הצירים ולעצור את התקדמות הפתיחה.
אף אחד לא יודע להגיד לי כמה זמן אני אהיה פה ואם בסוף תהיה לידה או שאצליח למשוך עד שבוע טוב. וקשה לי.
אני מתגעגעת לבת שלי. מאוד היא רק בת שנה ופתאום אמא נעלמה לה. הצלחתי בסוף לשכנע את בעלי שכרגע הכל רגוע ושיחזור אליה. שלפחות אחד מההורים שלה יהיה איתה.
אני פשוט בוכה פה בכל פעם שאני לא מצליחה להדחיק את המחשבות עליה. אני יודעת שכרגע הכי חשוב לעצור את הלידה ולא להגיע למצב של פגיה בשלב כל כך מוקדם. אבל קשה עם חוסר הידיעה לכמה זמן אני פה.
חמי וחמותי המקסימים הציעו לקחת אותה אליהם או לבוא לשמור עליה אצלינו. ואולי זה הפתרון הכי טוב. אבל אני לא יודעת אם צריך פתרון ליום - יומיים או לשבועיים.
אני חושבת שבעיקר רציתי לפרוק.
אם יש הצעות פרקטיות ותובנות למקרה שאלד בימים הקרובים, גם אשמח לשמוע
בבדיקה ראו שהצוואר מקוצר (16ממ) ושלחו אותי למיון. בעלי בצבא ולא הצלחתי לתפוס אותו תוך כדי נסיונות לא להתמוטט בבכי ברחוב. אז התקשרתי לאמא שתבוא, למרות שהורים שלי בדיוק עכשיו בייביסיטר אצל אחי. בסוף הצלחתי לתפוס את בעלי והוא גם יצא לכיוון בית החולים.
בביה"ח גילו שיש לי צירים (לחלוטין לא הרגשתי, אפילו כשאמרו לי שעכשיו יש ציר) ואפילו פתיחה. שהתקדמה, למרות שהצליחו לרווח את הצירים. אז עברו לתותחים הכבדים וב"ה הצליחו להרגיע את הצירים ולעצור את התקדמות הפתיחה.
אף אחד לא יודע להגיד לי כמה זמן אני אהיה פה ואם בסוף תהיה לידה או שאצליח למשוך עד שבוע טוב. וקשה לי.
אני מתגעגעת לבת שלי. מאוד היא רק בת שנה ופתאום אמא נעלמה לה. הצלחתי בסוף לשכנע את בעלי שכרגע הכל רגוע ושיחזור אליה. שלפחות אחד מההורים שלה יהיה איתה.
אני פשוט בוכה פה בכל פעם שאני לא מצליחה להדחיק את המחשבות עליה. אני יודעת שכרגע הכי חשוב לעצור את הלידה ולא להגיע למצב של פגיה בשלב כל כך מוקדם. אבל קשה עם חוסר הידיעה לכמה זמן אני פה.
חמי וחמותי המקסימים הציעו לקחת אותה אליהם או לבוא לשמור עליה אצלינו. ואולי זה הפתרון הכי טוב. אבל אני לא יודעת אם צריך פתרון ליום - יומיים או לשבועיים.
אני חושבת שבעיקר רציתי לפרוק.
אם יש הצעות פרקטיות ותובנות למקרה שאלד בימים הקרובים, גם אשמח לשמוע
). אני גם פועלת בהתאם לשכל. אבל זה ממש קשה לי רגשית 😕
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...